fbpx

בין קלאס לאמונג אס: מתי גיימינג עובר את הגבול שבין משחק להתמכרות?

משחקי המחשב של היום בסך הכל מחליפים את משחקי המגרש של שנות ה-80. הבעיה שהם מהר מאוד יכולים להוביל להפרעה חדשה, שגורמת לבני הנוער להתרכז במסך ולהתעלם מכל השאר. איך נדע שהגבול נחצה? ואיך נוכל לעזור למתבגרים לשמור על איזון נכון?

חלק מהרגעים הכי טובים שלנו בילדות עברו במגרש המשחקים. היום זה נשמע כמו חלוקה מגדרית, אבל אז, בשנות השבעים והשמונים, הבנות שיחקו קלאס, חמש אבנים ולא ויתרו על גומי וחבל, והבנים שיחקו בעיקר כדורגל. הילדים שלנו לא שונים מאיתנו בהרבה. אנחנו אוהבים לדבר איתם  ולחשוב עליהם כעל יצורים ורבליים, אבל האמת היא שילדים פשוט אוהבים לשחק, כי לשחק זה כיף!

אבל בואו נפרק מעט את הכיף הזה, ונחשוב מה עושה את המשחק לכל כך נחשק: ראשית, האנרגיה שמלווה בעשייה, בתזוזה – ריצה, קפיצה, תפיסה ובתנועה של כל הגוף. שנית, ישנו האתגר – לעמוד בכללים, לבנות אסטרטגיות ובעיקר לנצח. אנחנו חייבים להודות שאין כמו הרגש הנפלא של ההצלחה, שדוחף אותנו שוב ושוב למשחק הבא. ולבסוף, משחק הוא מגרש המשחקים החברתי של הילדים. שם הם מתחברים, רבים, משלימים, נהנים ולומדים מיומנויות חשובות כמו הצטרפות לקבוצה, שיתוף פעולה, ויתור והתגברות על אכזבות.

הימים  הם ימי סגר שלישי, הילדים לא יוצאים מהבתים ומתקשים להיפגש, וכשהם כן נפגשים במגרש המשחקים, הם עוטים מסכות ונמצאים בקפסולות. ובכל זאת, הצורך וההנאה מהמשחק לא נעלמו, הם רק שינו צורה. בשנת 2020 שברה תעשיית הגיימינג שיאים חדשים, למשל שיא הכנסות בסך 175 מיליארד דולר. אבל לא צריך ללכת לנתונים כדי לדעת זאת, ניתן לשאול כל הורה (בייחוד של בנים. כן, שוב עולה החלוקה המגדרית) על כמות השעות המטורפת שילדו מבלה מול משחקי מחשב. ניתן לומר שהזירה החברתית החדשה עברה ממגרש המשחקים לקונסולה הביתית.

כמובן שלמעבר הזה יש השלכות רבות ומורכבות: השינוי בזירה החברתית גורם לשינויים במבנה החברתי של הכיתה. לדוגמא ילדים שהיו מעולים במשחקי כדור – מה שהשפיע על המעמד החברתי שלהם לחיוב – ירדה קרנם והם מוצאים את עצמם לעיתים במעמד חברתי נמוך יותר. לעומתם, הילדים שמצליחים במשחקים (ושפעם כינו אותם “החנונים”) הפכו פתאום למקובלים והם אלו שפותחים קבוצות של גיימרים, מנהלים את הקהילה המשחקית בכיתה ומוצאים בכך הנאה רבה.

הפרעה נפשית חדשה

אין ספק שהגיימינג הפך לחלק משמעותי שמחבר בין ילדים ובני נוער. גורם חשוב במיוחד בימים אלה המורכבים וקשים מבחינה חברתית. אבל כידוע יש בו גם צדדים שליליים. ארגון הבריאות העולמי הגדיר בשנת 2019 הפרעה נפשית חדשה השייכת למשפחת ההתמכרויות: gaming disorder. דבר שמאשש את הטענות של ההורים לגיימרים בשנים האחרונות. תופעות חדשות כמו ילדים ובני נוער שלא רוצים לעזוב את המשחק ונמנעים מכל פעילות אחרת. כשמכריחים אותם הם מגיבים בהתפרצויות כעס, לעתים עד שבירת חפצים. הם מול המשחק שעות רבות ברצף ויש תחושה שחוץ מהמשחק שום דבר לא מעניין אותם או גורם להם התרגשות.

כמובן שיש בזה הגיון – מפתחי המשחקים פיצחו באופן מקסימלי את הדרך שבה אנו מתוגמלים בכדי להישאר עוד ועוד מול המסך. רמת האדרנלין, העניין, ההתרגשות, והגרפיקות המתקדמות גורמות לתחושת היי, שקשה להתחרות אתה בכל פעילות אחרת בחיי היום יום.

אם כך, מה עלינו לעשות כהורים?

1. כמובן שבסופו של דבר הסוד הוא באיזונים (דבר קשה מעין כמוהו כשמדובר בחוויה ממכרת כמו הגיימינג). מצד אחד לדעת כי מגרש המשחקים החדש הוא הקונסולה ולא למנוע מהילדים להצטרף למשחקי מחשב. ילדים נמנעים לעתים צריך אפילו קצת לעודד לכך. מצד שני לשים לב היטב מה הילד עושה חוץ מלשחק במחשב. הגישה כיום היא לא לספור שעות שהילד נמצא מול המסך אלא לבחון מה הוא עוד עושה חוץ מלשחק – האם הוא מצטרף לפעילויות משפחתיות, שייך לתנועת נוער, לומד, מתעניין ונהנה מעוד תחומים.  

2. חשוב לשים לב ולהגביל כשיש תחושה שהילד לא מצליח למצוא את הגבולות בעצמו. כמו כל שימוש יתר, כדאי לבחון מדוע זה קורה, על איזה קושי או צורך רגשי המשחק המוגבר עונה. כמובן שבמידת הצורך כדאי לפנות לטיפול מקצועי.

3. חשוב גם להכיר את המשחקים של הילדים כיום. הלהיט התורן היום הוא משחק חברתי משמעותי המזכיר את “הרוצח” של פעם, among us, בו המשתתפים עושים משימות ועליהם לגלות שני רוצחים המתחבאים בין המשתתפים. מומלץ להכיר ולהתעניין במה הילד משחק, להצטרף ולהתנסות.

4. דבר נוסף הוא להבין כיצד הילד מתנהג במשחק עצמו. לאחרונה, עקב הפיכתה של רשת המשחקים לרשת חברתית עיקרית, הילדים פעמים רבות פוגעים, מעליבים, מוציאים מקבוצות או לא מאפשרים לילדים שמבקשים להצטרף להיות חלק מהמשחק. כדאי לזכור שכמו בכל מגרש משחקים הילדים זקוקים להדרכה ולליווי בתחילת הדרך.

5. כמובן שהם צריכים לזכור שאנחנו שם כל הזמן בשבילם גם אם את המשחק עצמו והמשיכה אליו אנחנו לא לגמרי מבינים. אולי קשה לנו להתחבר למשחקי הרשת עצמם, אבל אל ההנאה ולאתגר קל להתגעגע.

הכותבת היא עובדת סוציאלית בעלת חברת “זהירים ברשת” להצגות, הרצאות וסדנאות למוגנות ברשת. סופרת ילדים ונוער. ספרה “גיים אובר” מספר על נער המתמכר למשחקי מחשב.

כל מה שהורים צריכים לדעת על among us – המשחק הכי פופולרי כרגע

החברה הווירטואלית הראשונה של הבן שלי

 

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.