סילבסטר: המדריך להורים המבוהלים

ברגע שהילדים מתבגרים, הסילבסטר הופך מהלילה המרגש בשנה ללילה המפחיד בשנה. אבל בעזרת תקשורת טובה וגבולות ברורים, אפשר לעבור גם אותו

היה היה פעם, לפני הרבה שנים, בחורה צעירה שחשבה שהסילבסטר הוא לילה נחמד, שבו “דופקים הופעה”, חוגגים, מרגישים בחו”ל ודואגים שיהיה עם מי להתנשק בדיוק בחצות. הבחורה הזו – שבמקרה היא אני – גדלה, התחתנה והקימה משפחה עם שלושה ילדים, ומאותו הרגע הסילבסטר הפך לאחד מהסיוטים הגדולים.

מהרגע שבו הבת הבכורה שלי הודיעה לי שהיא מתכננת לצאת לחגוג במועדון, נכנסתי להיסטריה. ככל שהתקרבנו ליום הגורלי, הלחץ שלי רק הלך וגבר. וככל שהימים עברו, שמעתי יותר ויותר סיפורי אימה וחששות של הורים מהיום הזה. סיפורים על ילדות שהשתכרו במסיבות עד כדי כך שאחת מהן לא זכרה איפה היא גרה, ואחרת התעלפה באמצע המסיבה.

אפילו שמעתי על מישהי שלמרבה הבושה השתינה על עצמה ועד היום אף אחד מהחברים לא שוכח לה את זה. התמלאתי בסיפורים על בנות שהכניסו להן סם אונס למשקה, על חשש מתקיפה כשהן הולכות לבד לשירותים במסיבה, ועל הפחד של הורים מהנשיקה הראשונה, כשלא תמיד ברור להם עם מי היא תהיה, והאם היא תסתיים רק בנשיקה. תוסיפו לזה את כל פרשיות האונס וההתעללות שעלו לכותרות בחודשים האחרונים, ומחקר חדש שמגלה כי 40 אחוז מבני הנוער אינם חושבים שיש בעיה במין קבוצתי ושילדים מעשנים סיגריות, נרגילות ומריחואנה ושותים אלכוהול כבר מגיל 12, ותבינו מהר מאוד מדוע החששות שלי מליל הסילבסטר, הלילה שבו הכל אפשרי, הפכו לחרדה של ממש.

אחרי שהסתובבתי עם עצמי מספר ימים ללא שינה ועם בטן מתהפכת, החלטתי לנהל עם הבת שלי שיחה. בהתחלה חשבתי שאולי אני פשוט אסביר לה מה שאבא שלי נהג להסביר לי כשהייתי בגילה: סילבסטר הוא בכלל לא חג יהודי, ההתרגשות לא כזאת גדולה ואף אחד חוץ מהנוצרים לא צריך לחגוג אותו. אבל אז נזכרתי איך הייתי מגיבה להרצאה הזאת (בשיעמום מוחלט וגלגול עיניים לתקרה), והבנתי שזו לא הדרך שבה אני צריכה לנקוט. לכן החלטתי ללכת על גישה ישירה ולנהל עם הילדה שיחה כנה ובוגרת. שיחה אמיתית שבה אפרוש בפניה את החרדות שלי, ואסביר לה בדיוק מה הבעיה.

בסוג של נס חנוכה הצלחתי לתפוס אותה ברגע נדיר שבו היא הניחה לשנייה את הסלולרי שלה. ביקשתי ממנה לכבות את המכשיר, ולאור המבט המזועזע שבעיניה מיהרתי להסביר לה שמדובר בשיחה רצינית. מבלי ללכת סחור-סחור, פירטתי את כל החששות שלי מהערב שבא עליה לטובה, ובסוף הנאום שלי היא הביטה בי במבט משועשע ואמרה: “אז זה כל הסיפור? את יכולה להירגע. אני בכלל לא יוצאת בסוף בסילבסטר. יש לנו למחרת מבחן אז דחינו את המסיבה לערב שישי”.

איזו הקלה. איזו שמחה אחזה בי למשמע החדשות האלו. שמחה אמיתית כל כך שהבת שלי נשארת מוגנת בבית, ושאני יכולה לחזור לישון סוף סוף בשקט. אבל אז קלטתי שהמידע הזה בכלל לא כזה משמח. פתאום הבנתי שגם אם היא לא תצא בערב הסילבסטר, הרי שהיא תצא למסיבה ביום שישי, ושבוע אחר כך יהיה עוד ליל שישי – וזו רק ההתחלה. למעשה, אולי סילבסטר הוא הטריגר, אבל הוא לא הבעיה, ולכן עלי למצוא פיתרון של ממש לכל עניין המסיבות.

אז מה עושים?

1. קובעים שעת חזרה

חושבים היטב מהי שעת החזרה שבה אתם רוצים שהילד/ה שלכם יחזרו הביתה מהמסיבה. ולא מדובר על שעה לא ריאלית (נגיד 10 בלילה), כי קביעה שכזאת לא תעמוד במבחן המציאות ורק תייצר בעיות. עדיף לשוחח לפני כן עם הילד/ה ולבדוק באיזה שעה רוב החברים חוזרים הביתה, ומתי הוא/היא רוצים לחזור. התלבטו ככל שברצונכם רק זכרו דבר אחד: מרגע שקבעתם שעת חזרה – זוהי השעה שבה צריך לחזור. בלי תירוצים ובלי סיפורים.

2. מעורבות הורית

אל תתביישו לברר עם הילד היכן המסיבה, מי מהחברים מגיע לשם, לאלו גילאים היא מיועדת. אתם יכולים בהחלט לומר לו שאתם דואגים לו, ולכן אתם מבקשים שהוא יתקשר אליכם בשעה מסוימת או ישלח הודעה עם עדכון שהכל בסדר.

3. אלכוהול

אם בעבר הורים היו מזהירים את הילדים שלהם שבשום פנים ואופן לא ישתו אלכוהול, הרי שההורים היום הרבה יותר מפוכחים, והגישה הכללית כיום אומרת שעדיף להסביר לילד מהם נזקי האלכוהול ולומר לו לשתות במידה מאשר לא לשתות כלל. כמו כן, אם הילד שלכם לא שתה מעולם אלכוהול אולי עדיף שהוא יטעם משקה אלכוהולי בפעם הראשונה אצלכם בסלון. אולי אז הוא גם יגלה שהסיפור סביב האלכוהול הוא לא כזה גדול. בכל מקרה, תסבירו לילדים שוב ושוב שאם הם שותים חשוב שימנו חבר תורן שאינו שותה, והוא יהיה הנהג.

4. תשמרו על עצמכם

חשוב להסביר לילדים שיש מספר כללי זהירות במסיבות ובבילויים במועדונים ובכלל, כמו: לא שותים משקה שמישהו סתם כך מציע להם (למרות שהם ראו את זה בסרטים ושם זה נראה מגניב או רומנטי), לא הולכים לבד לשירותים במועדון, וגם לא חוזרים לבד הביתה בשעות הקטנות של הלילה.