fbpx

פגיעות בזום: מה ההורים יכולים לעשות

עם העלייה בכמות שיעורי הזום, מתרבות גם הידיעות על התפרצויות לא רצויות ופוגעניות בשיעורים הווירטואליים, בין אם על ידי תלמידים אחרים ובין אם על ידי זרים. זה ברור שמערכת החינוך צריכה לחשוב על פתרונות כדי למנוע את התופעה, אבל יש גם כמה דברים שאנחנו, ההורים, יכולים לעשות

בימים האחרונים דווח כי אדם זר שהתחזה למפקח משרד החינוך וצורף לשיעור זום של תלמידי כיתה ט’ בחטיבת הביניים בגבעת שמואל הציג תמונות פורנוגרפיות לתלמידים. דיווח זה הציף עדויות נוספות של התפרצויות דומות לשיעורי זום ויצר סערה ברשתות החברתיות. מיד גם עלו השאלות המתבקשות: מדוע זה קורה? והאם ישנה דרך שבה ניתן להגן על התלמידים או למנוע הישנות מקרה כזה?

כבר באפריל, עם התפרצות מגפת הקורונה וביטול מוסדות החינוך בכל העולם, הזהיר ה-FBI בפני עלייה במקרים בהם אנשים זרים נכנסים לשיחות זום ומטרידים את המשתתפים בשלל דרכים. בהמשך אף ניתן לה שם: “זוםבומבינג”. ואכן, ככל שהזמן עובר והשימוש בתוכנת הזום עולה, אנו נתקלים ביותר ויותר מקרים בהם אנשים זרים, או אפילו התלמידים עצמם, חודרים בבריונות למרחב הווירטואלי ופוגעים באחרים. חלקם מקרינים סרטי פורנו, חלקם מביישים תלמידים אחרים ואפילו היו דיווחים על הקרנת סרטי קניבליזם. לעיתים מדובר בתלמידים משועממים שפורצים לשיעורים של תלמידים אחרים, מפריעים למהלכו התקין של השיעור ומציקים לתלמידי אותה כיתה שפרצו אליה, ולעיתים מדובר בזרים לחלוטין שמנצלים את המרחב הווירטואלי להטרדות.

כמו בכל תופעת בריונות ברשת, גם כאן הקורבנות העיקריים הם תלמידים צעירים, ולכן הפגיעה בהם מהווה סכנה רבה יותר. כיום, כאשר הכיתות הפיזיות אינן בנמצא, הרי שהכיתות הווירטואליות משמשות כיתה לכל דבר ועניין, ולכן אמורות לשמש עבור התלמידים כמתחם מוגן. כך שהחשיפה למתחם זה יוצרת טלטלה רגשית עבור הילד, זאת בנוסף לחשיפה לתכנים שאינם מותאמים לגילו, או לתכנית פוגעניים.

אז מה עושים?

מעבר לפתרונות טכנולוגיים שעובדים עליהם בימים אלו, ולדרישה מאנשי החינוך, או מכל מי שפותח פגישת זום, לבדוק באופן קפדני יותר מי נכנס לשיחה, יש גם לנו, ההורים, תפקיד מרכזי במניעת התופעה והתמודדות עמה – כמו כל יתר התופעות ברשת שעלולות לפגוע בילדינו.

אנו יודעים שהילדים של היום חיים במציאות המורכבת ממסכים, הם מבלים זמן רב מול משחקי מחשב (כגון פורטנייט, GTA ואחרים), מתנהלים זה עם זה ברשתות החברתיות ומתעדכנים ללא הפסקה בעמודים של כוכבי הרשת האהובים עליהם. על פי המחקרים, גיל ההתבגרות היום מתחיל כבר בגיל 10-9, וכבר מגיל זה המתבגרים חשופים לכל חומר שנמצא באינטרנט, ללא התאמה לגיל, ללא סינון וללא פיקוח. אנחנו לא תמיד מודעים לכך שלילדים יש עולם שלם משל עצמם, ולא תמיד נוטלים בו חלק. אנחנו לא תמיד שותפים לעולמו של הילד או לסכנות אליהן הוא נחשף. יותר ויותר מתבגרים חשופים להתעללות ופגיעות אלימות באמצעות סמארטפונים וברשתות חברתיות – ולא רק בזום. ולכן, ההמלצה היא לשוחח עם הילדים על התופעה, בהתאם לגיל הילד וליכולתו. במידה והילד עבר אירוע כזה, חשוב שלא להיבהל אלא לשוחח עם הילד על תחושותיו והרגשותיו. כמו כן כדאי להתייעץ עם צוות בית הספר לגבי טיפול כיתתי כולל – שאפשרי גם בימים אלו, מרחוק – ובמקרה הצורך אף להגיע לטיפולו של איש מקצוע.

אם כמה שננסה להתכחש או להדחיק, הזום הולך להיות איתנו כאן לעוד הרבה זמן. למעשה, כנראה שגם אחרי שיימצא החיסון לקורונה, יותר ויותר מהתקשורת שלנו תעבור לשם או לתוכנות דומות אחרות. לכן עלינו כבר מעכשיו לשים לב, גם אם זה דורש להציץ מדי פעם לשיעורים של הילדים, להיות עם היד על הדופק וכמובן להישאר כל הזמן בתקשורת פתוחה עם המתבגרים.

הכותבת היא מנכ”לית פורטל “עשר פלוס”, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומעבירה בבתי ספר ובארגונים את ההרצאה “הורות דיגטלית”, המספקת להורים ולאנשי חינוך הבנה לעומק של תרבות המסכים והשפעתה על בני הנוער.

חוששים מתכנים לא הולמים? ככה תוכלו לדעת מה ילדיכם עושים ברשת

לימודים מקוונים: עוד מטלה שנופלת על כתפי ההורים

commentIcon

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.