מי ששם לב לפרטי ההתעללות בילדה בת ה-12, אולי הבחין שגילאי הנערים החשודים נעים מ-13 ל-17. אורי גדס אילני מאמין שטווח הגילאים הרחב הזה עלול להיות אחד הגורמים שהובילו למעשה הנורא
לפני כשבוע התפרסמה בכלי התקשורת ידיעה על מעצרם של מספר נערים בחשד לפגיעות מיניות חמורות בנערה בת 12. על פי החשד, הנערים לא הסתפקו בפגיעה פיזית בנערה הצעירה אלא גם תיעדו את המעשים בטלפונים הניידים, וכנראה שאחד הנערים אף גבה כסף עבור היחסים האסורים. בטיעונים של הנערים בפני בית המשפט, נשמעו אמירות מוכרות וידועות, כגון: היחסים היו בהסכמה, לא ידענו מה גילה של הנערה ואף היו נערים שטענו כי לא היו כלל יחסי מין. את ההחלטה אם אכן התבצעו עבירות או לא נשאיר כמובן לבית המשפט. הגם שהאירוע המצטייר בכלי התקשורת הוא חמור מאין כמוהו, ומעורר חמלה ואמפתיה כלפי הנערה שנפגעה, הוא מצטרף לשורה ארוכה של אירועים של פגיעות מיניות, בהם קטינים (לרוב בנים) פוגעים בקטינים (לרוב בנות). לצערי, לא ניתן לספור ביד אחת ואפילו לא בשתי ידיים את מספר האירועים שהתפרסמו בשנה האחרונה בכלי התקשורת בהם נעצרו קטינים על עבירות מין. אגב כך, בשנת 2018 נפתחו למעלה מ-600 תיקים פליליים לקטינים על עבירות מין, ואפשר להניח בצער רב שהשנים 2019 ו-2020 לא יהיו שונות בהרבה בהקשר זה.
לצד הסיפור המזעזע והרגשות שהוא מעלה בכל מי שקורא את מעט הפרטים שמפורסמים בתקשורת, ישנה עובדה אחת אשר כדאי להתעכב עליה והיא רלוונטית לכל הנושא של הורות למתבגרים בכלל ולמתבגרים צעירים בפרט. כפי שצוין בכתבות שעסקו בפרטי המקרה, שהתרחש בדרום ירושלים, הנערים שנעצרו היו בגילאי 13-17. כן כן, זו לא טעות, נערים מכיתות ז’-ח’ פגעו מינית ביחד עם נערים בכיתות יא’-יב’. הנתון הזה צריך להדאיג אותנו, הן כאנשי מקצוע והן כהורים, והוא מעורר מחשבות על הנושא של פערי גילאים ביחסי חברות (Age Differences In Friendships).
כשתגדל תבין
בגילאים מבוגרים, החל משנות ה-20 המוקדמות, להבדלי הגיל בין חבר וחברה או בין ידידים אין משמעות רבה, ולעיתים אנחנו יכולים לשמוע על זוגות שהתיידדו ואף הקימו משפחה כאשר יש ביניהם פער גילאים גדול, אפילו של עשרות שנים. אבל ככל שיורדים בגיל, כך מצטמצם הפער בגילאים בין הידידים והחברים, עד כמובן לשכבות הגיל הנמוכות ביותר בהם כבר יש אינטראקציה חברתית רק עם בני אותו הגיל.
