fbpx

למה לנו פוליטיקה עכשיו?

למה לנו פוליטיקה עכשיו?

ויכוחים פוליטיים עם בני המשפחה בדרך כלל מסתיימים בכלים שבורים – תרתי משמע. אבל בעזרת גישת ההורות האיטית אפשר להפוך אותם לחוויה חיובית

יש משפחות שבהן כולם מסכימים פוליטית על ערכים, מוסר, מה נכון ומה לא, וכולם גם סגורים פחות או יותר על הכיוון הפוליטי של המשפחה. אבל זה כנראה די נדיר. למעשה, הנורמה היא חילוקי דעות פוליטיים, בעיקר בין הורים וילדים, בגלל הבדלי הדורות. מה שהיה פעם רלוונטי, מעודכן ונכון משתנה עם הזמן ועם תהפוכות החיים. דעות או דרכי התנהגות שהיו פעם לגיטימיות נראות פתאום לגמרי לא מתאימות לעידן המודרני. אם תבחנו מקרוב משפחות מורחבות – אפילו את זו שלכם – תמצאו קשת רחבה של דעות פוליטיות. אז לאור ריבוי הדעות, האם כדאי לקיים דיונים פוליטיים ערים ליד שולחן ארוחת החג המשפחתית? לפני שאתם פוסלים זאת, אולי כדאי לבדוק עד כמה אתם יכולים לעמוד בלהט – לא, לא זה של נרות החנוכה או הלביבות, אלא של הדיון עצמו.

האם אני ממליץ על דיונים פוליטיים עם הילדים? בהחלט. אין הרבה דברים שמלמדים אותך על העולם ועל המעמד שלך בו יותר ממעורבות פוליטית. אצלנו במשפחה הגרעינית הלהט הפוליטי יוקד תמיד. אנו משפחה מעורבת פוליטית בכל מיני תחומים. אנחנו תמיד צופים בחדשות בשעת ארוחת הערב וזה מצית ויכוחים ודיונים על כל נושא כמעט – מדתיים מול חילונים ועד למערכות הבחירות, מזיהום הסביבה ועד למדיניות משרד החינוך, מתנועת METOO ועד לענייני כלכלה וכן הלאה.

אישית, הדעות שלי השתנו מעט בשנים האחרונות. את הדעות של בת זוגי אי אפשר לשנות, אך אני מרגיש שהדעות של הילדים עדיין לא מעוצבות לגמרי, מעצם היותם צעירים. לגבי המשפחה המורחבת, העניין מורכב בהרבה. לכן, כשמתחיל סביב השולחן ויכוח פוליטי עסיסי, כדאי לחשוב מה בעצם רוצים להשיג כאן: לשנות דעה של מישהו? להוכיח נקודה? ליהנות מדיון מעמיק ומעשיר? לבדוק מדוע שאר חברי המשפחה מחזיקים בדעות שהם מחזיקים בהן? הכל אפשרי. אבל אם כל מה שייצא מהדיון היצרי הזה הוא דרמה משפחתית מלווה בצעקות, עלבונות ועזיבות שולחן, אולי כדאי לוותר על כל הכיף.

דיון פוליטי: איך מתחמקים?

נתחיל דווקא בהתחמקויות: דיון פוליטי יכול להוציא מכל אחד מאיתנו טיעונים מרתקים ותובנות מעניינות, אבל גם לחשוף דברים אפלים ששוכנים בתוכנו – כאלה שאנחנו לא ממש מתים עליהם ומשתדלים להסתיר אותם, כמו דעות קדומות, גזענות, אנטיפתיה או אטימות ונוקשות מחשבתית. אם אתם יודעים מראש שכל אמירה שתאתגר את דעותיכם הפוליטיות תעצבן אתכם עד בלי די, אולי כדאי פשוט לדבר על מזג האוויר. אה, נכון: גם הוא הפך לנושא שנוי במחלוקת פוליטית קשה.
אז כדי להימנע מסדנת כעסים, איך מנווטים את הספינה המשפחתית לחוף מבטחים, הרחק משרטוני הפוליטיקה? לי יש מנטורים נפלאים בתחום זה: המשפחה של אשתי, אצלם אנו מבלים את ארוחות ערב שבת. מהם ניתן רק ללמוד ולהפנים: ברגע שאני מתחיל להעלות איזה נושא שיש לו זנבנב פוליטי, הם מיד עוברים כאיש אחד לדיון בענייני דיומא של הקיבוץ: האם איזי לקח את המחרשה, או שמא היה זה יענקל’ה? יפתחו את הבריכה בפסח או ביום העצמאות? מה אמר צבינג’י על ג’ינג’י? מחפשים שוב מדריך לנעורים; ירון ומשפחתו עוזבים למרכז; תלו הרשמה לחוג יוגה על לוח המודעות; יוסקה כנראה יעבור ניתוח, ואברמי בדיוק חזר מחו”ל עם הנכדה; אה, וההוא, הבן של סוניה, הומו. מה, לא שמעתם? יצא מהארון.

