האתגר המסוכן החדש הוא רק עוד סממן להתמכרות של הצעירים לאדרנלין ולחרדה שאולי הם מחמיצים משהו. “בני הנוער של היום התרגלו לססמה: ‘מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר’, והם לוקחים אותה לקיצוניות”
ביממה האחרונה הוצפנו בידיעות על האתגר החדש שכבש את אפליקציית טיק טוק. אתגר שבמסגרתו צעירים נפלו לקרקע על ידי חבריהם, כשראשם נחבט ברצפה בחוזקה. כתוצאה מהאתגר, צעיר הובהל לבית החולים אחרי שסבל מפרכוסים.
האתגר הזה אמנם חדש, אבל הוא מצטרף לשלל אתגרים שצצים מדי יום ברשתות החברתיות, כמו זה שכתבנו עליו בחודשי הקיץ, שבמסגרתו צעירים וצעירות התחרו על משך הזמן הארוך ביותר שבו הם יוכלו להחזיק מעמד מבלי לשתות.
האתגרים הללו לא צומחים יש מאין – לנוער של היום יש סף ריגוש מאוד גבוה, הצורך לספק אדרנלין שוב ושוב לא מוצא שובע ובא לידי ביטוי באתגרים מהסוג הזה. ואם תוסיפו לכך את האופציה להיות מפורסמים וגם לקבל כסף – בכלל קיבלתם מתכון מנצח.
חלק מהצורך בריגושים נובע מהשפעת המסכים והחרדה להפסיד או להחמיץ כל תופעה או אירוע שקורה, מה שאנו מכירים בשם FOMO – Fear of Missing Out . רוב הזמן הם נמצאים בחרדה, שגם היא סוג של ריגוש, שמא יפספסו מידע כלשהו, התרחשות כלשהי. ברור להם ש”לא ינוח ולא ישן שומר ישראל” ועליו להיות בכל רגע נתון מעודכן במה שקורה באינסטגרם, בוואטסאפ, בפייסבוק, בטוויטר, בסמסים. שלא יקרה משהו חשוב חלילה.
כתוצאה מזה הם התרגלו לקצב חיים מהיר ומטורף וחלק מזה זה גם האתגרים. בני הנוער של היום התרגלו לסיסמה: “מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר”, והם לוקחים אותה לקיצוניות. הם מתורגלים בקצב חיים מהיר, ודוגמה לכך ניתן לראות במעבר המהיר ממדיה למדיה. לא סתם הם צופים בטלוויזיה ובמקביל עונים לסמסים, שולחים משפטים לכל חברי הקבוצה בוואטסאפ, ותוך כדי גם מעיפים מבט באינסטגרם. הם רגילים לכך שהכל מהיר מאוד, ושהרבה דברים קורים בבת אחת. זה חלק מהשגרה שלהם, והם לא באמת מכירים משהו אחר.
על הרקע הזה המילה ‘אתגר’ הפכה למילה טרנדית, למשהו שבני הנוער מחפשים הן ברמת הריגוש והן ברמת הפיצוח. זה נראה להם מצחיק ומגניב, וככל שעושים יותר ויותר סרטונים בטיק טוק זה הופך לוויראלי, דבר שמעצים את הכוח של האתגר עצמו.
בגיל ההתבגרות נוטים להקצנה וקיצוניות והצעירים רוצים לאתגר את עצמם, להרגיש שהם לא מפחדים, שהם יכולים להעז ולעשות. ואם זה עולה לרשת אז זה בכלל מצוין. מבחינתם, בדיוק בדרך הזאת אפשר לקבל קמפיין, ומי שמקבל קמפיין נוגע בשמיים – הוא יהיה מפורסם, וזה סימן שהוא הצליח בגדול. בנוסף, בגיל הזה אין הבנה ברורה של הסיכונים, יש צורך להראות ולהוכיח ש”אני יכול”, גם כשאין מחשבה עד הסוף על התוצאות.
לא להיות “משקית חוויה”
גם השעמום הוא נושא בעייתי. תחשבו על הילדות שלכם, האם ההורים שלכם יצאו מגדרם כדי לשעשע אתכם? לא נראה לי. אצלי, בכל אופן, ההורים היו מסבירים לי שהם לא “משק חוויה” שלי, ושעלי להעסיק את עצמי. וזה אמר תמיד אותו הדבר – לקרוא ספר, להיפגש עם חברות, למצוא לעצמי חיים ולהניח להם בשקט. היום אנחנו לא מעזים להגיד לילדים דבר כזה. אנחנו הדור שהעסיק את עצמו בעבר, ומעסיק את ילדיו בהווה. אנחנו נרתמים כדי לשעשע את הילדים: להסיע אותם לחברים, לקחת אותם לבריכה, לסרט, ועוד ועוד.
הילדים של היום בכלל לא יודעים מה זה להיות משועממים, ובטח שהם לא יודעים כיצד להעסיק את עצמם. כלומר, הם חושבים שהם משועממים אבל אז, מיד, הם מגיעים אלינו כדי שנשעשע אותם. וזה יכול להיות גם אחרי יום שלם שבו היינו בטיול משפחתי מתיש בצפון, וחמש דקות אחרי שחוזרים הביתה נשאלת השאלה: “אז מה עושים עכשיו?”.
משהו צריך להשתנות
הגיע הזמן שמשהו ישתנה. אולי אנחנו צריכים להפסיק לחשוש מהרגע שבו הילדים שלנו יהיו משועממים, אולי אנחנו צריכים לא למהר כל כך להעניק להם את כל הסיפוקים והריגושים שהם חולמים עליהם. אולי עלינו גם לנסות להסביר להם שוב ושוב שלא נורא להיות משועממים, ולא נורא אם לא בכל רגע יהיה לך את האדרנלין בגוף, לא יקרה כלום אם לא תהיה מפורסם, ולא תמיד הכל קורה מהרגע להרגע. והכי חשוב- שתשמור על עצמך.
ולהורים ששואלים איך להתמודד עם האתגר הנוכחי ומה אפשר לעשות כדי לשמור על הילדים – כמובן שצריך לשוחח על כך עם הילדים, להראות להם את הסרטונים על האתגרים ולא לחשוב שאם לא נראה להם אותם נצליח להגן עליהם. להפך, חשוב להראות לקיים שיח ולהסביר את ההשלכות במקרה של פציעה וכד’. שלא נדע כמובן.
הכותבת היא עיתונאית, מנכ”לית פורטל ההורות “עשר פלוס”, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומרצה בנושא בריונות ברשת.
