הבחירות השלישיות הן הזדמנות הורית נהדרת לעורר חשיבה ביקורתית, סקרנות ומודעות אצל ילדים
המדינה לקראת סבב בחירות שלישי, וזה לא סוד. גם אנחנו כהורים קצת מבולבלים לנוכח המצב ולא תמיד יודעים להסביר לעצמנו איך הגענו עד הלום. ובכל זאת, איך אנחנו כהורים בוחרים לתווך לילדים שלנו את המציאות? איך אנחנו יכולים לעורר בהם חשיבה ביקורתית וסקרנית? ואיך לעזור להם לפתח את שריר המודעות לחברה בה אנו חיים? נשמע כבד?! תופתעו לגלות שאפשר לשוחח עם הילדים על הנושאים הללו כבר מגיל צעיר, וגם בדרך קלילה וחווייתית.
אז למה חשיבה ביקורתית בעצם חשובה בקרב ילדים, גדולים וקטנים?
חשיבה ביקורתית היא חלק מהחשיבה הגבוהה, כזו שאנחנו רוצים לאפשר לילדים שלנו להתנסות בה כבר מגיל צעיר. בפועל זה אומר שמשהו קורה במציאות ואני מפעיל עליו חשיבה מעמיקה, המנסה לערער את המובן מאילו. למשל דרך שאלות כמו מה עומד מאחורי הדברים? לשם מה הדברים קורים? ולמה הם קורים כפי שהם קורים?
החשיבה הביקורתית מאפשרת לילדים ולבני נוער לגלות סקרנות, יוזמה ויצירתיות. היא חשובה מאוד במיוחד בעידן שלנו, כי זו בדיוק החשיבה שהוציאה, רק השנה, מליוני בני נוער לרחובות בעולם ובארץ, בעקבות גרטה טונברג. באופן כללי, גרטה מייצגת בעבורי את החשיבה הביקורתית של ילדים ובני נוער, כזו שמולידה יוזמות מרגשות ומשנה מציאות קיימת. כפי שנאמר – “מחשבה בוראת מציאות קיימת”. או כפי שניסח זאת רנה דקארט – “אני חושב, משמע אני קיים”.
אנחנו רוצים לגדל ילדים חושבים, ילדים המונעים ממיקוד שליטה – שהוא פנימי, שיודעים לבחור מה שטוב להם ולא שיבחרו בעבורם – כי כך פשוט נאמר או כי כך פשוט קיים המצב עד כה.
אז איך נעורר סקרנות ושיח בבית בנושאי האקטואליה? קודם כל נבדוק:
- האם אנחנו כמשפחה מחוברים לאקטואליה?
- האם מה שקורה במדינה, ביום יום, הוא חלק מהשיח המשפחתי?
- האם לראות חדשות, לקרוא עיתון, זה חלק מהאווירה המשפחתית?
- האם אנחנו משוחחים סביב השולחן המשפחתי על הנושא?
- האם אנחנו מרגישים שלהכניס את האקטואליה הביתה זה בכלל בשבילנו?
- האם זה נראה לנו שזה חלק מהתפקיד ההורי שלנו או שלא?
כל התשובות נכונות, אלו רק שאלות מעוררות חשיבה אצלכם – בכדי שתבחנו האם בכלל הייתם רוצים להכניס את שיח האקטואליה הביתה? ואם כן, מה הדרכים שמתאימות לכם?
הערכים והידע מוגשים בבית על שולחן משפחתי דמיוני
אם נרצה לעודד חשיבה ביקורתית בנושא האקטואליה עלינו להבין שמה שאנחנו כהורים לא נכניס הביתה, לא בטוח שנראה אותו בהמשך, כחלק מסגנון החיים של הילדים שלנו. לבית יש השפעה רבה על חשיפה לנושאים, פיתוח תחומי עניין ועידוד החשיבה. אני אוהבת לדמיין את זה כך: כמשפחה יש לנו שולחן משפחתי, דמיוני וגדול. אנחנו כהורים, לאורך שנות הצמיחה של הילדים, מגישים עליו מגוון מנות לילדים. בשולחן המשפחתי, המנות שאנחנו יכולים לבחור להגיש לילדים הן: ערכים, דרכי החינוך, התנהגויות, תחביבים, תחומי עניין, אמונות (על החיים, על העולם, על אנשים..) ועוד. הילדים, בתהליך הגדילה שלהם, בוחרים ויבחרו, במודע או שלא במודע, מה לקחת ולאמץ לחייהם, ומה לא. השאיפה שלנו היא לשים מנות משובחות ומגוונות על השולחן, כאלו שהגיעו לשולחן מתוך בחירה ומודעות הורית ולא מתוך הטייס האוטומטי שלנו. ומה הקשר לסקרנות ולחשיבה הביקורתית? אלו מנות מומלצות ביותר בימים אלה.
