fbpx

“הבת שלי היא המורה שלי לאהבה וקבלה עצמית”

ללא התראה מוקדמת, תקפה את עלמה בת ה-9 מחלת עור כרונית. אמה, ליאורה, ליוותה אותה ותמכה בה לאורך המסע המעצים שהיא עברה, שבמהלכו הפסיקה את הטיפולים והתחילה לעזור לצעירות אחרות לקבל את עצמן כפי שהן. פתאום באמצע החיים: מדור חדש ב”עשר פלוס” שבו הורים משתפים בשינויים משמעותיים בחייהם

זה סיפור מסע גיל ההתבגרות של בתי עלמה יחד איתי: זה התחיל בבוקר תמים אחד, כשהיא ירדה במדרגות בדרך לבית הספר. התבוננתי בפניה וראיתי כתמים לבנים סביב העיניים. אני זוכרת את התחושה שעברה לי ברגע הזה, היא צרובה לי בנשמה. הרגשתי שחץ ננעץ בליבי. עצרתי את הדמעות שעלו בגרוני, חייכתי, נישקתי אותה ושלחתי אותה לדרכה לשלום. אני מכירה את תופעת העור הזו והאינטואיציה שלי סימנה לי שזה ויטיליגו.

כל חיי אני עוסקת בעבודה עם מתבגרים/ות. בשנים האחרונות אני ערה ומודעת להשפעות של הנראות החיצונית ותרבות האינסטגרם על היכולת שלהן ושלהם לפתח ערך עצמי וחוסן נפשי. לכן התגובה שלי הייתה כל כך עוצמתית. עם זאת הבנתי שלתגובה שלי יש משמעות על היכולת של עלמה לשאת את המצב, והחלטתי להקפיא את זה. הייתי צריכה זמן עם עצמי לעכל את הסיטואציה, להבין מה קורה ואיך אני כהורה מנהלת את זה נכון ובצורה מיטיבה עבורה כמתבגרת (שהיתה אז בת 9).

החלטתי שזאת פטריית שמש. ניסיתי לשכנע גם את עצמי שזו פטריית שמש ולא ויטיליגו, לא העזתי לקבוע תור לרופא עור, כי ידעתי עמוק פנימה מה הוא יאמר לי. הימים חלפו להם והסימנים הלבנים התחילו להופיע בברכיים, במרפקים, בכפות הידיים, הרגליים, הגב ובעצם בכל הגוף. אני זוכרת את עצמי מתבוננת בהם, עם צביטה עמוקה בנשמה שלי ועם חיוך על הפנים שמרגיע ואומר “הכל יהיה בסדר”.

להתמודד עם המצב

הבנתי שאני נדרשת להתמודד עם המציאות ואני חייבת לנחות ולהתחיל לתווך את הסיטואציה. מהיכרותי עם המחלה הזו ידעתי שאין באמת טיפול שיכול לשנות את המצב, אבל בכל זאת קבעתי לה תור לפרופסור הכי בכיר בארץ שמטפל במחלה הזו. יצאתי ממנו בתחושה קשה, עם הבנה שזו מחלה אוטאימונית שבעצם לא ברור כל כך ממה היא מופיעה (ההשערה היא שזה קשר ללחץ נפשי וכו’) והמענה היחידי לה הוא מכונת שיזוף – אך גם הוא לא בטוח ואף עלול לגרום לנזקים. סוג של תקווה בלי אחריות.

צילום: אורלי לנדאו
צילום: אורלי לנדאו

התחלתי להרגיש כאילו אני מורחת לעלמה מייק אפ על הבעיה רק כדי שלא יראו אותה. להסתיר את זה, כאילו אנחנו לא יכולים לקבל אותה ככה, כמו שהיא, כאילו שמשהו בה מקולקל. זה כאב לי והדיר שינה מעיני. הבנתי שאני חייבת לעבוד עם עלמה על הערך העצמי שלה ולייצר עבורה הבנה משמעותית שהכתמים בעור שלה לא משפיעים על מי שהיא. ללמד אותה שהיא לא מקולקלת, שהיא יצירת טבע חד פעמית, יחידה ומיוחדת במינה.

קיימתי שיח עם עלמה, על התחושות שלה, על הפחדים שלה, ניסיתי להבין האם ילדים שואלים, מסתכלים, מדברים עליה בגלל הכתמים. הבנתי ממנה שילדים שואלים והיא עונה שזו מחלת עור לא מדבקת ולא כואבת. היא שדרה לי שהיא בסדר עם זה ושאין לי מה לדאוג. אבל זה לא הניח לי. היא בקשה לנסות את הטיפול של מכונת השיזוף ואני הסכמתי, החלטתי לתת לה לנהל את המצב גם מנקודת הראות שלה.

