יעל שר מלמד חשבה שבסינגפור הייאוש יותר נוח, אלא שאז הגיעה הקורונה וטרפה את הקלפים ואת החיים
כשהגענו לסינגפור חשבתי לעצמי שכאן נוכל “לקחת פסק זמן ולא לחשוב… לתת לראש לנוח מהפיצוצים, לתת ללב לנוח מהלחצים”, כמו ששר אריק איינשטיין. החיים בישראל מספקים שפע של איומים שונים עליהם שומעים חדשות לבקרים. בין אם זה טילים ובלוני תבערה מכיוון עזה, האיומים מצד איראן, תאונות הדרכים, או סתם איומים קטנים כמו האיום על הדמוקרטיה, שיטפונות או יוקר המחייה. לכל אלה כבר כל כך הורגלנו, כמו אותם אנשים שחיים בשכנות לפסי רכבת, ואינם שומעים עוד את רעש הקרון המתקרב. כך גם אנחנו למדנו לחיות עם רעש הרקע הזה.
לעומת זאת, כאן בסינגפור, לאחר תקופת הסתגלות קצרה התרגלנו לשגרה סינגפורית נורמלית נטולת איומים קיומיים על חיינו. שיגרה של אנשים עובדים, שמגדלים ילדים ועסוקים בדברים היומיומיים הבנאליים, עליהם חוזרים בדיוק באותו הסדר. שיגרה שבה שום דבר מיוחד לא קורה חוץ מהחופשה הבאה שצריך לתכנן.
ואז הגיע וירוס הקורונה
ואז הגיע וירוס הקורונה. בהתחלה זה היה נראה מוזר, הסתכלנו על כל אותם מקומיים היסטריים שמיהרו לרכוש ולחבוש מסכות, עד שאזל מלאי המסכות הלאומי ואין עוד להשיג מסכות בחנויות. כל זאת למרות שאין שום מידע מבוסס לפיו שימוש שיגרתי במסכות פנים מגן מפני הידבקות בווירוס. אבל עם הזמן השתנו הצבעים בסרגל הלאומי שבוחן את התפשטות המגיפה, ומורכב מארבע דרגות (ירוק, צהוב, כתום ואדום). עם העלייה לצהוב וכעת לכתום הפאניקה עולה גם היא, והיא מדבקת אפילו יותר מהקורונה. הפאניקה הביאה לחיסול מספר מוצרי יסוד מהסופרים כגון: אורז, נייר טואלט ונוזל לחיטוי הידיים. מלחיץ לעמוד בסופר מקומי מול מדפים ריקים.
הסינגפורים למודי ניסיון מאז מגיפת הסארס, והם ערוכים היטב להתמודדות עם התפרצות הנגיף. רמת הניטור והמעקב שלהם אחר אלה הנחשדים בהידבקות מעוררת התפעלות של ממש. אותם חשודים נמצאים בבידוד בביתם, תחת מעקב, שאכן נשמרים כל כללי הבידוד. בנוסף, מעבר לקרובי המשפחה, המצויים במעגל הפגיעות הראשון, הם עושים מאמצים רבים לאתר אנשים במעגלים רחבים יותר ולהזהירם. למשל, חברה סיפרה לי שיצרו איתה קשר לאחר נסיעה במונית, מאחר ונוסע אחר שנסע בה מוקדם יותר נחשד בהידבקות בנגיף. על כן היא התבקשה למהר להיבדק אם היא חשה ברע. מיותר לציין שכל התקהלות שאינה הכרחית היא אסורה. בבתי הספר בוטלו עד להודעה חדשה כל החוגים, טיולים, הצגות וסיורים. התלמידים עוברים מדידת חום פעמיים ביום. תלמיד שעלה לו החום, נשלח מיידית לביתו. להורים אסור כלל להגיע לביה”ס. בנוסף, גם בכניסה לבנייני משרדים אנשים מתבקשים למדוד חום, ונהג מונית ביקש ממני עם כניסתי למכונית להשתמש בנוזל חיטוי לידיים.
דרך אגב, בניגוד לארץ, כאן החדשות בנוגע לווירוס מתעדכנות פעם ביום – בערב, ולא מידי שעה. אז ניתן לקרוא מה קרה במשך היום, ולענייננו – כמה חולים חדשים נוספו.
להתיידד עם הקורונה
הצעדים הנ”ל עלולים להעצים את החרדה. לכן כדי להתמודד איתה ולהחזיר לעצמנו את תחושת השליטה במצב יש צעדים מעשיים שניתן לנקוט:
- לשטוף ידיים עם סבון. לשטוף אותן לעיתים קרובות, רצוי למשך 20 שניות לפחות, על מנת שכמה שיותר חיידקים ירדו (אצלנו זה הפך למשחק: הילדים שרים שיר כדי להעביר את הזמן, כי אחרת קצת קשה לדעת כמה זמן עבר). לשטוף ידיים לפני האוכל, ואחרי שנכנסים הביתה מבחוץ. לממהרים גם ג’ל ידיים מתאים לעניין.
- למנוע את הטיית השליליות – ידוע שאנו נוטים לתת משקל רב ותשומת לב גבוהה יותר לאירועים שליליים לעומת אירועים חיוביים או ניטרליים. לא סתם עיתונים אוהבים לייצר כותרות מפחידות. לכן כדי למזער את הנזק והחרדה, המציפים אותנו למשמע החדשות המבהילות, כדאי פשוט לסנן את הנאמר ולהיצמד לעובדות. בסינגפור נספרו עד היום 50 חולים, 15 מתוכם הבריאו ושוחררו מביה”ח. בנוסף, ילדים כמעט שלא נדבקים בו. ימים יגידו אם הווירוס הזה מסוכן יותר משפעת רגילה.
- להסתכל על חצי הכוס המלאה – גם במצב לא משמח זה אפשר עדיין להתנחם בעובדה משמחת יותר והיא שאנחנו מבזבזים פחות כסף. לא מזמינים מוצרים מסין, לא מסתובבים בקניונים, לא אוכלים בחוץ. בקיצור, פתחנו תוכנית חיסכון.
- זה רק משבר (קטן?) וזה חולף – חשוב לזכור כי מדובר במצב זמני. מומחים מעריכים שכפי שמגפת הסארס נעצרה בחודשי הקיץ כך יקרה גם עם נגיף קורונה.
לסיכום, נראה שהאתגר העיקרי בימים אלה הוא ההתמודדות עם חוסר הוודאות האופף את התפשטות וירוס הקורונה. מצד אחד יש להקפיד על אמצעי הזהירות, ומצד שני להימנע מפאניקה מיותרת, גם כלפי עצמנו וגם אל מול הילדים. כולנו תקווה שהמצב ישתפר במהרה והחיים ישובו למסלולם.
הכותבת היא יועצת חינוכית ומדריכת הורים, בוגרת מכון אדלר.