לכן אני שואלת אתכם היום, האם לתווך לילדים את מה שקורה במדינה שלנו זה חלק מהתפקיד ההורי שלנו? כל אחד כמובן בוחר את בחירתו: או להשאיר את זה לדמויות החינוך והסמכות במסגרות החינוך, או לבחור לראות בבחירות שלישיות הזדמנות ללמידה.
הבית הוא תנאי המעבדה
אני רואה בילדים, בכל גיל, כמדענים שנמצאים עכשיו ב”מכון ויצמן”. הם חוקרים ומנסים להבין את העולם, איך הוא מתנהל ולמה הוא מתנהל כפי שהוא מתנהל. אן כך, מי אני כהורה רוצה להיות שם בעבורם בסבב הבחירות השלישיות? אני יכול להיות המבוגר והמלווה, שמתווך להם את הדברים. זה ש”מכניס תרגום בגוף הסרט”, זה שמשווק את הערכים החשובים לי – ובטח כבר הבנתם שכהורים אנחנו צריכים להיות אנשי השיווק מספר אחת.
למה חשוב להוביל את השיח ולהכניס את שפת הערכים הביתה?
זה מאוד פשוט – שפה – בונה תודעה, ותודעה, בזמנה, בונה את הדרך בה אנחנו והילדים תופסים את המציאות. האופן שבו הילד יתפוס את המציאות יכול להשפיע על הבחירות שהוא יעשה בחייו, הדרך בה יבחר לפעול/או לא לפעול בחייו ולבסוף גם איך המציאות שלו תיראה.
חינוך ילדים – You can’t be what you can’t see
על אותו משקל של המשפט המפורסם של מריאן רייט אדלמן, פעילה לזכויות אזרח אמריקאיות, “”You can’t be what you can’t see… – “אתה לא יכול להיות מה שאתה לא יכול לראות, אם יש לך את המילים, תמיד יש סיכוי שתמצא את הדרך”.
החשיבה הביקורתית והסקרנות מאז ומעולם קידמו את האנושות, את ההמצאות החדשות, הידע וההתפתחויות המדעיות. זה מה שמניע את הציביליזציה. אם לא נחשוף את הילדים לתהליכים שקורים, או לאנשים שפועלים מתוך דעה, אמונה ואידאולוגיה, אלה המוכנים לפעול ולהשפיע, נשדוד להם הזדמנות חשובה להתפתחות.
אז כן! שוב בחירות! והנה לנו הזדמנות כפולה- בתור התחלה עלינו לעשות עבודת מודעות הורית קלה ולהחליט:
- מי אני רוצה להיות שם בעבור הילדים שלי, הפעם?
- איזה ערכים חשוב לי להעביר להם?
אחר כך, אנחנו מעבירים שיעור באזרחות – לקטנים ולגדולים
- לדבר על מושגים כמו – דמוקרטיה, שלטון החוק, מצבי הסכמה ומחלוקת
- מהן הזכויות והחובות שלנו כאזרחים?
- מי הם האנשים הראויים/ לא ראויים להוביל מדינה לדעתם?
- מה התכונות שהם חושבים שראוי שיהיו למנהיג/ה?
כהורים התפקיד שלנו להיות הקטליזטור, מגרה הסקרנות של הילדים, כי לסקרנות השפעה גדולה על החשיבה של ילדים. היא שתוביל את הילדים לחקר, לשאילת שאלות, גם להתמקדות וגם להתרחבות.
אז איך עושים את זה? – פיתוח שריר הסקרנות!
- אתם צריכים קודם לשאול את עצמכם – איך אני מגיב/ה לילד שלי כשהוא סקרן?
- האם אני מגלה סקרנות – לסקרנות של הילד שלי?
- חשוב שנגיב לסקרנות של הילדים כשהם מתבוננים בתופעות קיימות.
- כשהם מחפשים אחר תשובות – ניתן מענה או נחפש אחר אחד כזה יחד?
- כשהם מנסים להבין את עולמם – נהיה גורם מפרשן ומעורר שאלות חקר וחשיבה.
- נערער הנחות יסוד שהם מעלים, בכבוד, תוך הסבר.
- נשאל שאלות חשיבה פתוחות – “מה אתה חושב על?/ מה אתה חושב יקרה אם?/ איזה עוד דברים אתה חושב שיכולים להיות/לקרות?/ למה אתה חושב שזה כך….?/ איזה עוד הסבר יכול להיות לזה?” ועוד.
אלו מנגנוני חשיבה חשובים שילכו ויתפתחו אם נאפשר אותם, כי סקרנות זה שריר. וחלק מהתפקיד ההורי שלנו הוא להיות חדר הכושר בעבור סקרנות הילדים שלנו. הדרך הפשוטה להתחיל פשוט לעורר את הסקרנות בכם – לגבי הסקרנות של הילדים שלכם.
הכותבת היא מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך. לאתר של דפנה
