אמנם בתחילת הסגר הנוכחי הוחלט כי מסגרות החינוך המיוחד יפעלו כרגיל, אך בעקבות מחאת המורים יש אפשרות שגם הם יסגרו. אורן הלמן, אב לילדה עם צרכים מיוחדים, מסביר מדוע אסור שזה יקרה
כל הורה לילד עם צרכים מיוחדים מכיר היטב את המאבקים שאנחנו מנהלים על עתיד הילדים שלנו ועל זכויותיהם. כעת מתנהל במקביל מאבק גדול נוסף: המאבק על הפעלת החינוך המיוחד. בסגר הנוכחי הוחלט כי מסגרות החינוך המיוחד ימשיכו לפעול כרגיל, אך לצערי, כפי שפורסם ב-Ynet, ישנה התארגנות מצדם של חלק מהמורים להביא לביטול הפעלת מסגרות אלו. בינתיים שר החינוך, יואב גלנט, הודיע שהלימודים במוסדות אלו ימשיכו כרגיל (וכל הכבוד לו על כך!), אך כמו שכולנו יודעים – אין לדעת מה יהיה בהמשך.
כשסיפרתי לבתי ליה שמתכוונים להפסיק לה ולחברים שלה את הלימודים אחרי סוכות, היא אמרה שזה כואב לה ברגש, כי היא פשוט חייבת את זה. אבל אני לא רוצה להיכנס לעניין האישי שלי כאבא לילדה בחינוך המיוחד, אלא להתעסק בעובדות: בערך 235,000 ילדים לומדים בחינוך המיוחד. מדובר בקשת רחבה של ילדים עם צרכים מיוחדים. יש עשרות, אפילו מאות סוגים של מוגבלויות: מבעיות בריאותיות המקשות על חיי הילדים ועל השתלבותם במערכת החינוך, דרך מוגבלות שכלית או אוטיזם ועד למוגבלות רגשית ונפשית. ובניגוד לסיפורים, הם לא מריירים ומנוזלים, דבר שכל הסטיגמטיים משתמשים על מנת להציג אותם כמסוכנים לסביבה (הילדים הללו ממילא סובלים מסטיגמות מאפליה והדברים הללו רק תורמים לשימור המצב).
ללמוד מטעויות הסגר הקודם
הניסיון העגום של הסגר הקודם, שבמסגרתו ילדים עם צרכים מיוחדים היו ללא מסגרת וללא רצף טיפולי שהותאם להם והכרחי להתקדמות ולטיפול בהם, המחיש עד כמה הנזק שנגרם מכך הוא עצום. אמנם שלחו אותם ללימוד מרחוק, אך במקרה של חינוך מיוחד מדובר במכבסת מילים, כי פשוט לא ניתן ללמד מרחוק ילדים מיוחדים. ילדי החינוך המיוחד זקוקים להכוונה אחרת, כי ההתמודדות שלהם שונה מהשאר. משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים מצויות פעמים רבות בקושי כלכלי מאחר ואחד ההורים אינו עובד בכדי לטפל בילד. טאבלט ובוודאי מחשב הם מכשירים יקרים שמעמיסים על הוצאות המשפחה. לכן הרבה מהם פשוט לא יכולים ללמוד בזום, כי לחלקם אין בכלל מחשבים או טלפונים ניידים נוספים בבית (אגב, בטלוויזיה תמיד מציגים את ההורים שלא מסתדרים עם כמה ילדים שלומדים במקביל בזום, אבל אף פעם לא מציגים את הילדים שלא לומדים בזום כי אין להם או להורים שלהם מחשבים). מבין אלו שיש להם טאבלט או מחשב, ישנו חלק גדול שבכלל לא מסוגלים ללמוד מרחוק בגלל המוגבלות. מדובר בילדים שזקוקים להשגחה מתמדת וקיים קושי לתווך להם את המציאות.
בנוסף לקשיים הטכניים, ילדים עם צרכים מיוחדים חווים חרדה, תסכול גדול וקושי רב להבין את המציאות של הסגר – מדוע אינם הולכים למסגרות החינוך? מה זה קורונה? מה זה מסיכה? הורים מדווחים על רגרסיה קשה גם בהתנהגות, עם תופעות של ילדים שמכים את עצמם, זורקים חפצים ומוציאים את הזעם על ההורים. כשאין חינוך מיוחד, הילדים לא מקבלים גם טיפולים פרה-רפואיים: קלינאי תקשורת, ריפוי בעיסוק, פסיכולוגים, בריכות טיפוליות (הידרו-תרפיה) – וזה גורם לנזקים ולרגרסיה בתהליכים שהושקעו בהם מאמצים רבים. בלי טיפול התהליכים האלו נסוגים או נעצרים.
יש דברים שאי אפשר ללמוד בזום
אז מה ההצעה של הסתדרות המורים? שילדי החינוך המיוחד פשוט לא ילמדו? שילדים (לא כולם) יטיחו את הראש בקיר? שישתוללו בבית? שתהיה להם רגרסיה עצומה בהתקדמות? כי זה בדיוק מה שקורה להם ולהן כשאין מסגרת. תנ”ך, מתימטיקה, ספרות, לשון ועברית – אפשר ללמוד בזום. טיפול רגשי, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, טיפול פסיכולוגי – אי אפשר לקבל בזום. אז נזרוק 250,000 ילדים בחינוך המיוחד לפח?
אמא שלי וסבתא שלי היו מורות. זו הייתה שליחות עצומה עבורן, והן ידעו תמיד שכמו שההצגה חייבת להימשך, כך גם הלימודים חייבים להימשך. בייחוד למי שלא מסוגל לחיות בלי מסגרת. אז כן- מורים ומורות של החינוך המיוחד מפחדות ומפחדים – בדיוק כמו הקופאיות בסופרים, בדיוק כמו הרופאים והרופאות, האחים והאחיות, השוטרים והשוטרות, הדוורים והדווריות, נהגי ונהגות המוניות, הדיילים והדיילות במטוסים, נהגי ונהגות האוטובוסים, רואי ורואות החשבון, עורכי ועורכות הדין ועובדי התעשייה והגופים החיוניים – כולם מפחדים אבל יודעים ויודעות שהם והן חיוניים למשק. אני גם שומע הרבה מורות ומורים שמספרים כמה הן והם גאים בכך שממשיכות וממשיכים לחנך את הילדים והילדות המיוחדים.
אז בדיוק כמו שמותרת התכנסות של 5 אנשים בחדר, ניתן להחריג את החינוך המיוחד לשמונה אנשים בחדר. בריחוק. עם מסיכות. הסכנה לא גדולה לעומת הסכנה שבביטול המסגרות והנזק הבלתי הפיך שנגרום לילדים ולילדות האלה. לילדות ולילדים שלנו אין ועדים. יש להם אותנו, ההורים. ואנחנו לא ניתן לחינוך המיוחד להיסגר.
הכותב הוא אבא לילדה שלומדת בחינוך המיוחד. הוא ייסד את דף הפייסבוק “סיכוי שווה” לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה.
ההורים דורשים להחזיר את הילדים למסגרות
חוששים מתכנים לא הולמים? ככה תוכלו לדעת מה ילדיכם עושים ברשת
