fbpx

“אני לא אשכח את הפעם הראשונה בה עברתי חרם!”

ילדים העוברים חרם מרגישים שקופים ובעיקר בודדים. אבל החדשות הטובות הן שיש דרכים לעזור להם. גיא קופיט משתמש בחוויות האישיות שלו כדי לעזור לאחרים

אני לא אשכח את הפעם הראשונה בה עברתי חרם! ולא את השנייה, השלישית והרביעית.

הילדים שלכם עברו חרם? אולי אתם עברתם? (תזכרו את השאלה הזאת כי היא חשובה במיוחד!). הרבה נושאים קשים מדוברים עכשיו במדינה, ואף אחד לא ידבר על הילד או הילדה שעוברים עכשיו חרם, את מי זה מעניין, הם שקופים, תמיד היו. אני זוכר את התחושות הקשות של להרגיש לבד, לא קיים, שקוף. חשבתי שאני חריג, עד שהתחלתי לשתף בהרצאות והדרכות את הנוער ולשאול אותם מי פה גם עבר חרם. כואב כל-כך לראות את כמות הידיים המורמות, במיוחד כשאני שואל מי עבר חרם יותר מפעם אחת.

חרם קורה בכל-כך הרבה מסגרות חינוכיות, ומחוצה להן, והיום בעידן הרשתות החברתיות נראה שהדברים רק הולכים ומסתבכים, כמו למשל חרם בוואטספ. לעיתים מרגיש שמערכת החינוך איבדה שליטה ולא באמת יודעת איך להתמודד עם המצב, שהכל נשען על טוב ליבם של אנשי חינוך ספציפיים עם מספיק רגישות לקלוט את הסיטואציה, לפעול בדרך נכונה ולא אימפולסיבית ובתנאי שנשאר בהם כוחות לעזור.

לתת לילד לצאת מהבית יכול להרגיש כמו הימור בקזינו, רק שמדובר פה על חייו של ילד. ואי אפשר להאשים הורים, עם מערכת שלא מצליחה להתמודד, עידן דיגיטלי של רשתות חברתיות, זום, סגרים ונוער שמשוטט לו ברחובות. אפשר לפעמים לרדת מהפסים, להשתגע, לצרוח לעולם!

תבינו, ברוב המקרים כלל לא תדעו שהילד שלכם עבר חרם, או תגלו זאת אחרי תקופה ארוכה במיוחד, תקופה בה הילד סבל לבד, בשקט, בצד, עם עצמו כי ככה הוא הרגיש: שקוף, לא רצוי, מנודה, לבד בסיטואציה. וילד שלא הדריכו אותו מה זה חרם ואיך להתמודד נכון, כנראה שימשיך להתמודד לבד. גם אני לא שיתפתי את ההורים בחרם שעברתי ממורים ביסודי, מילדים בחטיבה וחיילים בצבא.  

הכנה מוקדמת יכולה למנוע פגיעה

עם זאת בכל חוסר השליטה, בים של טירוף רגשי ומציף, ישנן דרכי התמודדות, שהטובה מכולם בעיני היא הכנה מראש.

תחשבו לרגע, אילו ידענו בוודאות מוחלטת שהילד/ה שלנו הולכים לחוות חרם אחד לפחות במהלך תקופת ההתבגרות שלהם, איך היינו פועלים, מה היינו עושים? הייתם מתכוננים מראש? אולי מתכננים פעולות, מכינים את הילדים ואת עצמכם נפשית?  

איך אתם מתכוננים מראש למעבר לכיתה א’, חטיבה? לראיון עבודה אתם מתכוננים נפשית? אולי מתרגלים מול מראה ומשפצים את קורות החיים. וחלילה לתאונות דרכים, עושים ביטוח מראש? לכל-כך הרבה תרחישים אנחנו מתכוננים מראש ולחרם לא? כי לא בא לנו להתעסק עם הכאב או אולי כי זה לא מדובר מספיק ונראה לנו מקרה נדיר?