להיות מובילה ולא מובלת

התחלנו את הטיפולים. שלוש פעמים בשבוע התייצבנו בבית חולים כדי להיכנס למכונה לכמה דקות. התחיל סוג של שיפור בפנים שלה, ואני הייתי חדורת מוטיבציה לאפשר לה להבין שלא בטוח שהכל יעבור ושיכול להיות שהיא תצטרך להישאר עם חלק מהכתמים על גופה לתמיד. רציתי לאפשר לה להוביל את זה ולא להיות נתונה ומשופעות מהקודים של היופי באינסטגרם. היה לי חשוב שהיא תכיר היטב את מי שהיא, את החוזקות שלה ותכונות האופי שלה שישרתו אותה בהתמודדות עם מציאות החיים.

במקביל הקמתי מייזם של קלפי אימון לנשים ונערות. יחד איתה הובלתי את כל הפרויקט המרגש הזה, שמטרתו ערך עצמי ודימוי עצמי חיובי. 22 אמני איפור בכל העולם שהצטרפו בהתרגשות למיזם ויחד איתה יצרנו 50 משפטי השראה שיכולים לשמש כ”צידה לדרך” עבור מתבגרות ונשים. בחרנו 50 מילים ששייכות לעולם של המתבגרות והנשים ו-100 תמונות של אומנות איפור על פנים. בין הקלפים היה גם קלף של עלמה עם הכתמים על פניה. קראנו לקלפים “עלמה רגשות מאופרים”. במהלך העבודה סביב המיזם והשיחות שלנו לעומק, היא שתפה אותי בכל פעם שמישהו העיר לה או הצביע עליה. יחד ניסינו להבין למה זה קורה, מה זה אומר עליה ועל מי שפוגע בה, האם זה היה בכוונה או אולי ממקום של סקרנות, איזו פרשנות אנחנו נותנות לאירועים ומה התגובה שאנחנו צריכות לאמץ כדי לא להיפגע ולהישאר חזקות ויציבות. לאורך כל הדרך, השיח היה בלשון “אנחנו” – אני והיא.

צילום: אורלי לנדאו
צילום: אורלי לנדאו

לאחר שלושה חודשים של טיפולים, עלמה ביקשה ממני להפסיק. מודה שלמרות שלא האמנתי בטיפול הזה, הפניה של עלמה שוב הפכה לי את הבטן. היא הסבירה לי שככה היא רוצה להישאר, שהיא אוהבת את עצמה ככה ושהכתמים זה הקישוט לגוף שלה. בתוך הלב שלי פנימה רציתי להאמין שאכן זה המצב, ועם זאת חששתי שאולי היא תצטער על ההחלטה הזו בהמשך הדרך.

אפשרתי לה להפסיק את הטיפולים והעברתי לה מסר חד משמעי שאני גאה בה  ושהיא המורה שלי לאהבה עצמית וקבלה עצמית. היא עבורי מודל והשראה ליכולת של מתבגרת להתבונן לתוך עצמה ולהבין שהיא מי שהיא ושאף אחד לא יכול לערער אותה.

מודל של קבלה עצמית

במהלך השנה האחרונה עלמה מקיימת שיחות ומפגשים אצלי בקליניקה למתבגרות שמרגישות לא טוב עם עצמן ומסייעת להן. היא נפגשה לאחרונה עם מתבגרת נוספת שיש לה מחלת עור קשה מאוד ונסיתה לחזק אותה ולעזור לה להתמודד עם ילדים שמדברים עליה ומצביעים עליה. היא בעצמה מתחזקת עוד ועוד ומבחינתי היא הפכה למודל של קבלה עצמית.

לפני כחודשיים צלמת שקראה פוסט שלי בקשה לצלם אותה. עלמה כל כך התלהבה והחליטה שהיא רוצה להופיע ולדגמן עם הויטיליגו ולהראות לכולם כמה זה מיוחד ושונה, כמה היא דומה רק לעצמה ולא לאף אחת אחרת וכמה חשוב לנו להיות שלמות ולא מושלמות. אז היא עברה את האודישן לסוכנות של הדוגמנות והיא הולכת לדגמן את האישיות המדהימה שלה. ואני גאה בה כל כך.  

הכותבת היא מדריכת הורים ומתבגרים. לאתר של ליאורה

מיכל אנסקי, תודה שהסכמת לחזור למסך

הדרך ללמד את הילדים להתמודד עם הטרדות מיניות ברשת

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.