אופן ההתמודדות של האם עם הגירושים משפיע רבות על אופן תפקודה כאמא, ובמיוחד כשמדובר ביחסי אמא-ובת
לאורך כל שלבי החיים, דמות האם מהווה ציר בסיסי ומרכזי בהתפתחותם הפיזית והנפשית של ילדיה, קל וחומר לאחר גירושי הורים, שבעקבותיהם אחוז ניכר מהילדים נמצאים מרבית הזמן איתה. אימהות גרושות נדרשות להחזיק בתוכן את הכאב ואת האתגר הממשי והנפשי הכרוך בפירוק המשפחה. הן צריכות לבנות מחדש את חייהן החברתיים, הרומנטיים והמשפחתיים. פעמים רבות עלולות להיות מוצפות ברגשות של אבל ואובדן על הזוגיות והמשפחה שאבדה, או נאבקות בניהול קונפליקט בקשר עם ההורה השני. גירושין טומנים בחובם סידרה של גורמי לחץ המשפיעים לרעה על תחושת הרווחה הנפשית של האם הגרושה. הלחצים כוללים אובדן סטטוס וזהות, הרעה במצב הכלכלי, התמודדות עם משימה של הורות יחידנית וצמצום בהיקף של המערכת החברתית – כל אלה הופכים את המשאבים של האימהות לרופפים יותר ועלולים להקשות על יכולתן להתמסר לילדיהם.
עוצמות קריטיות
קיימת שונות במידת ההסתגלות לגירושין. בעוד שישנן כאלה המתאוששות יחסית מהר, אחרות מתקשות להתאושש וחוות קשיים רגשיים ותפקודיים ניכרים לאורך זמן רב. במחקר דוקטורט שערכתי בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, בדקתי כיצד מידת ההסתגלות ועוצמת חוויית הטראומה של אימהות כתוצאה מהגירושין קשורות למידת פניותן הרגשית והפיזית לבנותיהן. ממצאי המחקר הראו שעוצמת הטראומה כתוצאה מהגירושין והסתגלות האם לגירושין הינן קריטיות בהשפעותיהן על יכולתה לשמור תפקוד הורי אשר יש בו פניות וזמינות אל הבת. האימהות אשר רמת התפקוד שלהן גבוהה יותר וההסתגלות שלהן לגירושין טובה יותר, היו יותר זמינות ופנויות אל בנותיהן לאחר הגירושין. בנוסף, המחקר מצא שמצב רגשי טוב יותר ומווסת אצל האימהות מאפשר היווצרות קשר חיובי יותר עם הבנות.
מחקרים מצאו ששני הגורמים המשפיעים ביותר על הסתגלות הילדים לאחר הגירושין הם רווחתו הנפשית של ההורה המשמורן והקשר של הילד עם אותו הורה. הילדים, מצדם, זקוקים בתקופת הגירושין ולאחריה לדמות הורית יציבה שתתמוך, תכוון ותתווך את המציאות המשפחתית החדשה אליה הם נדרשים להסתגל. מתוך כך, הם מושפעים במידה רבה מדמותה של האם: אישיותה, השפעת הגירושין עליה, מידת שיקומה לאחר הגירושין ומאיכות הקשר עימה. אֵם אשר מצבה הנפשי והתפקודי טוב ולילדיה קשר קרוב ומיטיב עימה, יכולה להגן על ילדיה ולמתן את הפגיעה המתרחשת בגירושין, ואילו אֵם אשר מצבה הנפשי והתפקודי פגוע, ולילדיה קשר פחות טוב עימה, עלולה להחמיר את ההשלכות של הגירושין.