למי שעוד לא שמע, הקיבוץ שלנו הוא מרכז העולם. מה שלא קורה כאן, לא קורה כלל. אין כמו המשפחה של בת זוגי להדגיש תחום זה. רוצים להתרחק מפוליטיקה ולא גרים בקיבוץ? הנה עוד כמה הצעות: “מה דעתכם על הפועל גליל עליון? יעלו ליגה השנה?” – שיחות על ספורט יכולות להיות מלאות רגש, אבל לא יהפכו לריב פוליטי. זה בטוח. אפשרויות נוספות: “איזה יין מעולה! מאיזה יקב הפעם?”, או: “סבתא, הקציצות שלך ממש אלוהיות! אפשר את המתכון?” – שתי שאלות אלה יוציאו אתכם מנומסים, מתחשבים ובעלי טעם טוב. “תגידי דודה, הבן שלך עדיין בארצות הברית? איך הוא מסתדר שם?” – שאלה כזו תראה שאתה מתעניין, קשוב ודואג למשפחה. “מי לא קיבל קינוח?”, “לעזור עם הכלים?” או “מי אוסף את העצמות לכלב?” – שוב תצא דואג, סימפתי, מתכנן את העתיד ומנסה להקל על כולם את מעמסת הארוחה. אלו חיים נפלאים ללא פוליטיקה.

אני לא הפרעתי לך, אז אל תפריע לי

ייתכן שבאמת אין טעם לעצבן את דוד משה או דודה שושנה עם תובנות על מערכת בחירות שלישית בשנה כשאתם יושבים בארוחה משפחתית מרובת משתתפים. עדיף לדבר על סלט הפירות. אבל אפשר להשתמש בארוחה המשפחתית היומית, רק אתם והילדים, כדי ללמד את הילדים לחשוב פוליטיקה. לדעתי, זה חשוב לפחות כמו ללמד אותם כלכלת בית, או זהירות בדרכים. כשהילדים שלנו היו קטנים, נהגנו להסביר להם בפרוטרוט בעיות פוליטיות שנתקלנו בהן, כמו למשל היחס לפריפריה. אנחנו חיים בפריפריה המרוחקת מהמרכז ולא פעם גם חטפנו טילים על הראש. יחס המדינה אלינו הוא נושא כלכלי, תעסוקתי, חברתי ודמוגרפי משמעותי. נהגנו לדבר איתם על עניינים כלכליים, ענייני איכות סביבה, יחס למיעוטים ועוד ועוד. לאחר שבגרו והחלו לאחוז בדעות משל עצמם, הוויכוחים נעשו לוהטים יותר: אני למשל אוהב עמדות ליברליות, אבל בשנים האחרונות הן מדברות אליי פחות ופחות – אני חושב שהעמדות הליברליות לא מחזיקות מים במקרים רבים. שאר משפחתי ליברלית יותר ממני. אנחנו לומדים זה מזה, כי הדעות של ילדים דעתניים הרבה יותר רעננות ומעודכנות מאלה של חטיארים עבשים כמוני.

נקודות חשובות בוויכוח משפחתי:

1. כהורה אחראי, עליך להראות סובלנות וסבלנות. לא להשתלט על השיחה, לתת לכולם להתבטא.

2. יכולת הקשבה היא תכונה נפלאה, ולא רק בוויכוחים פוליטיים. רצוי להקשיב בלי להתפרץ לדברי בני השיחה, וגם לא לגחך, לגלגל עיניים וכדומה.

3. ציין את הדעה והעמדה שלך בקיצור ולעניין, אל תחפור ואל תאריך בדברים.

4. לא לקלל, להשמיץ ולקרוא בשמות – גם אם הפוליטיקאי שמדברים עליו כרגע בזוי בעיניך. זה נאמר ביתר שאת לגבי בני המשפחה: אם תתחיל לדבר לא יפה עליהם או אליהם, זו תהיה הדרך הטובה ביותר לגרום להם להפסיק להקשיב לך.

5. התקפה היא ההגנה הטובה ביותר? לא בטוח. כשתוקפים מישהו מילולית הוא ייכנס מיד למגננה (באופן טבעי) ויתייחס אליך בעוינות ובניכור – לא בדיוק התוצאה הרצויה במפגש משפחתי או בארוחת ערב נינוחה. ההיפך, עדיף לשבח את בן שיחך גם אם לדעתך הוא טועה ולהציג בפניו טענות ענייניות. זה לא קשה במיוחד.

6. מניסיון, דעות פוליטיות לא משתנות בדרך כלל, כך שהוויכוחים די חסרי תוחלת מבחינה זו. אבל יש בהם תועלת מכיוון שהם מאפשרים לך עצמך לחדד את דעותיך ולדייק אותן, וכמובן שלאורך זמן הדעות כן עשויות להשתנות, וכל דיון או ויכוח עשוי להיות צעד קטן בכיוון הנכון.

הכותב הוא מחבר הספר “הורות איטית”, אבא לשלושה ילדים, עיתונאי ומוזיקאי 

מסתבר שאפשר לבלות בחנוכה גם בלי ללכת לפסטיגל

לעבור את גיל ההתבגרות בשלום בעזרת גישת ההורות האיטית

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.