בתי, בכיתה ד’, סובלת מהצקות חמורות מצד בן כיתתה. ההצקות מצידו החלו לפני כמה שנים, כבר בהיותם בגן. המערכת מודעת לכך ובתקופה מסוימת אף קיבלנו את הרושם שהוא מטופל. אבל ההצקות רק הולכות ומחמירות ובעקבותיהן הולך ומידרדר מצבה הנפשי של בתי. היא חוששת להגיע לכיתה ואפילו לצאת לבד מהבית שמא הוא עוקב אחריה. מעבר לכך, היא סובלת מחרדה ומסיוטים בלילות עקב הצקותיו. איך נוכל לעזור לה?
[credit]מאת: מרכז SOS ללימודי אלימות. 23.12.10 [/credit]
מפנייתך עולה כי מרבית המשאבים מופנים לטיפול בילד המציק, ללא הועיל. אולם יש חשיבות קריטית לפעולה במישור הכיתתי, ולא רק לטיפול בילד המציק ובבתך. עבודה רגשית כיתתית לבנייתו של אקלים אמפתי ונוח היא הכלי החשוב והמשמעותי ביותר להתמודדות עם סוגיית ההצקות. אקלים כזה יעודד את ילדתך לספר בכיתה איך היא חשה כלפי הילד המציק לה וכלפי יתר התלמידים, לאור העובדה שאף אחד מהם לא פוצה פה או מונע ממנו לפגוע בה. באמצעות עבודה כיתתית, יתאפשר גם לרוב הדומם לשתף בחששות מפני התערבות או הסתבכות ויובאו לדיון המחירים שהכיתה משלמת כתוצאה מהשתיקה ומהאווירה השוררת בה כתוצאה מההצקות.
בדקי עם בתך מיהן הדמויות הבוגרות והמשמעותיות עבורה בבית הספר – חשוב לערב מבוגר בעל כלים ויכולת לסייע, אך גם כזה המכיר באופן אישי את בתך, שדואג לה ובעיקר שהיא יכולה לסמוך עליו ולתת בו אמון.
בדקי עם בתך היכן מתרחשים המקרים האלימים, על מנת שתוכלי ליצור מענה לחלק מהאירועים: אם התקיפה נעשית ביציאה מבית הספר, תוכלי לדאוג לליווי של חברים או הורה או אח כפתרון ביניים – עד שתימצא הדרך לסיים את הפרשה כולה. אם התקיפה מתרחשת בהפסקות: צפייה אישית וממוקדת על ידי המורה התורנית ממרחק, תאפשר לה להתערב במקרה הצורך ולהביא לענישתו של הילד המציק ואף למנוע את הישנות המעשים (לצורך כך יש לדרוש מבית הספר התערבות כזו).
מפנייתך ניתן להבין כי התאכזבת מהטיפול של המערכת במקרה, אולם עם זאת יצירת שיתוף פעולה עם המורה הוא קריטי. לכן, דווקא ברגעים קשים אלו חשוב להמשיך לנסות ליצור שיתוף פעולה כדי שהצוות החינוכי יוכל לסייע לבתכם.