תבינו, לא אני ובטח לא אתם מאחלים לילדים חוויה כזאת, מצד שני להתכונן מראש יכול למנוע פגיעה קשה.

ואפשר להתחיל עוד כשהם קטנים מהסבר פשוט, מה זה חרם, מה הם עלולים להרגיש, כמה חשוב לבוא ולשתף ולא להתמודד לבד. ואתם זוכרים שבתחילת הפוסט אמרתי לכם לזכור שאלה חשובה! כי כולנו חכמים בדיעבד, לכן דווקא אתם שעברתם חוויה דומה, לכם יש את הזכות לעזור לילדים שלכם יותר: שתפו אותם מה אתם חוויתם כשעברתם חרם, מה הרגשתם, איך התמודדתם,

ובמבט בוגר מה אתם מבינים שיכולתם לעשות אחרת. השיחה תיצור ביניכם קירבה ואמון. ואגב, בשיתוף על עצמכם יש יותר סיכוי שהם יקשיבו כי אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות, במיוחד מתבגרים.

החרם שבראש עלול להיות חמור יותר

ומה אם החרם כבר עבר ונשארה צלקת או חלילה, קורה ממש עכשיו ואתם מרגישים אובדי עצות? דבר ראשון קחו לעצמכם נשימה עמוקה. הכי חשוב שלא תפעלו באימפולסיביות כי זה יכול להיות גרוע יותר.

והינה כמה טיפים קטנים נוספים:

חרם קורה בשני מקומות בו זמנית – במציאות ובראש של הנפגע, ולרוב החרם בראש הרבה יותר גרוע ופחות פרופורציונאלי מהמציאות. כך למשל היה כשהמורה למוזיקה בכיתה ג’, בגלל שזייפתי בכל כלי הנגינה, אמרה לי יום אחד “גיא, מצטערת אין לי יותר כלים להביא לך”, ובכיתה ה’ כשהמורה לאנגלית הייתה שולחת אותי ללמוד בכיתה נפרדת לבד, ואני הרגשתי מוחרם.

ובגיל 14 החרם שעשו עלי שבעה ילדים, אולי עשרה בלחץ’ אבל בתחושה שלי הרגשתי שכל השכבה עשתה עלי חרם – 400 תלמידים! זה לא הגיוני, הם אפילו לא מכירים אותי, הם לא יודעים מי אני, איך הם יעשו עלי חרם? לכן הדבר הראשון שיכול לעזור למי שנפגע היא לתת לו פרופורציות למציאות ולא בדיבורים.

אני מזמין אתכם לתת לו סביבה נוספת: חוג, מפגש חברתי, אגב גם בזום, ודחיפה קלה להכיר חברים. אחרי שזה יצליח מהר מאוד החלק הנפגע במוח יקלוט שקורה פה משהו מוזר: עדיין אוהבים אותי! ואני לא שקוף! נכון שזה לא יפתור את כל החרם אבל זה ייתן פרופורציה, יוריד מהמשקל הנפשי וייתן לכם ולהם אוויר לנשימה.  

שלושת הטעויות הגדולות ביותר שעשיתי עם חרם היו:

-להתמודד איתו לבד

-לאבד פרופורציות

-לקבל את המצב כמו שהוא

אל תתנו לילדים שלכם לעשות את אותם טעויות, עזרו להם עוד היום.

מקווה שנתתי לכם ערך בפוסט,

מוזמנים לשתף כל אדם או ילד שזה יכול לתת להם טיפה של אור ותקווה.

הכותב הוא מרצה, מנחה סדנאות, מדריך ומלווה אישי בהעצמה אישית לנוער, הורים ואנשי חינוך . לעמוד הפייסבוק של גיא, לעמוד האינסטגרם של גיא

עוד בנושא:

האם לתלמיד בישראל יש סיבה לפחד מאלימות בבית הספר? תחקיר

תנו לנו עצות, רק אל תחפרו

commentIcon

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.