אם מדואגת ביקשה לדעת כיצד להתמודד עם התקפי הזעם וחוסר הביטחון של בתה. יעל שלף זאבי, מומחית פורטל “עשר פלוס”, ענתה לה
שלום, יש לי בת (סנדוויץ) בת 12 שיש לה התקפי זעם קשים שמתבטאים באלימות כלפי עצמה וכלפי האחים שלה. בין השאר היא מאחלת להם ולעצמה למות. אחרי שהיא נרגעת היא מצטערת על מה שעשתה ואומרת שהיא לא יודעת איך להירגע והיא מתייחסת לעצמה כ”משוגעת”. הבת שלי ילדה טובה עם ביטחון עצמי ירוד, היא לא אוהבת כל כך לבלות עם חברות אחר הצהריים (למרות שיש לה חברות והיא חברותית). היא תלמידה טובה, לומדת בכיתת מצוינות. יש בה כל כך הרבה דברים והיא לא רואה אותם. איך אני עוזרת לה ומעצימה אותה? איך אני לא ‘מפספסת’ את הבת שלי?
תשובתה של יעל שלף זאבי, מומחית בהדרכת הורים בדגש על גיל ההתבגרות, מרצה בנושאי הורות וחינוך ומכשירה צוותים חינוכיים והנהגות הורים:
היכולת שלך לראות את ביתך כנערה שלמה, ולא רק דרך המשקפת של התפרצויות הזעם, היא חוזקה הורית חשובה שיכולה לעזור לה להתמודד עם תקופה מבלבלת וסוערת זו. ביתך מצויה בגיל ההתבגרות שטומן בחובו לא מעט התמודדויות, כמו לחץ והשוואה חברתיים, שינויים גופניים, התפתחות של יכולת חשיבה ביקורתית (כלפינו המבוגרים, אבל גם כלפי עצמם) וערעור של כל מה שהיה ילדי ומוכר להם עד כה. הם משאירים מאחור כשהם מתחילים את המסע שלהם בדרכם אל הבגרות.
ייתכן שבתוך כל השינויים הללו ביתך, כמו מתבגרים רבים, מתקשה לייצר או לשמור על תחושת ערך טובה. כאן בדיוק אנחנו כהורים נכנסים לפעולה: לפעמים, מרוב רצון שהמתבגרים ייראו את חצי הכוס המלאה ואת כל הטוב שיש בהם, הורים מנסים לשכנע אותם כמה הם מוכשרים, טובים וחברותיים, שרק ייראו את מה שהם רואים בהם. אבל המתבגרים הודפים אותם באמירות כמו “את אמא שלי, ברור שתחשבי ככה, את משוחדת”. לכן, דרך מצויינת לחזק את תחושת הערך והמסוגלות של ביתך תהיה שתדגישי ותשקפי לה את ההשקעה, ההתמודדות, ההתקדמות והצמיחה שלה ביחס לעצמה, בתחומי חיים שונים בהם היא מעורבת ופעילה. כן כן- גם ובעיקר כשהיא עושה טעויות, מפעילה שיקול דעת מוטעה או לא מצליחה כפי שהיא ציפתה; במקרים האלו המתבגרים הכי זקוקים לעידוד, ובעצם מי לא?
כשאנחנו משבחים ומפארים את ההישגים של ילדינו, אנחנו בעצם מוסיפים להם לחץ להצליח לעמוד בציפיות גבוהות, מה שעלול לגרום דווקא לחוסר בטחון. אז שימי לב שהמיקוד והעידוד שלך הוא על הדרך והמאמץ שלה ולא על התוצאות, ככה היא תדע ותרגיש שאת רואה אותה.
בגיל ההתבגרות משתנה גם הדינמיקה של התקשורת של ההורים והילדים. אם כילדים צעירים הם רצו לשמוע מה אנחנו חושבים, יודעים ואומרים, הרי שבגיל ההתבגרות הם רוצים שיקשיבו להם (כשהם סוף סוף משתפים). זו הזדמנות לתרגל את יכולות ההקשבה האמפטית, הבנת נקודת המבט שלה (גם אם לא מסכימה איתה) ו”כניסה לנעליה” כדי שתרגישי איך היא חווה את הדברים. עבורה זה יהיה סימן לקבלה מלאה שלה ושל מי שהיא, ושיש לה מקום בבית כמו שהיא.
זה נפלא בעיניי שכאמא את רוצה להעצים ולחזק את ביתך בתקופה מטלטלת זו. ייתכן מאוד שעצם העלאת תחושת הערך והמסוגלות שלה יסייעו לה לצמצם את התקפי הזעם. יחד עם זאת, מתוך הרצון שלך להקל על ההתמודדות הרגשית של ביתך, אני חושבת שכדאי וחשוב לתת לה כלים והכוונה כדי שתוכל להתמודד עם התפרצויות הזעם בזמן אמת. מעבר לכך כדאי להבין לשם מה היא מגיבה בהתפרצויות זעם מלכתחילה, ולזהות מה הצורך שנמצא שם מתחת להתפרצויות, כדי שתוכלו לתת מענה לשורש העניין. יכול להיות שכשתזהו את הצורך ותתנו לו מענה מתאים, ההתפרצויות יפנו את מקומן להתנהלות מתוך שיתוף פעולה, תוך העלאת תחושת הערך שלה. בהצלחה רבה!
לכל השאלות בקטגוריית “הורים שואלים”
השאלה הועלתה במסגרת שיתוף הפעולה בין פורטל “עשר פלוס” לאתר “בין הצלצולים”
