fbpx

בין אלימות לאילמות

בין אלימות לאילמות

הנער מרביץ בסמיכות לאירועים מסוימים? הילדה פוגעת בעצמה מאז שהוריה התגרשו? סביר להניח כי הם מנסים לצעוק לעברנו שהצרכים הבסיסיים או הרגשיים שלהם אינם מסופקים. אם נדע לזהות זאת, נוכל לעזור להם ולהפחית את ההתנהגות האלימה כלפי עצמם או כלפי הסביבה


החופש הגדול בפתח, אך אין בכך כדי להפחית את מקרי האלימות בקרב ילדים ובני נוער. להפך, לעתים נדמה כי מקרי האלימות רק מתגברים ברגע שהילדים שלנו נמצאים מחוץ למסגרת המוכרת והקבועה.
התנהגות מאתגרת, ובמילים אחרות: בעיות התנהגות של ילדים ובני נוער, מהווה כיום גורם שההורים, מערכת החינוך ומערכת החוק מתקשים להתמודד איתו. אולם בחינה של התנהגות מאתגרת וחריגה מראה כי יש בה עקרונות מנחים וכי היא בעצם שפה, שבאמצעותה מתריע האדם על תחושת התסכול שלו עקב צרכים הכרחיים שאינם מסופקים: פיזיולוגיים (עייפות עקב חוסר שינה, חום יולי-אוגוסט, קשיים בוויסות גירויים סביבתיים, כאב פיזי), ביטחון (אישי, עצמי וכלכלי – המתבגר רוצה לרכוש דברים אך אין לו משאבים לכך), אהבה ושייכות, כבוד והערכה ואף מימוש עצמי. לפי גישה זו, ביטויי התנהגות מאתגרת הם למעשה קודים שיש לפענח ולתרגם לשפה של צרכים ומענים.
[fancy_box]

בטיפול

גישות טיפוליות בהתנהגות מאתגרת

  • גישה הומניסטית: גישה הרואה בילד או במתבגר ישות המורכבת מכוחות לצד קשיים, ולכן מצדדת בשיקוף הכוחות לילד ובסיוע בידו לבנות דימוי עצמי מאוזן וריאלי. על פי הגישה, יש לבחון ביטויים של התנהגות מאתגרת כתוצר של תסכול – שהמקור לו הוא פגיעה באספקת מערך הצרכים הקיומיים של הילד. התערבות הומניסטית תנסה להתחקות אחר מקורות החסכים ולהתאים מענים בדרכים מקובלות.
  • ניתוח התנהגות: ההתערבות המקובלת במצבים של התנהגות אימפולסיבית ותוקפנית, בכל גיל, כוללת טיפול התנהגותי המבוסס על חיזוקים אישיים. גישה זו מבוססת על כך ש”התנהגות מחוזקת על ידי תוצאותיה”. לכן, בניתוח התנהגות הילד או המבוגר, יתחקה המטפל בעזרת ההורה אחר גורמים המחזקים את ההתנהגות הבעייתית וימצא אילו תגובות יסיעו בהכחדתה. ככלל, הגישה הרווחת היום הינה כי עדיף להתמקד בחיזוק התנהגות חיובית מאשר להעניש על התנהגות שלילית.
  • שיפור מיומנויות תקשורת: זוהי אפשרות נוספת, המשולבת בטיפול התנהגותי או בנפרד ממנו. בטיפול נעשית עבודה על שיפור מיומנויות תקשורתיות והבעתיות על ידי איש מקצוע, בשיתוף ההורה.
  • עבודה קוגניטיבית: גישת התערבות שבה המטפל מנסה לבחון כיצד הילד מפרש את החוויות שאותן חווה. אם הפרשנות היא שלילית, קרוב לוודאי שגם תגובתו תהיה שלילית. לדוגמה: ילד שחש לא מקובל חברתית בבית הספר ומרגיש “אני טיפש ולא יוצלח” וכפועל יוצא מסרב ללכת לבית הספר או בורח – חשוב שנסייע לו לפתח תמונה מאוזנת יותר. נעשה זאת באמצעות אמירות כמו: “אולי אתה לא הכי טוב בכדורגל, אבל אתה יודע דברים מדהימים שחבריך לא יודעים”, או: “אף אחד לא יכול להעליב אותך בלי שתסכים לכך”.
  • טיפול תרופתי: במקרים שבהם גישות אלה אינן נושאות פרי ותכיפות ההתנהגות המאתגרת וחומרתה מקשות על האדם ועל סביבתו, אנשי הטיפול פונים לקבלת אבחנה רפואית ולהתאמת טיפול תרופתי, וזאת לצורך מיתון הדפוסים ההתנהגותיים שאינם רצויים.
  • [/fancy_box]

    מהי התנהגות מאתגרת?

