מאיה לי לוי החליטה לדבר עם בני נוער על הטרדות מיניות והאשמת הקרבן בגובה העיניים, אז היא פתחה עמוד אינסטגרם שבו היא מציפה וידויים של צעירים, ובין לבין גם מעניקה זווית הומוריסטית על הנושא
לפני כשנה החליטה מאיה לי לוי, בת ה-18, לפתוח עמוד אינסטגרם שמטרתו לפעול להעלאת המודעות בתחום ההטרדות המיניות ונושאים כמו האשמת הקרבן, זאת במקביל לפעילות שלה כחלק מהפרויקט “אל תתלבש עלי” (במסגרתו הפיקה סרטון בנושא האשמת הקרבן) ומפגשים וסדנאות שהיא עורכת בנושא. אלא שבניגוד לדרך שבה נושא האלימות המינית מונגש לנו בדרך כלל, מאיה לי מספרת שבעמוד שלה היא “משתדלת לעשות את זה בצורה קלילה, הומוריסטית אפילו, כדי שזה יהיה לבני נוער”. מכיוון שמדובר בבחירה שהיא לא מובנת מאליה, ניסינו להבין איתה מה עומד מאחורי ההחלטה לפתוח את העמוד ולהתעסק בנושא החשוב דווקא מהזווית הזו.
מאיפה התחיל הרעיון של עמוד האינסטגרם?
“למען האמת, העמוד לא התחיל בדיוק כמו שהוא היום. הלוואי שהייתי יכולה לומר שזה היה הרעיון הראשוני, אבל האמת שזה יותר התגלגל לשם. התחלתי בעמוד יותר אישי, בו העלתי שיחות שאגרתי מרשתות חברתיות, בניהן היו שיחות מצחיקות, הזויות וגם מטרידות. על השיחות היותר מטרידות הייתי מקבלת המון הודעות. גיליתי שהרבה נערים ונערות חשופים להטרדות ברשת, גיליתי שזו תופעה נפוצה הרבה יותר ממה שחשבתי, ושאין לה מענה מתאים לנוער ברשת. הבנתי שאינסטגרם זו פלטפורמה מצוינת לפנות לנוער כדי להעביר מסר ולהגיע אליהם בגובה העיניים. אז העמוד הפך לאט לאט לענוד שנושאו הוא יותר הטרדות מיניות”.
האם חשבת שהעמוד יזכה לכזו פופולריות?
“כשפתחתי את העמוד, לא היה לי מושג שהוא והפעילות שלי יגיעו לממדים כאלה. תמיד התמדתי במה שחשוב לי, אז ידעתי שאעשה הכל בשביל המטרה שלי, אבל לא חשבתי שאצליח להגיע למצב בו אני נמצאת. אני כלכך מודה על ההזדמנות להשפיע, זה לא מובן מאליו וזה עושה אותי מאושרת בכל יום ויום”.
מה היו התגובות שקיבלת?
“אני מקבלת המון ביקורות על הצורה בה אני מתנהלת מול הנושא הכל כך חשוב הזה. אחת הביקורות היא על השימוש בהומור מול נושא כבד שכזה. אני מאוד מבינה את הביקורת הזו. בסופו של דבר היא מגיע ממקום של אכפתיות. אבל אני תמיד מזכירה קודם כל שההומור הוא לא חלילה על הנפגעים והמוטרדים, אלה על הצד השני – על המטרידים, על הראש ההזוי שלהם וההיגיון הלקוי שלהם. בנוסף, אני מזכירה שהומור הוא כלי מאוד חשוב להתמודדות עם קשיים. בעיניי לפחות”.
אילו פניות את מקבלת?
“אני מקבלת מאות פניות ביום. מאות. רובן של נערים ונערות שמספרים לי על מקרים שקרו להם, ולא יודעים לאן לפנות. לא תאמינו כמה ילדים לא מבינים שיש להם לאן לפנות, שהם לא לבד ושיש מי שיקשיב. חשוב לי לציין שאני לא גורם מוסמך, ולכן אני המון פעמים מזכירה שיש לאן לפנות, יש מי שיעזור. אני כמובן יכולה לנסות להקשיב ולתמוך כמה שאני יכולה, אבל אני ממש לא גורם מטפל ומקצועי. בנוסף, אני לא מספיקה לענות לכל הודעה שאני מקבלת”.
יש מסר שאת רוצה להגיד להורים של המתבגרים?
“חשוב לי להגיד שילדיכם צריכים להרגיש בנוח לפנות קודם כל אליכם. נסו להוריד את השיפוטיות, הביקורתיות, והגישה ה’מנוסה’. נסו פשוט להקשיב ולהבין אותם. הרבה נערים ונערות לא מרגישים בנוח לפנות אל הוריהם בגלל שהם מרגישים שלא יבינו אותם. החשש הכי נפוץ שאליו נחשפתי, הוא החשש שההורים ‘יסגרו לי את האינסטגרם אם אספר להם שהוטרדתי ברשת, ואז כולם יצחקו עליי’.
אם אתם רוצים שהם ירגישו בנוח לדבר אתכם, נסו לקחת אותם לשיחה, להסביר כמה חשוב שישתפו אתכם, להסביר שאתם כאן בשבילם וזה הכי חשוב בעולם ההזוי של היום. להסביר שאתם מודעים לסכנות ברשת אבל סומכים עליהם שישמרו על עצמם, ושישתפו אתכם. תיצרו אמון, תיצרו קשר שבו אם הם לא יחששו לפנות אליכם. והכי חשוב- טפחו אצלם את הרעיון שלספר זה לא להלשין”.
