המלכוד של גיל 18

המוות הטראגי של יולי זולקוביץ ממנת יתר, ממחיש עד כמה הציפיות שלנו מצעירים בגיל 18 להיות בוגרים ואחראיים לא תמיד תואמות ליכולות הנפשיות שלהם

הסיפור העצוב של יולי זולקוביץ בת ה-18 שנפטרה ממנת יתר לקח אותי במחשבות אל בני ובנות ה-18 פלוס שאני מכירה מהקליניקה ומהבית שלי. כל מי שיש לו ילדים בני 18 בבית יודע שאפשר להגיד עליהם הרבה דברים, אבל את רובם אי אפשר להגדיר כאנשים בוגרים. זהו המלכוד של גיל 18 – הם עדיין לא מרגישים בוגרים, לא תמיד מתנהגים כבוגרים, אבל בעיני החוק והחברה הם כבר בוגרים.

גיל ההתבגרות זה מושג שהחברה המציאה והגדירה אותו, אבל לנפש יש את הזמן והקצב שהיא זקוקה לו, והרבה פעמים הנפש לא מתיישרת עם דרישות החברה. בחברה הישראלית אנחנו מתייחסים אל הצבא כשלב מעבר, שממנו והלאה נדרש מהמתבגרים והמתבגרות שלנו לעמוד בזכות עצמם. אנחנו נוהגים לגחך על האמהות והאבות שממשיכים לנסות לדבר עם המפקדים בצבא. דובר צהל הרחיק לכת ופרסם סרטון המתאר אמא שיושבת באוטובוס המתגייסים ומנסה לעזור לבנה לרכוש חברים בטירונות. אבל אולי זה לא כל כך מצחיק?

יש הורים שמתאימים לכינויים “הורי הליקופטר” או “מפלסות שלג” יתר על המידה – הם מנסים לשלוט על חייהם של הילדים מגבוה. בשל כך הילדים שלהם נשארים תלותיים, והפוטנציאל שלהם לעצמאות נפגע. אבל יש גם הורים שיודעים להגיד על הילדים שלהם שהם זקוקים לליווי ולתמיכה צמודה גם אחרי גיל 18 ושאם ישחררו אותם לגמרי, הם יקרסו במצבי לחץ.

רוב ההורים מכירים את הילדים שלהם הרבה יותר טוב משופט בבית המשפט או ממפקדת הכיתה שקיבלה אותם אתמול בערב לטירונות. בית המשפט שיחרר את יולי והכיר בזכותה על פי חוק להחליט מה טוב עבורה, אבל ההורים שלה ומי שהכיר אותה במרכז הגמילה שבו היתה, יודע שאולי היא הייתה בגירה על פי חוק, אבל כפי הנראה לא על פי החוסן הנפשי שלה.

כשהכוח הפנימי קורס, צריך כוח חיצוני שיראה את הקריסה ויתפוס אותה ויחזיק בה – לפעמים אפשר לתפוס ולעזור ולפעמים לא. כאשר המתבגרים בני ה-18 פלוס שלנו נאבקים עם מחלה נפשית או פיזית, גיל הבגרות החוקי הופך להיות מלכוד עבור המשפחות. מכיוון שאני לא רואה איך הגיל החוקי משתנה בקרוב, אני מזמינה אותנו כחברה וכהורים לחשוב אחרת על גיל הבגרות הצעיר. מדובר בתקופה מעברית, שבה המתבגרים עדיין זקוקים להורים כגורם שרואה אותם ונוכח בחייהם, בהתאם לצורך האינדיווידואלי שלהם.  

הכותבת היא פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות העובדת עם הורים וילדים בגיל ההתבגרות, מתמחה בעולמן של נערות ונשים. לאתר של הילה.

מי ידאג לילדים שאין להם ללכת?

לא רק מאיות בתעודה: הסכנה שבפרפקציוניזם