מתבגרים חווים שינויים כל הזמן, בין אם במסגרות, במשפחה או אפילו בגופם. אבל עם התמיכה הנכונה אפשר לעזור להם לעבור אותם עם אופטימיות ותחושת מסוגלות
דמיינו ילד, נער, הגדל במשפחתו ובסביבתו באופן שלו יחסית, אלא שאז מגיע רגע בו הוא מתמודד עם עזיבה של חבר לעיר אחרת, מגיע רגע בו הוא מתאכזב או נלחץ ממשימה לימודית, מגיע רגע בו הוא נפרד ממסגרת בית הספר היסודי ועובר לחטיבת ביניים, מגיע רגע בו הוא מתמודד עם ניצני גיל ההתבגרות – עם גופו המשתנה, עם התעניינות בתחומים חדשים. מגיע רגע ועוד רגע ועוד אחד. אותם רגעים העוברים על אותו נער או אותה נערה הינם מצבים המלווים בשינוי כלשהו, חלקם צפויים וידועים מראש וחלקם מפתיעים. בין אם מדובר במעברים חיצוניים המשפיעים עליהם (כמו נער העובר לחטיבת הביניים או לתיכון), בשינויים שהגירוי הראשוני הוא פנימי (כמו גיל ההתבגרות) ובין אם מדובר בשינויים שמקורם ביחסים (כמו הוספת בן משפחה, פרידות וגירושין) – כל אלה מעברים הנושאים שינויים משמעותיים, שמצריכים התמודדות וצליחה שלהם.
כיצד ניתן להיערך לשינויים אלה באופן המיטבי ביותר, כך שנעבור אותם בתחושת חוסן פנימי?
עם השנים, התפתחו גישות פסיכולוגיות יעילות, המדגישות את חשיבות היחסים בהתמודדות האישית של האדם. כולנו בני אנוש החיים במרקם משפחתי או חברתי, ואנו מושפעים מסביבת המחייה באופן מהותי. בתוך היחסים המשפחתיים והחברתיים אנו יכולים לקבל תמיכה והזנה, או לחילופין תחושת חוסר ערך ונחיתות, שיובילו אותנו להתבונן על עצמנו ועל העולם באופן מסוים. מערכות היחסים כל כך משמעותיות בביסוס הערך העצמי, שמתוכן אנו ננסה להתמודד גם עם השינויים בחיינו ובחיי הילדים. תחום הפסיכולוגיה ככלל, ותחום הטיפול המשפחתי בפרט, יוכלו לסייע לנו לאמץ קוים מנחים.
הנה שלושה היבטים שיסייעו לנו לראות לאן להפנות את תשומת לבנו:
לכידות וגמישות
נסו לדמיין אתכם במשפחה הגרעינית שלכם, בין אם זו שצמחתם בה ובין אם משפחה חדשה שיצרתם. כיצד בני המשפחה מתנהגים כשמישהו נכנס הביתה בסוף יום עבודה? כיצד נוהגים לקראת יום הולדת של אחד מבני המשפחה? האם אוכלים במשותף במהלך השבוע? ואם כן – מי נמצא בארוחה, מהי האווירה הנרקמת סביב השולחן? אלה המצבים האלו הם דוגמאות לשאלות שיכולות לעזור לנו להתבונן על המשפחה שלנו מהצד, באופן רפלקטיבי.
משפחות נבדלות זו מזו בעשרות ומאות תחומים, אך את כולן ניתן להבין ולתאר על פני שני ממדים: ממד אחד הוא ממד הלכידות. ברצף שבין מצב הקצה בו כל אחד מבני המשפחה גדל ומתנהל באופן מנותק זה מזה (כל אחד לעצמו, ללא שיתוף של חוויות, תחושות ותחומים משותפים), ועד הקצה השני בו משפחה מאוד מאוד (ומאוד!) מלוכדת, בה כל צעד יוצר מעורבות – קיים תחום אמצעי בו בני המשפחה מאפשרים גם את ה”ביחד” וגם את המרחב האישי להתפתחות, עם מעורבות אכפתית ולא משתלטת. אותו אזור אמצעי מאפשר למי שעובר תקופה מאתגרת, לקבל את האוזן הקשבת, התמיכה והחיזוק, אך לא ליפול לתחושת תלות ותחושה של חוסר מסוגלות להתמודד עם כוחותיו.