בגלל הקושי הקיים בתקופת הגירושין ולאחריה, האתגר לנווט את יחסי ההורה-ילד ולשמר על הורות מיטיבה הינו גדול. במידה והאימהות מוצפות ביותר חרדה, בדידות ודיכאון, או כאשר הן מסתגלות פחות טוב, עלולה להיווצר נטייה של תלותיות מופרזת בבנות לצורך קבלת מענה של קרבה, הרגעה ובטחון. במקרים אלו, האימהות נשענות על בנותיהן עבור תמיכה רגשית מתוך תחושת ההצפה שלהן. הקושי של האימהות עלול להוביל לטשטוש גבולות ולהיעדר נפרדות פסיכולוגית בקשר ביניהן. האימהות עשויות לצפות מבנותיהן למלא תפקיד של ‘התומך הרגשי’, שאמור להיות מסופק על ידי בן הזוג, ומשתפות באופן פעיל את בנותיהן במצוקתן הרגשית. מתוך הסערה הרגשית הכרוכה בָאֵבל, האימהות מתקשות להבין את ההשפעה השלילית של הציפיה מהבנות למלא תפקידים אשר אינם מותאמים להן מבחינה התפתחותית ובשל חשיפת אינפורמציה רגישה וטעונה אמוציונלית עבור הילדים. חשיפת יתר של האימהות ותיאורים על קשיים סביב תשלומי מזונות או רגשות שליליים כלפי האב, עלולים לעורר מצוקה פסיכולוגית, להגביר את תחושת קונפליקט הנאמנויות אצל הבת ואף לפגום בהסתגלות שלה לטווח הארוך.
כמו מסכת חמצן
שמרי נפשך – כוחך שמרי – שמרי ביתך. בחרתי להישען על ציטוט של נתן אלתרמן מתוך “שיר משמר” שכתב לבִתו בשנת 1956, על מנת להעביר מסר חשוב אודות חשיבותה ומשמעותה של האם לילדיה. כדי שאימהות יצליחו להיות מותאמות לצרכים של בנותיהן, תומכות ומסייעות בהתמודדות עם המצב החדש לאחר הגירושין, הן צריכות בעצמן להסתגל ולהתמודד בצורה טובה עם האתגרים שמזמנים הגירושין. כשם שבהנחיות הבטיחות במצב חרום בטיסה מנחים את האם תחילה לחבוש את מסכת החמצן לעצמה ורק לאחר מכן לחבוש את המסכות לילדיה, כך גם במצב החרום עם פירוק המשפחה: אימהות יהיו מסוגלות להעניק את הטוב ביותר לילדיהן, גם במצבי לחץ קיצוניים, רק אם הן עצמן יהיו מוחזקות פיזית ונפשית ורק כאשר יהיה להן “מספיק חמצן”. לכן, אימהות צריכות לשמור על נפשן ולשמור על כוחן כדי להצליח לשמור על ילדיהן.
אני ממליצה לאימהות, בתוך הכאוס, המצוקה והאתגר הגדול המתרחש במהלך ולאחר גירושין, לשמור על עצמן – בשבילן ובשביל ילדיהן: להיעזר, לגייס ולקבל תמיכה, להתייעץ ואם יש צורך גם לפנות לטיפול פסיכולוגי או להדרכת הורים. חשוב שאימהות ישמרו על האיזונים הבסיסיים בחייהן בכדי שיצליחו לשמר את עצמן כ”בסיס אם” חזק ואיתן לילדיהן. מערכת תמיכה לאימהות ניתן למצוא במעגלים המשפחתיים, החברתיים והקהילתיים. ובמקביל לכך, חשוב לתת מקום לאבות גרושים, אשר להם השפעה רבה על הסתגלותן של האימהות לגירושין ועל מצבן הנפשי. מאמצי האבות למתן עד כמה שניתן את עוצמת הקונפליקט עם האימהות ולמצוא דרך לתמוך בהן, יפחיתו את רמת המצוקה שלהן ויסייעו להן להיות אימהות טובות יותר עבור ילדיהם המשותפים.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, מרצה במכללה האקדמית בית ברל, מומחית לאובדן ולגירושין במשפחה, יועצת מקצועית למיזם החברתי “בין לבין – למען משפחות גרושות”. לאתר שלה. מידע נוסף אודות סיוע למשפחות שמתמודדות עם פרידה ועם גירושין ניתן למצוא באתר של “בין לבין – למען ילדים והורים גרושים”
