יזמים צעירים: “הגיל שלי רק גרם לאנשים לתמוך בי יותר”

מאיה גולדשטיין תמיד אהבה לאפות, אבל עוגת יום הולדת שהכינה לאחותה הובילה אותה לפתיחת עסק לעוגות ואפילו לעבודה כקונדיטורית במסעדה. כעת היא מספרת לעשר פלוס אלו תגובות היא מקבלת, איך היא משלבת את המקצוע עם הלימודים ומה התוכניות שלה לעתיד

אני מאיה, בת 17.5. גרה ברמת גן אבל לומדת בתיכון אורט טכניקום גבעתיים בכיתה י”ב, במגמות ביולוגיה וספרדית. תמיד אהבתי לאפות כתחביב ולפני 3 שנים, כשאחותי הקטנה חגגה יום הולדת, הכנתי לה עוגה מעוצבת בצורת נסיכה מבצק סוכר. הייתה המון המון התלהבות סביב העוגה. כולם אמרו לי שאני חייבת להתחיל למכור את העוגות שלי ו”לעלות שלב”. התייעצתי עם חברות ועם ההורים שלי והחלטתי לפתוח עמוד באינסטגרם, בשם Maya.bakes.cakes.

את הידע הבסיסי באפייה למדתי מאמא וסבתא שלי, איתן אני אופה ומבשלת מגיל קטן. את הידע המתקדם יותר למדתי מספרי אפייה, מבלוגים של אפייה באינטרנט וגם מסדנאות לנושאים ספציפיים שעניינו אותי.
מההתחלה המשפחה שלי מאוד תמכה בי ועזרה לי עם העסק שלי – אמא שלי עזרה לי לעצב את הלוגו הראשון שלי, ובני הבית פינו לי מקום במטבח כשהייתי זקוקה לו.

גם בסביבה החיצונית יש תגובות טובות ויש הרבה התלהבות מהעובדה שאני צעירה. במשך הרבה זמן הסתרתי את הגיל שלי בעמוד האינסטגרם מחשש שלא ייקחו אותי ברצינות, אבל הופתעתי לגלות שהגיל שלי רק גרם לאנשים לתמוך בי יותר ולהתלהב מהרמה של הקינוחים שלי. אני לא חושבת שמתישהו אמרו לי שאני “צעירה מידי בשביל זה”.

העסק התפתח בעיקר מפה לאוזן. יש גם מספר לא מבוטל של הזמנות שהגיעו דרך האינסטגרם והפייסבוק, אבל הרוב הגדול עבר בין קבוצות תושבים בגבעתיים, כי זאת לא עיר גדולה. כיום מעגל הלקוחות שלי ממשיך לגדול ואני ממשיכה למכור עוגות וקינוחים מהבית שלי. חוץ מזה, בשמונת החודשים האחרונים אני עובדת במסעדת “באזז” בגבעתיים. התחלתי בתור טבחית בפס החם, עברתי להיות טבחית בפס הקר ולאחרונה בניתי את תפריט הקינוחים של המסעדה ואני אחראית על הכנת העוגות בה באופן שוטף.

אני עושה כל שביכולתי כדי לדאוג שהעסק שלי והעיסוק שלי באפייה לא יבואו לפני חיי החברה שלי והלימודים בביה”ס. לעולם לא לוקחת הזמנה לפני מבחן, ובתקופת הבגרויות לוקחת רק הזמנות מעטות ופשוטות. בתקופת הקורונה והלימודים מרחוק היה פיתוי רציני לא להשתיק את המורה שבזום וללכת להכין עוגה. זה קרה כמה פעמים, אבל השתדלתי לשמור על ריכוז ולהשקיע בלימודים. כנ”ל לגבי ימי הולדת של חברים וחברות- משתדלת שלא לקחת הזמנות לימים האלו כדי שאוכל לחגוג איתם כמו שצריך, ובאופן כללי משאירה לעצמי זמן פנוי בלו”ז לצאת ולהתאוורר עם החברים שלי. קרו לי כמה פעמים בהן הייתי צריכה לבטל לחברים ברגע האחרון בגלל שלא הספקתי לסיים איזושהי עוגה, אבל זה לא משהו שקורה בדרך כלל.

אני אוהבת להיות במטבח ולאפות כמה שיותר מאפים, אבל מתוך הדברים שאני מכינה, אני הכי אוהבת להכין מקרונים ולדפף קרואסונים. אני אוהבת את האתגר והידיעה שכל שינוי הכי קטן בדרך ההכנה יכול לשנות המון בתוצאה הסופית, ונהנית מהסיפוק כשהם יוצאים מהתנור כמו שרציתי שהם יהיו. אני הכי פחות אוהבת לצפות קינוחים בשוקולד, או יותר נכון – אני לא אוהבת לנקות את כל הבלגן שנוצר מסביב. חוץ מזה, תנו לי מטרפה ולקקן ואני שלכם.

אני שואבת המון השראה מהרשתות החברתיות- אוהבת להסתכל על תמונות של ארכיטקטורה או טקסטורה בפינטרסט בתור השראה לקישוטי שוקולד, ועוקבת אחרי המון קונדיטורים באינסטגרם. אני מעריכה במיוחד את אלון שבו ושואבת השראה מהיצירות שלו. התחברתי מאוד לדיוק שלו ולהשקעה שלו בפרטים הקטנים.

כרגע אני חושבת לעתיד הקרוב. אחרי הצבא אני רוצה לטוס לפריז וללמוד במכללת פרנדי ובמקביל לעשות סטאז’ דרך המכללה באחת מהקונדיטוריות בעיר. אני חושבת שאין מקום יותר טוב מפריז ללמוד קונדיטוריה ואני מתכננת לעשות כל שביכולתי בשביל להגשים את החלום הדי-מוגזם הזה. עם זאת אני לא יודעת במה אעבוד כשאגדל. כרגע התכנית היא להמשיך לאפות אבל אין לי איך לדעת לאן החיים ייקחו אותי. 

“מאוד מקווה שעוד תשמעו עלי”

“כשהתחלתי למכור תכשיטים, אמרתי לעצמי ‘אני יכולה’”