מה למדנו השנה ומה נרצה להעביר הלאה?

דווקא מתוך הקשיים של השנה החולפת, צמחו תובנות משמעותיות. מומחי עשר פלוס הסכימו לשתף אותנו במסקנות מהשנה שחלפה ובעצות לשנה הנכנסת

יפעת דננברג, מנחת הורים, מאמנת ילדים ונוער ומטפלת דיאדית, מייסדת “דייט אמא ובת”:

אז מה למדתי בשנה הזאת שחלפה? מסתבר שדי הרבה דברים. פתאום עכשיו, כשאני יושבת לכתוב את הדברים, אני מגלה שהשנה החולפת הייתה שנה מאוד מיוחדת, שונה, מאתגרת ומלאה בדברים חדשים שלא הכרתי קודם. ואיזה תובנות היא השאירה אחריה?

1. כל דבר חולף – גם החוויות הנעימות וגם החוויות הפחות נעימות סופן לחלוף. מפה למדתי להנות ממה שנעים לי במקסימום, וכשלא טוב לי – לנשום ולדעת שזה זמני.
2. פרופורציות – כמעט כל סיטואציה אפשר לראות מנקודת מבט נוספת. ואם עושים לה zoom out ורואים אותה בפרספקטיבה רחבה, היא נראית אחרת לגמרי.
3. מיומנויות ניהול עצמי – אנחנו לא יכולים לשנות אנשים, אנחנו לא יכולים לשנות מצבים מסוימים, אבל אנחנו יכולים לשנות את עצמינו. מיומנויות של ניהל עצמי, מנהיגות עצמית וקהילתית התגלו שוב כמיומנויות חשובות מאוד להתמודדות עם היום יום.
4. יצירתיות וגמישות מחשבתית – החודשים האחרונים היו פשוט תרגול. כל תוכנית היא בסיס לשינויים. עדיין חשוב שתהיה תוכנית, אבל מה שיותר חשוב הוא להגמיש את התוכנית בהתאם לצרכים המשתנים (והם כל הזמן משתנים).
5. מערכת היחסים שלי עם עצמי ועם האנשים שאני בקשרים אינטימיים איתם הם המפתח לדלת הראשית לאושר שלי. גיליתי במהלך החודשים האחרונים שאם כבר אני עם עצמי יותר, פחות עסוקה בגורמים חיצוניים ויותר עסוקה בבית ובמי שחי איתי, כדאי שיהיה לי נעים עם מי שאני נמצאת איתו רוב הזמן. השקעה ביחסים משתלמת. ובתוך מערכת יחסים בריאה יש תקשורת בריאה עם עצמי ועם היקרים לי.
6. לשים פוקוס על מה שיש – ותמיד יש. אמנם יש סגר ואני בבית, אבל לפחות יש לי בית ואני לא בבית חולים. אמנם אני עם בן הזוג שלי כל היום לבד, אבל זה אומר שיש לי בן זוג. אמנם הילדים משגעים אותי, אבל זה אומר שיש לי ילדים והם בריאים.
7. יכולת הכלה של מועקה – מיומנות חשובה שלא פעם הרגשתי שאני משתמשת בה בתקופה האחרונה יותר. כן. לא קל הרבה פעמים, אבל היכולת הזאת להכיל את התסכול ולא לשבור את הכלים, זה הסוד שעוזר לנו לעבור את האתגרים בדרך ולהתמודד.

אז מה נעשה?

• הורגלנו לחשוב שלתעד את החיים בסטורי או בפייסבוק זאת לא האמת, אבל בעצם כשמסתכלים לאחור, או כשהפייסבוק מזכיר לנו אירועי עבר, אנחנו נזכרים שההינו שם. יום אחד החיים יחלפו לנו מול העיניים, בואו נוודא שהם יהיו שווים צפייה.
• נתינה, התנדבות, לעשות טוב למישהו, לעשות משהו שיגרום למשהו אחר לחייך – כל אלו מייצרים גלים של טוב ותחושת אושר.
• לעשות בכל הזדמנות משהו חדש. משהו שעוד לא עשיתי אף פעם. להסתכל על זה בסקרנות, כאילו אני במחקר על עצמי. לחיות את החיים בהתפתחות מתמדת.
• נחשב מחוץ לקופסה ולשאול את עצמי – מה כן? איך כן? ולעשות את ה”כן” שעושה לי טוב.
  ושתהיה לנו שנה טובה.

