אנחנו יכולים להגדיל את מספר הבנות שמצטיינות במתמטיקה

שוב ההורים מתפלאים מהמספר הנמוך יחסית של בנות בתוכנית המצטיינים במתמטיקה, אבל חן גיא – מורה לפיזיקה בהכשרתה – חושבת שזה לא באמת מפתיע כל זמן שאנחנו לא מספיק מאמינים בהן

קראתי פוסט בקבוצת הורים מגדרית שהביע פליאה ממספר הבנות בתוכנית מצטיינים במתמטיקה. כמי שלמדה בתוכניות כאלה כילדה והיום מלמדת מקצועות ראליים, אני לא יכולה לומר שאני מתפלאת מיחס בנים בנות במקומות האלו, לרוב אני מדלגת על הפליאה וחשה ישר ייאוש ואז הרבה תקווה.

כן כן, תקווה והרבה ממנה. כאמא לבת שנה ושמונה חודשים, אני חייבת להחזיק בראש שזו לא גזירת גורל. מאז שאלי נולדה אני עושה ניסוי במגדר. הניסוי הולך ככה: אני חושפת את הבת שלי להכל מהכל, ובודקת על מה אשמע את: “איזו בת היא”. תוצאות הניסוי לא יפתיעו אף אחד. משחק בבובות, מטבח, לקים ובגדים יובילו לקריאה “איזו בת היא”. לעומת זאת, שליטה בכוכבי הלכת, הכרת פיזיקאיות וידיעת מבנה האטום (כמה בנות שנה ושמונה אתם מכירים שיודעות לומר שהאדום הוא הפרוטון והכחול הוא הניוטרון) לא. טיפול, בישול, אמפתיה, חיבה לנעליים – תכונות נשיות מולדות. בעוד חיבה למדע, סקרנות ועניין – לא!

זה לא מפתיע. אני פוגשת בכל יום תלמידות שלא מבינות מה הן עושות ב-5 יח”ל מתמטיקה. מבחינתן הן שם בטעות, זה לא בטבע שלהן. למרות שמדובר בתלמידות עם ממוצע 90. וגם כאלה עם ממוצע 80 ו-70 מרגישות שזה לא מקומן. איך אמרה לי תלמידה השבוע חצי בצחוק? מתישהו מישהו יבין שאני לא אמורה להיות פה ויעיף אותי ל-4 יחידות. תלמידה אחרת סיפרה לי שהיא ירדה ל-4 יחידות בסוף שנה שעברה כי היה לה ממוצע 90 “אבל הוא לא היה אמיתי”. שאלתי מה הכוונה, אז הסבירה שהוא לא שיקף באמת את הידע שלה. איך זה הגיוני אם ממוצע מורכב מכמה ציונים? אבל על כל מבחן הסבירה מדוע הציון הושג בטעות. לשאלתי האם המורה ניסה להניא אותה מלעזוב (הרי בסוף זאת תלמידה עם ממוצע 90), היא ענתה שהוא אפילו לא הגיב. מדהים.

אז מה עושים?

• מפסיקים להגיד “איזו בת היא” כי זה בלתי נסבל.
  
• מאפשרים משחקים מגוונים, לא מקטלגים ילדות ב”היא אוהבת רק בובות” וכדומה.
  
• מאפשרים לבנות מגיל צעיר להיחשף למדע ולמדעניות! כן כן, מגיל ממממש מממש צעיר. אלי כבר מכירה יותר מדעניות מהמבוגרים סביבה.
  
• מעודדים תוכניות מיוחדות, מעודדים ללמוד גם אם מאתגר. לא דוחפים ולא מכריחים – מעודדים. יש הבדל!
  
• מחזקות כשקשה, נותנים גב כשצריך.
  
• לא אומרות “למה את צריכה את זה”, או “עזבי חבל, זה סתם יהיה לך קשה”.
  
• ואולי הכי חשוב – המורה של הבת שלכם שבוי בתפיסות מגדריות שגויות? תראו לבנות שלכם שאתן יוצאות נגדו. אם לא תגיבו, הן יסיקו שאתן מסכימות איתו. אל תשתקו אל מול עוולות כאלה, בבקשה.
  
  שתהיה שנת לימודים פוריה ומהנה. שנה של סקרנות ועניין.

הכותבת היא מורה לפיזיקה בהכשרתה ואמא בהום סקולינג לאלי בת השנה ושמונה חודשים.

אלפי תלמידים בעלי לקויות למידה לא מקבלים את הסיוע הנכון

מי ידאג לילדים שאין להם ללכת?