רגע לפני שכולנו מתמכרים לעוד עונה של “חתונה ממבט ראשון”, כדאי לבדוק כיצד תכניות הריאליטי הרומנטיות משפיעות על בני הנוער? הדיאלוג איתם מתגמל
באופן טבעי יש לנו את החשש שתוכניות הריאליטי הרומנטיות יטמיעו בילדים שלנו הנחות ומושגים מעוותים על מערכות יחסים. אבל לשמחתי גיליתי שעם הכוונה נכונה, הן דווקא יכולות לפתח בהם חשיבה ביקורתית ועצמאית, ולהעניק להם את ההזדמנות ליצור את “האני מאמין” שלהם בכל מה שקשור לזוגיות.
הכול התחיל כשערב אחד התקבצו אצלנו בסלון חמישה חברים של ביתי הצעירה (16). הם הכינו פופקורן וישבו לצפות יחד בתוכנית “חתונה ממבט ראשון”. תוך כדי צפייה, ובין לבין בזמן הפרסומות, הם שוחחו ביניהם והביעו את דעתם על מה שראו.
מכיוון ששמתי לב שאני שומעת בכל מקום שיחות על האינטראקציות הזוגיות של המשתתפים, עניין אותי במיוחד לראות כיצד משפיעה התוכנית על תפיסת הזוגיות של בני הנוער שצופים בה, ועל האמונות שלהם לגבי זוגיות – שבדיוק מתעצבות אצלם. תמיד מעניין להקשיב למה שיש לבני נוער להגיד ומעניינת אותי נקודת המבט שלהם, ועוד יותר כשמדובר בנושאים רגישים כמו אלו.
אם שואלים, הם שמחים לדבר
כששאלתי אותם על כך, הופתעתי לשמוע את התשובות, ועוד יותר הופתעתי שכל מי שענה שמח לפרט ולהביע את דעתו בהרחבה. אפילו מי שבדרך כלל עונה תשובות קצרות וענייניות שיתף הפעם פעולה בהתלהבות, מה שהביא אותי לתובנה הראשונה: תמיד שווה פשוט לעשות את הצעד הראשון ולשאול, כי אם הנושא נוגע להם ומעניין אותם, הם ישמחו לתרום יותר מכמה מילים.
שימח אותי לשמוע שהם אמרו יודעים להבדיל בין טלוויזיה למציאות ויודעים שמה שרואים בריאליטי הוא לא בהכרח ריאלי או אמיתי. “אפילו הזוגות בתוכנית אמרו שהעובדה שהיו מצלמות כל הזמן הפריעה להם להתנהג בטבעיות”, אחד מהם אמר.
אי אפשר בלי אהבה
אחר כך התעורר דיון האם המסר שהתוכנית מעבירה הוא שכל אדם חייב למצוא זוגיות ולהתחתן ואם זה לא קורה לו באופן טבעי – משהו איתו דפוק, והאם למסר הזה יש גם אחיזה במציאות. טענה קשה נוספת שעלתה בעקבות התוכנית היא שזוגיות זה עניין מסובך. אפילו שמומחים חיברו בין הזוגות, אפילו שבני הזוג מאוד רצו שזה יצליח, ואפילו שהיו להם יועצים צמודים, ברוב המקרים הם לא הצליחו להחזיק מעמד. טענה זו העלתה את השאלה האם בכלל אפשר לקיים קשר מוצלח בלי האהבה, כי הרי חלק מהזוגות לא הצליחו לייצר תקשורת טובה כבר בהתחלה ואז, למרות ששניהם רצו שזה יצליח, הפרשנות לדברים האחד של השנייה הייתה בעייתית וגרמה לקרעים, ובגלל שעוד לא הייתה אהבה – היה קשה לאחות את הקרעים הללו.
גם על העניינים האינטימיים היה לבני הנוער הרבה מה להגיד, ולטענתם הדברים לא “זרמו” באופן טבעי ועברו יותר דרך מסננת השכל וההיגיון ולא דרך הרגש, מה שהקשה מאוד על התקדמות היחסים.
פיתוח חשיבה ביקורתית
אם אסכם, בני הנוער בוחנים את הסביבה תוך כדי בניית הזהות העצמית שלהם. בתהליך בניית הזהות העצמית הם מגבשים לעצמם עמדות ואמונות. הם חכמים ולא מאמינים לכל מה שהם רואים, אבל אם אנחנו רוצים להשפיע על האמונות המתפתחות, כדאי להקשיב למה שיש לילדים שלנו להגיד – ויש להם מה להגיד. כדאי לעזור להם באמצעות שאלות שיעזרו לפתח חשיבה ביקורתית ויעודדו אותם לחשוב על מה שהם רואים. זה גם הזמן לתווך את מה שיש בטלוויזיה ולהגיד מה העמדה ההורית שלנו, איך אנחנו רואים את הדברים – בלי ביקורת, בלי שיפוטיות ועם המון כבוד לדעה אחרת, משום שהמטרה היא דיאלוג. כי אם כבר אנחנו רואים טלוויזיה – בואו נהפוך את הצפייה לחוויית תקשורת משפחתית.
הכותבת היא מנחת הורים, מאמנת ילדים ונוער ומטפלת דיאדית. לאתר של יפעת “כלים קשובים” ולעמוד הפייסבוק של יפעת.
תגובה אחת
זוגיות היא אכן מורכבת, לרוב בני זוג בתחילת הדרך אינם שמים את הדגש על המורכבות שקשורה לחיים משותפים לאורך זמן ולא בכדי רואים לא מעט הפרדויות וגם כאלו לא נעימות. זוגיות אינה צריכה להתרחש כפי שהיא אלא ליצור שותפות שמקורה בתחילה כחברות עמוקה לא מחייבת , הווה אומר חברות כערך הבסיס וכן חשוב לעיתים בין חברים להגדיר חברות מהי היא בדיוק ואלו פרמטרים יחשבו כדי שתחשב כזו. הפערים בין המינים כמעט נעלמו
ואפילו לא רק כמעט, לכן השיויון חייב להיות בכל זמן נתון ולא ניתן לעירור ובכל זאת אין לשלול את האופציה שהכל יהיה פתוח למו”מ בכל נושא ועניין ויהיה תלוי בצורך רצון והסכמה. חברים יהיו ככל שידרש ושותפות תתפתח מקרב החברים בלבד ותוסדר בהחלטות משותפות שמקובלות על הצדדים המעורבים ורק שנה של מחייה יחדיו יהיה ניתן לערוך נישואין , בכל דרך אחרת זה נועד לכשלון או מחייה בצל הנוחות .
בני נוער דהיום אכן דיי נבונים ןאף על פי כן בציר הזמן לאור מצבים שהחיים השגרתיים מובילים יתכן ולא יצליחו להמלט מלהגרר למערכות שלא בדיוק היו פסגת חלומותיהם.