אריאל קרס מחבר הספר “הורות איטית”, עיתונאי ומוזיקאי:

אינני חושב שיש אדם אחד שיערער על הקביעה כי את השנה החולפת ניתן לסכם כ”שנת הקוביד”. אמנם הקורונה איתנו רק כמחצית השנה, אך קשה כבר לזכור כיצד נראתה המציאות לפניה. הקורונה הכתה במשפחתנו בחודש מרץ, קצת אחרי אמצע שנת הלימודים. נכנסתי לבידוד של 14 ימים כי חזרתי מחו”ל, ומציאות זו חייבה אותי לעשות חושבים על חיי. לאחר היציאה מהבידוד למדתי לתפקד במציאות קובידית – למשל, להיעזר בתוכנת זום בעבודתי כמורה לגיטרה. הפתרון הזה לא השביע את רצוני, מכיוון שהזום הוא אמצעי מסורבל ולא יעיל במיוחד, מלא בתקלות. בעקבות תקופה קצרה זו קיבלתי החלטות מרחיקות לכת מבחינה עסקית. בקצרה: בימים אלה ממש אני בעיצומה של הסבה מקצועית. אני מתחיל לעשות דברים שתמיד חלמתי לעשות ולא העזתי – כמו לימודי קונדיטאות והדרכת טיולים.

אבל השינוי בחיים לא התבטא רק בענייני עבודה, אלא גם בצד המשפחתי, החינוכי, הלימודי והבית-ספרי. במבט לאחור, הקורונה היא הדבר הכי טוב שקרה לי כבר שנים רבות. הבידוד עזר לי להכיר בטעויות שעשיתי בעבר ולתקן אותן, או לפחות לשנות את מהלך הדברים. השנה שחלפה הייתה בעבורי שנה של חשבון נפש והחלטות מכריעות. החיים שלי השתנו וממשיכים להשתנות. אולי לא הכול בזכות וירוס הקורונה, אבל יש לו חלק נכבד מאוד בעניין.

איך נצליח לעבור את תקופת החגים עם סגר נוסף של שלושה שבועות (נכון לרגע כתיבת שורות אלה)? זו תהיה תקופה נוספת של אי ודאות אישית, כלכלית, פוליטית ומשפחתית. מהניסיון שלי, כדאי לנסות להשעות לזמן מה את החשש משינויים ומעתיד לא ברור; לחיות את הרגע עד כמה שזה ניתן – כי ממילא אי אפשר לתכנן יותר מדי; ליהנות מהאפשרויות שהסגר מעניק – פחות אינטראקציות עם אנשים זרים ועם בני משפחה רחוקים, אפשרות להיות לבד ולהרהר; לא לוותר על אווירת החג: לעשות שוב את חשבון הנפש ולקבל בעקבותיו החלטות לחיים, בהתאם למנהגי ראש השנה ויום הכיפורים.

נירית צוק, מנכ”לית פורטל “עשר פלוס”, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומרצה על הורות בעידן הדיגיטלי:

השנה האחרונה הייתה שנה הזויה, לא שפויה, כזו שעוד יכתבו עליה בספרים. שנה שכשתגדל תוכל לשבת עם בני משפחתיך ולספר להם שפעם, כשהיית מתבגר, הייתה מגיפה כזאת שקראו לה קורנה. תוכל לספר להם על לימודים בזום (אולי אז ימציאו משהו טכנולוגי חדש עוד יותר), על סגר ועל חגיגת חגים באופן מוזר שכזה. אם תצליח היום לראות את התקופה הזאת מפרספקטיבת הזמן, אולי יהיה לך קל יותר להתמודד עם כל השינויים האלו שנוחתים עלינו בזה אחר זה.

אני מנסה לחשוב איזו עצה הכי טובה אני יכולה לתת לך במצב כזה. ולא כזאת שתהיה חינוכית מדי (“תלמד כי יש לך בגרויות”), או הזויה מדי (“תבלה כאילו אין מחר”), אלא עצה אמיתית, מהלב, שתעזור לך לעבור את התקופה הקרובה. וככל שאני חושבת על כך, נראה לי שהעצה המתאימה ביותר היא שתנסה ללמוד להכיר את עצמך היטב, ולשמור על איזון, האיזון שלך. תבדוק מה עושה לך טוב, מה משמח אותך, מה מרגיע אותך ומה מעצבן אותך. תלמד לנתב את התחושות שלך ולהבין שגם אם יש סגר בחוץ, בתוך הבית התחושה יכולה להיות טובה ואפילו טובה מאד יחד עם כל בני המשפחה.
ושתהיה לכולנו שנה טובה, שנה של התחלות חדשות ומאושרות.

