fbpx

הורות בימי קורונה

רגע לפני שאנחנו שוב מתפרקים ומאבדים שליטה על הבית, פרופסור חיים עומר מביא את העקרונות שיעזרו לנו להחזיר את הסמכות ההורית ולכוון את הספינה המשפחתית אל חוף מבטחים – גם על רקע משברים

תקופות משבר, כמו הנוכחית, מציבות אתגר משמעותי להורים. למרות העובדה שהם מרגישים מוחלשים על ידי עצם המשבר שדורש את מנהיגותם, עליהם להוביל את המשפחה. אך כדי להנהיג, הורים זקוקים לכיוון ברור, ולכן השאלה שנשאלת היא: לאן לכוון את הספינה המשפחתית?

קיים מחקר מרובה לגבי משברים נרחבים כמו אסונות טבע ומלחמות, או משברים ממוקדים יותר כמו מוות במשפחה, מחלה קשה, גירושין או פיטורין. באופן מפתיע במחקרים במדעי החברה, ניתן לגזור עיקרון אחד מרכזי המסכם את הלקחים של אין ספור המחקרים לגבי הכיוון האופטימאלי שיש לנקוט בו בזמני משבר: עקרון הרציפות. עקרון זה גורס שבזמני שבר יש לשמר ולשקם את הרציפות התפקודית, הבין-אישית והאישית של הילד והמשפחה כולה.

הכוונה ברציפות תפקודית היא לשגרת היום, לחובות, לתפקידים ולעשייה של כל אחד מבני המשפחה. למשל, חשוב לשמור או להחזיר על קנם כללים לגבי שעות הקימה, משימות לימוד, תפקידים בבית ועיסוקי הפנאי, למרות שאלה אולי התערערו עקב המשבר. שיקום של רציפות התפקוד הוא הדבר הכי נכון לעשות כדי לשמור על שלומם של הילדים.

רציפות בין-אישית מתייחסת למגעים ולקשרים של כל בן משפחה עם קרובים, חברים, עמיתים ושותפים לעשייה בזמנים רגילים. הורים יכולים להתגייס לשמר ולשקם את הרציפות הבין-אישית על ידי בניית תכנית של מגעים שיטתיים, למשל עם סבים, דודים, חברי משפחה, חברי הילדים ומורים – גם דרך הזום. וברציפות אישית הכוונה היא לדרך בה הילד רואה את עצמו, למשל: “אני תלמיד”, או “אני ספורטאי”. על ההורים לפעול כדי לשמר הגדרות חיוביות של הזהות האישית. כאשר זהות זו מטשטשת, הגדרות עצמיות בעייתיות (למשל “אני עצלן”, “אני בודד”, או “אני דפוק”) עלולות לתפוס את מקומן.

איך מצליחים לנווט נכון?

המחקר על משברים מראה חד משמעית שככל שהורים פועלים כדי לשמר רציפויות אלה, כך הפגיעה בילד ובמשפחה פחותה. לחילופין, הזנחת הרציפויות עלולה להביא לכך שהמשבר ישאיר צלקות עמוקות שתפגענה בהמשך ההתפתחות התקינה. אולם הורים יכולים להקשות: “אז עכשיו אנחנו יודעים מה עלינו לעשות, אבל אין לנו מספיק השפעה או סמכות כדי לעשות זאת”. הורים יכולים לבנות את סמכותם ומנהיגותם על ידי טיפוח של שלושה יסודות עיקריים: נוכחות, שליטה עצמית ותמיכה. אלה היסודות של כל סמכות חיובית, זאת בניגוד לסמכות הכוחנית, שמתבססת על הפחדה, כוח פיזי וענישה קשה. 

נוכחות הורית היא החוויה שהילד מקבל כאשר ההורים מתנהגים בצורה שמעבירה את המסר: “אני ההורה שלך. לא ניתן לפטר אותי או להתגרש ממני. אני כאן וכאן אני נשאר!”. בספרי פירטתי פעולות רבות בהן הורים יכולים לטפח או לשקם נוכחות שאולי נשחקה. ביטוי הנוכחות החשוב ביותר הוא “השגחה הורית” – זאת העמדה ההורית על פיה כל מה שקורה עם הילד הוא מעניינו של ההורה. הדרכים לקיים השגחה בדרך שמכבדת את הילד, מבלי לחדור בצורה בלתי קבילה ומבלי לבלוש אחריו הן נושא מרכזי לכל הורה והורה.

שליטה עצמית היא כושר שניתן לפתח. כל הורה יכול להתאמן בפיתוח של שליטה עצמית ולהשיג שיפור ניכר תוך זמן קצר. מסתבר ש”שרירי” השליטה העצמית ניתנים לאימון, כמו כל שריר אחר. בספרי פירטתי כמה עקרונות פשוטים שיביאו לשיפור המיוחל, למשל: “יש להכות בברזל כשהוא… קר!” – כלומר, יש להשהות את התגובות המשמעתיות על התנהגות בעייתית בכמה שעות ולא להגיב כשהרוחות לוהטות. עקרון פשוט נוסף הוא “אני לא שולט על הילד… אלא רק על עצמי!” – הבנה זו כשלעצמה מונעת אין ספור חיכוכים מיותרים. ההורה מתחזק מבלי להיכנס לעימותים פרינציפיוניים שמביאים רק להסלמה. למרבה ההפתעה, מיקוד ההורה בשליטה העצמית ובמילוי אחראי של תפקידו, במקום בניסיון לשלוט על הילד, מספק לו עמוד שדרה איתן שבונה את סמכותו.

תמיכה מתייחסת לכך שאף הורה הוא לא אי בודד. סמכותו של ההורה נסמכת על תמיכה ולגיטימציה על ידי הסביבה. כך במשפחות בהן קיימים מגעים משמעותיים עם סבים ועם דודים, במצבים בהם המשפחה מבלה ופועלת בשיתוף עם חברים משמעותיים, וכאשר הורים יודעים ליצור ברית עם מורים או גורמים אחרים בסביבתם ובסביבת הילד, הילד מתפתח בצורה הרבה יותר טובה. קיימות דרכים פשוטות בהן הורים יכולים לחזור ולקיים את הורותם בזיקה עם גורמי סביבה במקום לשאוף לעשות הכול לבדם. הורים אלה מפסיקים להיות “אני” ומתחילים להרגיש ולשדר כ- “אנחנו”. הם בונים את הורותם על כתפיים רחבות.  

במחקרים שלנו הוכחנו שאלה מיומנויות שניתנות לרכישה: הורים יכולים לפתח את הנוכחות, השליטה העצמית והתמיכה לה הם נדרשים כדי להנהיג את משפחתם גם בזמני משבר וגם בחזרה לשגרה. למרבה הפלא, משברים הם לא רק שבר אלא גם הזדמנות, זאת משום שהמשבר נותן להורים לגיטימציה לפעול בדרכים החלטיות שאולי היו קשות להם בזמנים כתיקונם. כפי שאמר זאת אחד ההורים שהיה בטיפולי: “אם אלוהים לא היה שולח לנו את המשבר הזה, היינו צריכים להמציאו!”.

הכותב הוא הוא פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב, פסיכולוג וחוקר בעל מוניטין בין לאומי. ספרו ה-11, “הורים אמיצים”, רואה אור בימים אלו ב”הוצאת פוקוס ספרים לבריאות”.

קיץ בצל הקורונה: איך לתווך לילדים את המצב הכלכלי

נער בן 15: “הלמידה המקוונת יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה למערכת החינוך”

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.