על רקע הטענות בעד ונגד, שירה פלום החליטה שלא לשלוח את בתה ביום ראשון לבית הספר: “לא מרגיש נכון ה – ‘יאללה, בואו נתחיל ונראה איך זה יהיה'”
כבר תקופה שישנם מלמולים שקטים על חזרתם לבית הספר של תלמידי כיתות א – ג. בשבוע האחרון הפכו המלמולים לאמירות בקול רם. זה כאן, מעבר לפינה. הקטנים שבים לבתי הספר, למוכר, למסגרת לסוג חדש של שיגרה חדשה – ישנה.
איך זה יעשה? אף אחד לא באמת יודע. הילדים יחולקו לקבוצות שילמדו בשטח בית הספר– לא ברור היכן וגם לא ברור עם מי, שכן מחנכת אחת לא יכולה להיות בשני מקומות באותו הזמן. הם יישבו בכיתה ללא מסיכות, אך יקפידו לצאת מהכיתה כשהם עוטים מסכה. הם ייצאו להפסקה, לא ברור באילו שעות והיכן, כשאסורה התגודדות של מעל לחמישה ילדים – ועל זה הרי ברור שאי אפשר לפקח, גם לא על המגע בין הילדים ועל חיבוקים בין חברים שלא התראו במשך חודשיים.
בקיצור, רב הנסתר על הגלוי והתחושה היא כי הלחץ להחיות את המשק הוביל למתווה המושתת על נתונים עלומים, יסודות לא ברורים וטלאי על טלאי. סוג של ניסוי. עצוב היה לגלות כי המורה בקיאה במה שעתיד להתרחש ביום ראשון בדיוק כמונו.
אז הקטנה שלנו לא תגיע לבית הספר ביום ראשון הקרוב. לא מרגיש נכון ה – “יאללה, בואו נתחיל ונראה איך זה יהיה”. לא כך זה אמור לעבוד. חודש וחצי ישבו הילדים שלנו בבית, חודש וחצי בו הנחנו לרגע בצד את הפרנסה והקמנו מערך חינוכי חלופי בבית מתוך מטרה לכבד את היעד – לצמצם את התפשטות הנגיף. אנחנו, ההורים, עשינו את שלנו ושיתפנו פעולה באופן מלא עם ההנחיות, תוך צמצום משמעותי של הכנסות הבית והמחיר הנלווה. ראוי שיתקבל מתווה ברור יותר אשר יניח את הדעת, כי כרגע? זה מרגיש כמו בלגן גדול ותו לא.
הכותבת היא אימא לארבעה, עורכת דין, כותבת, משוררת ושותפה בפרויקט וספר ההשראה FLY
גם בתוך החושך אפשר למצוא נקודות של אור
איך הורים בכל העולם מתמודדים עם שגרת הקורונה: פרויקט מיוחד של עשר פלוס