הממד השני הוא ממד הסגילות והתואמות. מדובר על מידת הגמישות וההתאמה של המשפחה לשינויים הקיימים גם בתוכה וגם מחוצה לה. לדוגמה, משפחה העוברת דירה למקום חדש, יכולה להיות קשובה לצורך של בני הבית לשמור על קשר עם העולם החברתי של המקום הישן (בו הכירו את חבריהם ואת עצמם, דרך היחסים האלה), כמו גם יצירת התאמות חדשות אל המקום החדש: סקרנות כלפי הזדמנויות חברתיות חדשות, חוגים ואתגרים חדשים. בין הקיצוניות של התקבעות במוכר ובישן (וחשש משינויים) לעומת נקודת הקצה השנייה של התאמה מוחלטת לשינויים החדשים והתעלמות מהצורך בפרידה ומגעגועים, קיימת התמודדות מאוזנת המשלבת בין שמירה של ‘מקום בלב’ לעולם הישן ובין התאמה ויצירת אנרגיה לעולם החדש.
תחושת “ביחד” והפגת הבדידות
כל חוויה משמעותית שאנו עוברים בחיינו, יכולה לעבור עלינו בחוויה של שותפות עם אדם אחר, או בתחושה מופנמת, עצמאית, שלנו עם עצמנו. חוקרים פסיכולוגים מצאו כי אנו מצליחים להתגבר ולהתמודד בצורה טובה יותר עם חוויות הנחוות בשותפות מאשר חוויות העוברות עלינו לבד, ולעתים בבדידות. בעניין זה, מעניין לגלות שגם חוויות חיוביות עוברות עלינו בצורה טובה וחלקה יותר כשיש תחושת שותפות. דמיינו מבחן גדול אליו התכוננתם, ובמהלכו אתם מרגישים שעברתם אותו בצורה מעולה ומדהימה. דמיינו ראיון קבלה לתוכנית חשובה או לעבודה מעניינת. סיכויים רבים שבצאתכם מהמבחן או מהריאיון, תושיטו את היד לטלפון כדי להודיע ולשתף אדם חשוב עבורכם. היכולת של אותו אדם לשמוח ולהצטרף אליכם לחגיגה, לקחת חלק בשותפות של החוויה שלכם, הוא חשוב לא פחות מהחוויה. הוא מעצים את תחושת השייכות שלכם לקשר ומאפשר לעבד את מה שעבר עליכם. אי הפניות של אותו אדם, בין אם אינו זמין או אינו מגיב בהצטרפות רגשית, משאיר תחושת בדידות ומקשה על ההתמודדות והעיכול של החוויה. כך גם בשינויים ואתגרים, משמחים או מאכזבים, העוברים על כל אחד מבני המשפחה. ההצטרפות הרגשית לחוויה היא משמעותית לעיבודה.
ניצחונות קטנים כמרכיב לחוסן פנימי
חשוב לזכור שהחיים מורכבים מרגעים רבים של מפגש, אתגר והתמודדות. בוודאי שמתם לב שכאשר שואלים אתכם שאלה פשוטה כמו “איך עברה סעודת החג” אתם יכולים לענות במילה שבוודאי תהיה כללית ולא תדייק את כל מה שחשתם באותו הערב. בתוך-תוככם אתם יכולים למנות רגעים בהם חשתם רגשות שונים, כמו שמחה על הגעת אחד המוזמנים, דאגה, חוסר סובלנות, אכזבה, תחושת הערכה, וכו’. כך גם בחיים ובמעברים העוברים על פרט או משפחה. מחשבה ומילה יחידה לא תוכל לכלול את כל ההתמודדות, אשר בנויה למעשה מרגעים רבים ושונים. התמודדות היא לא רק “טובה” או “לא מוצלחת”, כי אם מורכבת מגוונים. עובדה זו היא דווקא לטובתנו, כהורים, מאחר ונוכל להשתמש ברגעי ההתמודדות הרבים בכדי להבליט את חלקיקי הניצחון בדרך. אם נתבונן על אתגר מסוים וננסה להתמקד בנקודות האור הקשורות בערכים של מסוגות כגון – אומץ, השקעה, אנרגיה, תעוזה, התמדה – ונכנה את אלה בתור נצחונות קטנים/גדולים, נסייע לאהובנו לצלוח את דרכם.
על ניצחונות קטנים ועל כל אותם מרכיבים המאפשרים להתמודד עם מצב חדש ולשמור על חוסן פנימי, תוך תמיכה משפחתית, מלוכדת אך גמישה לשינויים – תוכלו לקרוא בספר החדש לילדים ולנוער “מרחק שנת אור”. הספר מתאר מעבר של מאור ומשפחתו למדינה אחרת. יחד עם הוריו ואחותו שירה, מאור עובר שנה בה הוא מגלה דברים חדשים על עצמו ועל העולם. הקורא מלווה את חוויותיו של מאור באמצעות יומנו העשיר, המביא את עולמו הפנימי. זהו סיפור חשוב על שייכות, על נקודות המשבר והצמיחה בספר קשורות בתחושת ה”ביחד”, כתחושה עיקרית הנחוצה עבורו והנוטעת בו בטחון פנימי אדיר.
הכותבת היא מחברת הספר “מרחק שנת אור” שיצא בהוצאת רימונים