יחסי חברות בגילאים צעירים מאוד, עוד מגיל הגן, נבנים בדרך כלל על בסיס מכנה משותף, כגון גן הילדים, חוגים, תחביבים, שכנות ואף קרבה משפחתית. לרוב לא נצפה שילד בן 4 יהיה חבר של ילד בן 8, גם אם מדובר בקרוב משפחה. לא נעודד את הילדה שלנו בת ה-3 לשחק עם נערה בת 11 ונעדיף חברים וחברות שקרובים אליה בגיל. ובוודאי שנתייחס ברצינות גמורה לדיווח של הילד שלנו כשהוא תלמיד כיתה א’, אם ישתף אותנו בחוויה של משחק בחצר בית הספר עם תלמיד מכיתה ו’. אבל כל זה נכון בדרך כלל כאשר ההורים נמצאים בתמונה ובשליטה מסוימת על הקשרים החברתיים של הבן או הבת שלהם. אולם, תחילת גיל ההתבגרות, סביב הגילאים 11-12, מביאה איתה אתגרים רבים עבור ההורים והמתבגרים הצעירים כאחד, וביניהם גם השינויים בקשרים החברתיים של הבן או הבת. שינויים אלו מתרחשים על רקע כמה וכמה מהלכים דרמטיים בגיל ההתבגרות המוקדם, אשר משנים את דפוסי הבילוי ושעות הפנאי של ילדים, ומפגישים אותם עם חוויות חדשות ואנשים חדשים. כך למשל, הילדים מקבלים יותר עצמאות ונמצאים שעות רבות יותר מחוץ לעיניהם הפקוחה של ההורים. כמו כן, הם נוכחים זמן רב יותר ברשתות החברתיות ויוצרים קשרים עם הרבה גולשים וגולשות, וכמובן המעבר מביה”ס יסודי לחטיבת ביניים מזמן להם היכרויות בחצר בית הספר עם נערים ונערות גדולים מהם. כלומר, לא מן הנמנע שכמעט כל נער ונערה צעירים בגילאי 11-12 מקיימים קשר כזה או אחר עם נער או נערה המבוגרים מהם בכמה שנים. בין אם מדובר בקשר פרונטאלי במסגרת בית הספר או חוג, או מדובר בקשר ווירטואלי על רקע שותפות בקהילת ‘גיימרים’ במשחק מחשב באינטרנט.
מישהו לרוץ איתו
ישנם יתרונות וחסרונות בלהיות חבר של “מישהו גדול”, מנקודת מבטו של הנער או הנערה הצעירים. מצד אחד, רשימת החסרונות קצרה יחסית, אבל יכולה להיות משמעותית עבור הנער הצעיר, בעיקר כיוון שהיא מבוססת על רגשות שליליים. כך למשל, הנער הצעיר (או הנערה) יכול להרגיש רגשי נחיתות לעומת הנער הבוגר, לחוות חוויות של הפסד או כישלון כאשר הוא נכשל היכן שהבוגר מצליח, ולהרגיש תסכול על כך שהוא עדיין מוגבל מבחינת החופש שלו והאמצעים העומדים לרשותו לעומת הנער הבוגר. אין להתייחס בביטול לחסרונות אלו, אולם לעיתים רבות הם כנראה יהיו סמויים מהעין, גם של ההורים וגם של הנערים עצמם. אולי שיחת נפש בקליניקה, או בחדר היועצת בביה”ס, עשויות להציף את החסרונות הללו מנקודת מבטו של הנער הצעיר, אך ספק אם הם הוא ישים לב אליהם ללא הכוונה.
אך מנגד, רשימת היתרונות של החברות המאופיינת בפער גילאים ארוכה ומלאה ברווחים ישירים ועקיפים עבור הנער הצעיר, מהם הוא בוודאי לא יתעלם. כך למשל, החברות עם נער מבוגר יותר מזמנת עבור הנער הצעיר אירועים ומפגשים מסקרנים עם דמויות וחוויות שחבריו בני גילו לא חוו ולא יכולים לספק בעבורו. עוד יתרון הוא בכך שנער הצעיר יכול להסתכל על הנער המבוגר כדמות להערצה, ולשאוף להיות כמוהו ואף לראות בכך אתגר. בנוסף, חבריו של הנער הצעיר, בני גילו, עשויים להעריך אותו על החברות עם הנער הבוגר ואף לקנא בו, מה שיכול להעלות את תחושת הביטחון העצמי של הנער הצעיר. כמו כן, האמצעים העומדים לרשותו של הנער המבוגר יכולים לשמש גם את הנער הצעיר בהשגת מטרות ויעדים, כגון: רישיון נהיגה (להגיע למקומות מרוחקים), כסף (למשל להלוואה או קניית אלכוהול), קשרים חברתיים (למשל כדי להשיג סמים). לבסוף, הנער הצעיר, באם הוא כבר עסוק בנושא המיניות ובקשרים חברתיים על רקע מיני, עשוי לחבור אל הנער הבוגר במקרה שזה נמצא בקשרים חברתיים עם בנים או בנות על רקע מיני, כפי שכנראה עולה מהאירוע הקשה המתואר בכתבה. נראה כי במקרים רבים רשימת היתרונות עשויה לגבור בקלות על רשימת החסרונות, וכך נערות ונערים רבים נשאבים ונסחפים אל מערכות יחסים המאופיינות בפערי גילאים, הגם שהם עלולים להיפגע מהן ולעיתים אף לפגוע.
