בזמן שהממשלה דואגת לילדים שבמסגרות, לקשישים בבתי אבות ולנוסעים בתחבורה ציבורית, עדיין לא ברור איך אפשר להגן על חיילים שאוכלים, מתקלחים וישנים ביחד. אז מה הפלא שליאת פלד, אמא לחייל, מודאגת?
השבוע הנוכחי הרגיש כמו חופשה משפחתית, כשהתערבבו להם ביחד חופשת פורים, רגילה של הגדול מהצבא וביטולי פעילויות של פנאי ועבודה אצל המבוגרים עקב הקורונה. כך נוצר מצב שחמשתנו בילינו הרבה שעות יחד. הספקנו לטייל, לשחק משחק קלפים חדש שלימד הבכור, לחזור לכמה סבבי קטאן, להישאב ללימודי ספרדית בדולינגו ולקיים דיונים בנוגע למצב הקורונה.
אבל ביום חמישי המשפחה התפצלה: אחד מהבנים שלי, תלמיד תיכון, בחר על דעת עצמו, עוד לפני ההכרזה על ביטול הלימודים, להישאר בבית לאור המצב, והאחר, תלמיד בית ספר יסודי, הלך לבית הספר ולחוג.
תלמיד התיכון שהכריז כבר היום על חופשה, עם כוונה לגשר מפורים עד פסח, אחראי על עדכונים שוטפים של המשפחה בנושא התפתחות הקורונה ומוביל את הקו הזהיר בנושא. לפני שבועיים כבר ביקש שנצטייד במזון, אתמול כבר נמנע מנסיעה בתחבורה ציבורית והיום כאמור נמנע מהתקהלויות.
הבכור שברגילה מהצבא, עסוק בפעילויות עם משפחה וחברים, בבית ומחוץ לבית. טיול, משחקי קלפים, משחקי קופסה, ים, פארק, צפייה משותפת בכדורגל/כדורסל ועוד. אבל תכלס, הוא מבלה רק בקבוצות קטנות, בבתים ובטבע.
והצעיר, שכנראה הכי חשוף להדבקה, בחר ללכת לבית הספר. זה כנראה הדבר הכי מסוכן שמישהו מאיתנו עשה השבוע. הוא היה סגור עם 30 ילדים במרחב מצומצם במשך כמה שעות ובהפסקות היה בקרבת מאות ילדים.
מי שמכיר אותי יודע שאני לא אמא לחוצה (אבל זהירה) ושאני נותנת לילדים שלי הרבה בחירה בחיים שלהם (מלווה בהכוונה). אבל לאור המצב, אני מוצאת את עצמי עם דאגה שאינה בשליטתי: איך הבכור יישמר מהדבקה כשהוא חוזר ביום ראשון לצבא. בשבועות האחרונים, כשהקורונה רק התחילה, הוא היה סגור בבסיס עם שאר החיילים והם היו מבודדים מהעולם. אבל אחרי שבוע רגילה, בדיוק כשהקורונה מתפשטת, כשכל אחד מהחיילים נחשף לאנשים שונים, הם חוזרים להיות יחד וישתמשו באותם מקלחות, שירותים, חדרים וחדר אוכל – ולכן נראה לי שהדרך להדבקה היא מהירה. מקווה שבצבא נערכים לקורונה ויעשו פעולות מניעה ושמירה על הגיינה.
בינתיים הקורונה בשילוב עם החופשות, הצפויות והבלתי צפויות, יצרה לנו השבוע זמן משותף וחוויות משפחתיות. אני חוששת ששבוע הבא כבר ייראה אחרת.
