fbpx

המגפה החדשה: תשישות זום

אם אתם או ילדיכם חשים עצבנות, אדישות ואפילו עצבות לאחר שעות רבות מול הזום, כנראה שגם אתם סובלים מ”תשישות זום” – תופעה שכבר הפכה לרשמית והיא יכולה להשפיע על גולשים בכל גיל. הנה כמה דרכים להתמודד איתה

“אמא, אין לי כוח לעוד שיעור בזום…” – זה בטח אחד המשפטים הנפוצים ביותר בבתים במדינת ישראל בימים אלה. גם אצלי, הקטנה מסתובבת סביבי עם פרצוף עצוב ומבקשת עוד דקה של פסק זמן לפני שתחזור לחדר ותבהה באוסף הריבועים הקטנים מולם היא מעבירה את היום.

תופעה חדשה פרצה לחיינו מאז תחילת ימי הקורונה והיא כבר קיבלה הגדרה: “תשישות זום” או “עייפות זום”. למשתמשי הזום, כלומר לכולנו, אין צורך ממש להסביר מה היא, כי כל מי ששהה זמן ארוך מול המחשב בשיחה או בלימוד בזום מכיר את התחושה שהולכת ומשתלטת עליו אחרי מספר שעות. מן ערבוב של שעמום, אדישות, עצבנות, ולפעמים גם סוג של עצבות וריקנות. כל אלה לא מתרחשים ללא סיבה. בני האדם רגילים וזקוקים לאינטראקציה אנושית -חושית. אנחנו נכנסים לחדר מושפעים מכמות האור בחדר, שואפים את הריחות, שומעים את הקולות, חשים את המגע שנלווה לכל אינטראקציה. כל אלה מפעילים אצלנו רשת שלמה של פעילות מוחית –חושית בכל רגע נתון. אך מול הזום אנחנו שמים על “השתק” את כל חושינו למעט חוש הראייה והשמיעה. כעבור זמן מה המוח שלנו, שצמא לגירויים נוספים, צועק “הצילו” ותחושה מוזרה מתחילה להשתלט עלינו.

אצל ילדים, בנוסף למה שתיארתי, ישנן רגישויות רבות יותר שכדאי לנו לדעת לפני שאנחנו מאלצים אותם לשבת מול המחשב. חלק מהילדים מתמודדים עם בעיות קשב, ומה שמורכב בלמידה בכיתה הולך ומתעצם מול המחשב. הצורך להתמקד זמן ארוך באינטראקציה סטטית משעממת אותם והם מרגישים צורך לעשות עוד משהו. אצל חלק מהילדים הראייה של עצמם במסך מעלה קשת שלמה של קשיים הקשורים לדימוי עצמי ודימוי גוף, ואצל חלקם עולים חששות שונים מול מצלמה, כמו למשל שיצלמו אותם, או מה יחשבו על החדר שבו הם נמצאים ועוד.

כמובן שהמציאות מאלצת אותנו לעזור להם להתמודד עם התופעה. הלימודים בזום כאן לתקופה הקרובה, ועלנו כהורים וכמחנכים לתת להם סיוע בקושי האובייקטיבי. מה גם שכרגע הלמידה והאינטראקציה הזומית הפכה לחלק חשוב בחיינו. אנחנו מברכים על היכולת להמשיך ללמוד, להיפגש, לדבר, לעשות ספורט, לעבור טיפול רגשי ועוד אלף פעילויות הכרחיות שהמשכנו לעסוק בהן דרך המסכים.

אם כך, איך אפשר לעזור למתבגרים להתמודד עם התופעה?

לדבר – לדבר – לדבר. תשאלו אותם איך הם מרגישים מול הזום. ספרו להם כי לא מדובר בתגובה אישית שלהם אלא בתופעה אוניברסלית. הרבה פעמים הנירמול כשלעצמו מסייע להפחית רגשי אשם.

הגבילו את הזמן שהם מבלים מול המחשב. מומלץ לקום, לעשות סיבוב בחדר/ בבית, לאכול משהו שמרים את מצב הרוח בין השיעורים, או אפילו באמצע שיעור כאשר מרגישים תחושות גופניות כמו שתיארנו.

לא לשכוח לנשום. לפני שמתחילים את השיעור מומלץ לנשום מספר נשימות טובות שמרגיעות ומרכזות.

שימו את הזום על מצב speakers view. שיראו רק את מי שמדבר מולנו ולא את כל הריבועים. יש ילדים שהדבר מקל עליהם להתרכז.

בדקו מה עוזר להם להתרכז. לעתים מעיכת כדור ביד, או משחק עם סלים בו זמנים מעלה את יכולת הריכוז.

עודדו אותם להימנע מהדחף לעשות בו זמנית מספר דברים. כמו למשל לגלוש בטלפון ולצפות בזום. הדבר מוציא מהריכוז ומחריף את תחושת הניכור בלמידה.

עשו אתם רשימה של התוצאות החיוביות שיש ללמידה בזום. לפעמים כדאי להזכיר שעם כל הקושי הכרוך בלמידה, בכל זאת מדובר בפתרון טוב.

שתפו את הגורמים במערכת החינוך. במקרים שבהם הילד לא מצליח להתחבר ללמידה בזום, כדאי לעדכן את המורה או היועצת ולחשוב על פתרונות אחרים יצירתיים. כמו למשל שאחד הילדים מסכם את השיעור ושולח, או למידה בקפסולות זמן קצרות יותר, או מתן תפקיד לאותו ילד במפגש כדי לשמור אותו אקטיבי. אל תישארו עם התסכול לבד.  

צאו מהמסך. כדאי לנווט בין השעות בהן הילד מבלה מול מסך בכלל ביום ולא לוותר על יציאה לסיבוב, ספורט, בישול או כל תחביב אחר שלא כולל מסכים, שכן ככל שהילד מבלה יותר מול מסך התופעה תתעצם.

תדאגו לחיבוקים ומגע פיזי. אל תוותרו על זמן איכות בתוך המשפחה שלא כולל מסכים. הילדים זקוקים לאינטראקציה אנושית וחושית רבה שכרגע לא מתקיימת במרחב הבית ספרי, וכדאי לספק כמה שיותר אפשרויות לכך בתוך המגבלות הנוכחיות.

הכותבת היא עובדת סוציאלית, מטפלת פרטנית בילדים המתקשים חברתית, סופרת ילדים ונוער.

“אני מכריחה את הילדים שלי לקרוא וגם אתם צריכים”

ההורים דורשים להחזיר את הילדים למסגרות

commentIcon

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.