עם מי הם מסתובבים כל היום?
הורים לילדים ולנערים ונערות צעירים צריכים להיות מעורבים במידה כזו או אחרת בחיים החברתיים של ילדיהם. אמנם על פי ממצאי המחקר בעבודת הדוקטורט שלי, נראה כי אין להורים את היכולת לפקח על הקשרים החברתיים של ילדיהם במאה אחוזים, ואף הרבה למטה מכך. כך למשל, כ-30% מההורים ענו שהם מתקשים לעקוב אחר חיי החברה של ילדיהם המתבגרים, ורק כ-35% מההורים ענו שהם יודעים תמיד עם מי ילדם המתבגר מבלה את זמנו הפנוי. אבל למרות הממצאים הללו, אפשר להניח שרמת פיקוח-הורי ממוצעת, הכוללת שיחות בין ההורה לילד, מעקב מסוים אחרי התכנים במחשב או בטלפון החכם והיכרות מינימאלית עם מעגל החברים והחברות של הנער או הנערה, עשויים בהחלט להספיק על מנת לשים לב אם נוצר קשר חברתי שנראה בעייתי.
הערנות של ההורים נדרשת לא רק בתחילת גיל ההתבגרות עם המעבר לחטיבת הביניים, אלא גם בגילאים מבוגרים יותר. כך למשל, יתכן קשר בין נערה בת 14 לחייל בן 19, אשר יכול להוביל לעוגמת נפש גדולה במקרה הטוב ולאירוע דרמטי ואף פלילי במקרה הרע. במקרה אחר יכול להתפתח קשר בין נער צעיר למורה מבוגרת ממנו, בין מדריך בתנועה לחניך צעיר, בין גיימר מוצלח שעושה נפלאות בפורטנייט לשחקן שהוא פגש ברשת ומבוגר ממנו בכמה וכמה שנים. כל אלו הם קשרים אשר עשויים להתברר כמסוכנים מבחינה נפשית, אך טומנים בחובם גם שאלות מוסר ואף ייתכנות לעבירה על החוק.
המקרה המזעזע שאירע בירושלים, כפי שמתואר בתקשורת, התרחש על פני כמה חודשים, שבהם נערה צעירה מאוד נפגעה מינית על ידי כמה וכמה נערים בני 13 עד 17. נניח שההורים של נער בן ה-17 לא תמיד יכולים לעקוב אחרי מהלך חייו של הנער הבוגר, ומבחינתם רב הנסתר על הגלוי (אם כי גם מצב זה לא תקין). אולם כאשר מדובר בנער בן-13, ישנן המערכות העוטפות את הנער הצעיר, כולל הורים, ביה”ס, חוגים, תנועת נוער ועוד. בכל אחת מהן ניתן היה כנראה לשים לב בזמן כלשהו שמתרקמת מערכת יחסים לא בריאה, לא הגיונית ואף מסוכנת בינו לבין נער בוגר ממנו ב-4 שנים.
גם בעבודה שלי כמנחה קבוצות ומרצה לבני נוער אני מקפיד על הפרדה בין הנערים והנערות על פי גילאים, במיוחד בעבודה בחנוך הבלתי פורמאלי. זאת על אף העובדה כי מועדוני נוער ומתנ”סים רבים מהווים כר פורה למפגשים רב-גילאים, בהם מתערבבים בחצר או במועדון ילדים בני 11-12 עם בוגרים בני 16-17. כפי שציינתי, פער הגילאים הופך פחות ופחות משמעותי ככל שהגיל עולה. אולם מנגד, ככל שיורדים בגיל, כדאי לתת את הדעת על פערי הגילאים בין חברות וחברים, ידידות וידידים, זאת על מנת למנוע פגיעה בכל אחד משני הצדדים ולעיתים אף בצד שלישי.
הכותב הוא עו”ס, מרצה ומנחה קבוצות להורים ומתבגרים. מנחה ומלווה סיירות הורים. דוקטורנט ומרצה באוניברסיטת אריאל, בביה”ס למקצועות הבריאות.
