fbpx

“רק רוצה שהיא תאהב את עצמה כמו שהיא”

יותר ויותר נערות מבקשות לעשות החלקה, חלקן אף מתחת לגיל עשר. אך בצד זה יש גם יותר ויותר עדויות על החלקות לא מקצועיות ואפילו מסוכנות. מ’, אמא לילדה המעוניינת לעבור החלקה, משתפת בהתלבטות

בתי בת ה-13 רוצה לעשות החלקה. יש לה תלתלים יפהפיים (לדעתי האובייקטיבית ולדעת רבים אחרים) אבל היא לא אוהבת אותם – למה? כי כולן מסביבה (לפחות הרוב הגדול) עם שיער חלק או עברו החלקה. העובדה שגם לי יש תלתלים לא עוזרת לה, לפעמים זה אפילו מעצבן אותה. במיוחד כשאומרים לה שהיא דומה לי (בעיקר בגלל התלתלים). אני לא נעלבת ואני מבינה אותה. ממש מבינה אותה. גם אני הרגשתי כך במשך הרבה שנים, אבל כשאני הייתי בגילה לא הייתה אופציה של החלקה והייתי חייבת להשלים עם השיער שלי ואפילו ללמוד לאהוב אותו (ואת עצמי). בסוף זה קרה – אבל זה לקח לא מעט שנים.   

ועכשיו הכל מתעורר אצלה שוב: המחשבה שתלתלים פחות יפים משיער חלק, התחושה של השונות, המאבק היומיומי עם השיער השורר, עם הקשרים, העיסוק האובססיבי עם סוגיית איסוף השיער לשיעור מחול ובכלל.

למה לא בעצם?

היא כבר שנתיים לפחות מדברת על החלקה ואני דוחה אותה בטענה שהיא קטנה עדיין. הטיעון שיש לה חברות  שכבר עשו את זה בגיל 9 לא עובר אצלי. אבל היא בשלה – לא מפסיקה לשאול “למה לא?”. ואני גם שואלת את עצמי בעצם למה לא? כי אני רוצה שהיא תלמד לאהוב את עצמה כמו שהיא? הרי זה מה שניסיתי ללמד אותה מגיל 0. לחשתי לה מדי לילה כמה היא חכמה ויפה ומיוחדת. החמאתי לה בכל הזדמנות על השיער, על איך שהיא רוקדת, על הלימודים. כי אני לא רוצה להאמין שזה עניין של ביטחון עצמי? הרי עשיתי כל כך הרבה כדי להעניק לה אותו באהבתי הרבה כל השנים האלה. לא חסכתי במילות אהבה, בחיבוקים ובנשיקות, במחמאות ובחיזוקים. כי אני חושבת שתלתלים זה אופי (כמו שתמיד אמרו לי)? ואולי זה שטות או משהו שאומרים לך כדי שתרגישי טוב עם עצמך, הרי פעם אי היה אפשר לשנות את זה. אבל היום כן אפשר. האם היא תהיה פחות דעתנית או מצחיקה עם שיער חלק? ואולי כי אני פוחדת שזה פשוט לא ייראה טוב, ואז מה עושים?

וכשאני כבר חושבת לומר כן, עולות המחשבות על האחזקה והתחזוקה היומיומית, על הטיפולים החוזרים בכל חצי שנה (במקרה הטוב), על אלה שמפחידים אותי ואומרים לי שזה הורס את השיער לאורך זמן. ויש כמובן את העניין הבריאותי והבטיחותי – לפחות שני מקרים של החלקה בצעירות הסתיימו באשפוזים.

כל החששות האלה גורמים לי לדחות אותה שוב ושוב בטענה שהיא צעירה מדי ושנבחן את העניין שוב כשתגיע לגיל 16 – ואז אני ממשיכה לראות אותה נאבקת בשיער עד כדי בכי לפעמים. שומעת אותה אומרת כמה היא שונאת את השיער שלה וצופה בכאב איך היא מסתכלת בכל הכוכבות בתוכניות שהיא אוהבת – שלכולן שיער חלק – ומייחלת לזה.

התייעצתי עם חברות וכולן אמרו שאני צריכה לאפשר לה לעשות את ההחלקה, אם זה מה שיעלה לה את הביטחון ויתן לה הרגשה טובה. רק לשים לב שזה נעשה במקום עם המלצות טובות, כדי להיות בטוחה. השיחות האלו משכנעות אותי, אבל אז שוב עולות הספקות והחששות.

אני מנסה לשים את הנקודה על הדבר שהכי מרתיע, ולעתים עולה בי המחשבה הקשה שאני בכלל משליכה את זה על עצמי – היו לי מחשבות לעשות החלקה ופעם אחת אפילו עשיתי פן, אבל זה לקח לי פחות משעה להבין שאני לא מזהה את עצמי במראה, לשטוף את השיער ולהבין שאני מתולתלת לתמיד. 

אבל אולי הגיע הזמן לשחרר אותה. להבין שהיא זו לא אני. שזה לא דבר כזה נורא לרצות לשפר משהו שאת לא אוהבת בעצמך, במיוחד אם השינוי ייתן לך הרגשה טובה יותר ואפילו ישפר את הביטחון העצמי שלך. אולי הגיע הזמן להבין שזה לא קשור אליי או לאמהות שלי.

אולי.

קיץ בצל הקורונה: איך לתווך לילדים את המצב הכלכלי

המעשה של רוי בוי מכעיס, אבל האחריות על התיקון היא גם שלנו

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.