אורנה היילינגר, מנהלת נטיקה באיגוד האינטרנט הישראלי:

ראש השנה הזה הגיע מהר מידי, ואתה בני מתבגר מהר כל כך (אולי מהר מידי). בעיתות של חשבון נפש, בעיתות של התחלות חדשות, צפים ועולים כל הדברים והכלים שהייתי רוצה לצייד אותך בהם לקראת השנה החדשה, ההתחלה החדשה. לבניית חייך כמבוגר ועצמאי.

הייתי רוצה לאחל לך בחירות נכונות, כי תמיד תמיד אנחנו נמצאים בצמתים של בחירה, והבחירה בסופו של דבר מגדירה את התוצאה. אני מבקשת לצייד אותך ברמז לחיים. דע לך שהחיים צבועים בכל צבעי הקשת ובכוחך לבחור את הגוונים: היכן שתניח לאפור להשתלט – הוא ישתלט, היכן שתשכיל לשלב עוד גוונים, הם יהיו צבעוניים.

זכור בני את החבר החלש שלך, זה שמתבייש להושיט יד ולבקש עזרה. אל תמתין שיבקש, תושיט לו אתה את היד. אני יודעת שיותר קל להיות בחברת המנצחים והחזקים, אבל הרבה יותר אנושי להציע תמיכה למי שצריך.

בשנה הבאה באותו הזמן, לקראת ראש השנה, תהיה ככל הנראה כבר חייל. בוגר, עצמאי עם “הסמכה צבאית”. ובכל זאת אתה. כבד את האדם באשר הוא אדם. גם אם הוא חושב אחרת, נשמע אחרת, נראה אחרת. פשוט היה בן אדם.

“ערכים” זו איננה מילה ריקה. אמונה בערכים איננה בושה. נהפוך הוא. המאמינים הם אלו שמחוללים שינוי! אני יודעת שבזכותך ובזכות מתבגרים כמוך, העתיד של כולנו יהיה טוב יותר.

רוני לנגרמן־זיו, מדריכת הורים ומאמנת מתבגרים ממכון אדלר:

ילדים יקרים שלי, בעולם של בית ספר, כשהמערכת מכניסה אתכם למסגרות, קווים וקוביות;
בעולם של מתבגרים, כשכולם צריכים להיות דומים – אחרת הם לא שייכים;
אני מאחלת לכם למצוא את הקול הפנימי שלכם, ללכת אחרי הלב שלכם,
להוריד את הווליום של הרעשים החיצוניים – ולהצליח להקשיב לעצמכם.
להיות אתם – בגאווה, בראש מורם, בלי להתבייש,
בלי לְרצות אחרים, בלי לִרצות להיות כמו כולם.
להפגין את הייחודיות שלכם, ללטש את היהלום שבכם.
אתם לא צריכים לחכות ל”כשתהיו גדולים” כדי להגשים את עצמכם,
התחילו עכשיו ללכת בדרך שלכם, לסלול את המסלול הייחודי שלכם.
אז אנשים אמרו. יגידו הרבה דברים. מקנאה, מחוסר הבנה, מצרות עין. למי אכפת?
אנחנו כאן מאחוריכם. מאמינים בכם תמיד. גם כשאחרים לא, גם כשאתם לא.
אנחנו כאן תמיד. נאהב אתכם, נקבל אתכם כמו שאתם.
נעודד אתכם להיות הגרסה הכי טובה – של עצמכם.
ובשנה המאתגרת הזו, מאחלת לכם (והאמת גם לנו) למצוא את האופטימיות, הגמישות והיצירתיות הנדרשות לעבור בהצלחה את האתגרים שהיא מזמנת לנו.

נ.ב – ואם לא מצליחים? חשוב לדעת ששום דבר זה לא סוף העולם. לב שבור מאהבה נכזבת, לא התקבלת לנבחרת, מבחן לא מוצלח (אפילו, מי ישמע – בגרות במתמטיקה)? תמיד יש עוד הזדמנות. תמיד יש מחר. תזכרו מה חשוב באמת. להיות טובים. קודם כל – לעצמכם.

הכלים שיהפכו דווקא את השנה הזו למוצלחת במיוחד

קיץ בצל הקורונה: איך לתווך לילדים את המצב הכלכלי