    התנהגות מאתגרת מוגדרת כהתנהגות חריגה ותכופה שאינה מקובלת בחברה שבה האדם חי. היא באה לידי ביטוי בתוקפנות כלפי הסביבה, חפצים ו/או אנשים, בהתעלמות הפגנתית מכוונת מהסביבה (תוקפנות פסיבית) או בפגיעה עצמית.
    הפגיעה העצמית מקלה זמנית על רגשות אינטנסיביים, לחצים וחרדה, ומספקת תחושת של חיות ושל קיום. באמצעותה, הנער/ה מחצינ/ה את הכאב הרגשי הפנימי, על ידי הפיכתו לכאב חיצוני. הפציעה או הפגיעה העצמית גורמת למתבגר להתמקד בכאב הפיזי במקום בכאב הנפשי, באמצעות המרה ממקור הדחק והחרדה.
    אלימות ו”אילמות” קשורות זו בזו. “אילמות” במובן של אנשים שלא יודעים לתרגם את תחושותיהם ואת רצונותיהם למילים ומשתמשים באלימות במקום לדבר. בדיוק באופן שאצל פעוטות שטרם למדו לדבר נוכל למצוא התנהגות כמו צעקה, בכי, נשיכות ומשיכות שיער, כך אצל בני נוער – שלא יודעים לבטא במילים את התסכולים שהם חשים, או שמרגישים שהבעת הרגשות שלהם תיפול על אוזניים ערלות או עוינות – נמצא אלימות כלפי עצמם, כלפי אחרים או כלפי חפצים. כמו כן ייתכנו אצלם התפרצויות זעם, התבודדות והסתגרות, והימנעות ממטלות ומתקשורת עם מבוגרים.

    כיצד על ההורה או המורה לנהוג?

    כשבאים להתמודד עם התנהגות מאתגרת בקרב ילדים ובני נוער חשוב, לפני הכול לנסות, לזהות את המקור שלה ומהו מקור התסכול הגורם להופעת ההתנהגות. לכן כדאי שנשאל את עצמנו כמה שאלות עקרוניות:

    • מהו הרווח של הילד המתבגר מהתנהגותו: יש לזהות באילו רווחים משניים זוכה הנער/ה בעקבות ההתנהגות המאתגרת, ולבחון חלופות נורמטיביות יותר לקבלת רווחים אלה בדרך רצויה. לדוגמה: מתבגר שהחליט לעשות “פירסינג” בלשון במקום שהתרבות או המסגרת החינוכית לא מקבלות זאת – ייתכן שהוא מנסה להרגיש מיוחד. לחלופין, ייתכן שהוא מנסה לשדר לסביבה את המסר: “אני רוצה לשאת באחריות מלאה על גופי”. כדאי יהיה לבדוק האם הסביבה המשפחתית והחינוכית יכולות לסייע לו להרגיש מיוחד בדרכים חלופיות, ולתחום לו גבולות ומסגרת שבהם תתאפשר לו בחירה.
    • מה היה הרקע למקרה האלימות, או בסמיכות לאיזה אירוע הוא התרחש? לדוגמה: ילד שמכה את חבריו לפני יום הורים בבית הספר או אירוע חשוב, כשהוא יודע שאף אחד מהוריו לא יגיע וחש מתוסכל עקב כך.
    • באיזו תדירות מופיעה ההתנהגות המאתגרת: התדירות מהווה כלי למדידה והערכה. כך למשל, נער “נודניק” המנסה להתחבב על מוריו באמצעות שיחות תכופות, מאולצות ולעתים מעיקות – ייתכן כי הוא מבקש לחוש קרבה ושייכות. במקרה כזה  מומלץ למורה לנסות לאתר דרכים וכיווני התערבות שישדרו לאותו נער כי הוא רצוי, מקובל ואהוד, באמצעות התעניינות יזומה בשלומו. במקביל, ראוי שהיועץ החינוכי יבדוק את מערכת היחסים של התלמיד עם הוריו, מכיוון שהתערבות מערכתית נמצאה במקרים רבים יעילה יותר.
    • האם הילד משקר: ילד /נער המשתדל להרשים את המורה או ההורה שלו באמצעות שקרים “שקופים”, מנסה, למעשה, לזכות בכבוד והערכה מצדו. במקרה כזה המורה יוכל להביע הערכה תכופה לנער על עשייה מרשימה, חיובית ומשמעותית – ובדרך זו, יקבל הנער מענה לצרכיו הקיומיים בדרך חיובית.
    • אולי בכלל מדובר ברגישות יתר (בעיה בוויסות החושי): התנהגות מאתגרת עלולה להיות תוצאה של רגישות יתר או תת- רגישות (בעיה בוויסות החושי) של הילד או המתבגר.

    עוד בנושא

    אין פוסטים נוספים בנושא זה
    commentIcon

    הורים למתבגרים / מתבגרות?

    גם אנחנו!

    הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.