fbpx

הנערות של היום לא מוכנות לשתוק יותר. אבל זה לא מספיק

בתיכון בכפר סבא העלו תלמידי כיתה י”ב שלטים הקוראים לאונס ומעודדים פגיעה מינית. איך יכול להיות שלמרות כל מחאות הנשים, זה עדיין קורה?

כשהיתי נערה, הבנים היו אומרים: “אין אישה שלא נותנת, יש גבר שלא יודע לקחת”. זה היה מקובל לדבר ככה. זה לא היה מקובל להעיר על זה. אף אחד, או אף אחת לצורך העניין, לא עצרו לחשוב על המשפט ועל המשמעות שלו. על העובדה שאנחנו בכלל לא נשים אלא נערות, והם בכלל רחוקים להיות מגברים ויותר קרובים להיות ילדים. אבל היי – אם הוא רוצה את תתני, ואם לא נתת זה כי הוא לא מספיק גבר. אם היינו אומרות למורות שהבנים מדברים ככה, הן היו פוטרות את זה ב:”הם סתם מדברים שטויות…”, “אלו סתם דיבורים” ו”זו הדרך שלהם לקבל את תשומת הלב שלכן – תתעלמו”. אז כך עשינו – התעלמנו והמשכנו לספוג את המשפטים האלה שלהם.

 עברו מאז יותר מעשרים שנה ואנחנו יותר מודעות, פחות שותקות, פחות מקבלות – אבל זה עדיין קיים. עובדה, על פי הסערה האחרונה בתקשורת, בתיכון בכפר סבא תלו שלטים בזו הלשון: “אין יודניקית שלא נותנת, אין יב”ניק שלא מקבל”. זאת ביחד עם שלטים שעליהם כתוב: “שתיקה=הסכמה” ו”איה נאפה-12, אילת -30, בני י”ב- 100 “.

זו קבלת הפנים שערכו תלמידי י”ב בבית הספר לתלמידות שכבת י’ החדשות בתיכון. אבל אין פה קבלת פנים, אין פה משהו משעשע, אין פה ציניות או משהו מתוחכם אפילו של משחק מילים. יש פה הטרדה מינית כתובה בגלוי תלויה בגדול וקוראת לאונס. והמורות? שותקות. ממש כמו לפני 20 שנה.

רק שהנערות של היום הן לא הנערות של לפני 20 שנה והן לא מוכנות לשתוק יותר. כאשר הן ראו את השלטים לא הספיק להן שהם הוסרו במיידית ולא הספיק להן שהשעו את אותם תלמידים – כי מעבר לכך לא נעשתה שום פעולת הסברה, שום התנצלות, שום כוונה להשאיר את הנושא הבוער הזה על סדר היום, להפך- טאטאו אותו כמה שיותר מהר.

המקרה הזה הוא רק מקרה אחד ממקרים רבים שקורים לאחרונה כל יום, אם זה אונס קבוצתי, מעשה מגונה, הטרדה מינית ברחוב, פרסומת לילדים בעלת אופי מיני או שלטים פוגעניים שממש מצדיקים אונס. ואני שואלת, יותר נכון צורחת – איפה החינוך? איפה אתם הורים? איפה אתם מורים? לאן נעלמתם? למה נאלמתם?

אומרים שהמדינה רעדה אחרי המקרה של אילת. עשרות יצאו לרחובות להפגין ולתמוך בנערה, לצעוק “מאמינים לך”. גם הנערים האלה שהכינו את השלטים בוודאי שמעו על המקרה, אבל כנראה לא הזדעזעו מספיק. וכי למה שיזדעזעו? מישהו דיבר איתם בכלל? אני בספק אם ההורים שלהם ישבו והסבירו להם את העניין. אני בספק אם היתה שיחה כיתתית על הנושא. אני בספק אם מישהו מביניהם העלה את הנושא במפגש חברתי. הם חושבים שזה משעשע. מצחיק. אחרת הם לא היו חושבים על השלטים הבזויים האלה.

“צדיק אחד בסדום לא היה” – קראו הכותרות על האונס באילת, שאף אחד מהגברים לא חשב לעצור את הזוועה. וגם פה לא תמצאו צדיק אחד בסדום. נער אחד שאמר לחברים שלו: “תקשיבו זה שלט דוחה ומזעזע. בואו נחשוב על משהו אחר לכתוב שלא יפגע”. כי זה לא מגניב. כי זה לא גברי.

ושוב, אין הסבר ואין חינוך, וכשאחד מהנערים האלה חלילה יטריד מישהי מינית ויעלו מהאוב את הכתבה על זה שבי”ב הוא תלה את השלט והושעה וזהו, כולם ימלמלו: “הכתובת היתה על הקיר” וזה יישכח. ואסור שזה יישכח.

הנערות של היום לא מוכנות לשתוק יותר. אבל זה לא מספיק. עברו 20 שנה, הגיע הזמן שגם מערכת החינוך וגם ההורים יפסיקו לשתוק, אחרת גם עוד 20 שנה זה יהיה לגיטימי כי “היא רצתה את זה”.

הכותבת היא אמא לשניים, כתבת ומנהלת יחסי ציבורלעמוד הפייסבוק של חן

חוששים מתכנים לא הולמים? ככה תוכלו לדעת מה ילדיכם עושים ברשת

בעקבות האונס באילת: מכתב פתוח לבנים

commentIcon

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.