fbpx

גם אצל ילדים יש הדרה

התמונה של יוגב בן ה-3 שיושב לבד בגן בגלל אלרגיה הצליחה להעציב ולהכעיס את חן קרופניק: “איך ב-2019 עדיין יש ילד שיושב לבד והורים שבוכים ממבוכה, מכאב לב ומאטימות של שאר ההורים?”

דמיינו לעצמכם תמונה של גן ילדים בזמן ארוחת צהריים. חבורה של ילדים לבנים יושבים ביחד אוכלים ומחייכים, וילד אחד שחור יושב בשולחן בנפרד. בואו ניקח את זה צעד רחוק יותר: ילדים וילדות יושבים מחייכים בארוחת הצהריים בשולחן משותף וילדה יהודייה עם טלאי בשולחן מרוחק. זוועה, נכון? עושה לכם רע, נכון?

עכשיו תחשבו על יוגב. בן שלוש בלבד, שיושב כל יום הולדת וכל מסיבה בגן לבד. בנפרד. בשולחן רחוק מאחרים. ילד בן שלוש מודר לגמרי. ולמה? בגלל שהוא אלרגי לביצים וחלב. והרי זה ברור שאי אפשר לחגוג יום הולדת (בטח שלא ב-2019 כשהכל נגיש ולהכל יש תחליפים) בלי ביצים וחלב. לתגובות כמו “את מגזימה!” ו”איך את בכלל משווה?!” אני מחכה בקוצר רוח, כי התשובה שלי היא ברורה וחד משמעית: הורים יקרים, הדרה זו הדרה!

ילד בן שלוש רוצה וצריך להיות עם החברים שלו. בכל פעילות בגן, בכל חגיגה, בכל רגע שכולם חווים יחדיו. ילד בן שלוש לא באמת מבין מה זו אלרגיה ולמה יש לו אותה.

הוא לומד בעיקר להיות לבד, להרגיש מוקצה, ולשנוא את האלרגיה שלו. כי הרי בגללה הוא לבד. בגללה הוא בנפרד. תחושת חוסר השייכות הזו עלולה ללוות אותו גם כמתבגר, ולהשפיע על כל ביטחונו העצמי.

אלא שהאלרגיה היא לא זו שמפרידה אותו מהשאר. גם לא הילדים, שאם היו שואלים אותם מה יש בעוגה, סביר להניח שהם לא היו מתחילים להסביר שיש בה ביצים, חלב וקמח, אלא פשוט שוקולד – אז אם ככה, מי אחראי להפרדה? ההורים שלא מבינים שאלרגיה למוצרי חלב וביצים יכולה להרוג. והם מתעצלים (אין לי תירוץ אחר) למצוא מתכון לעוגה שלא כוללת את המרכיבים האלה.

אולי הם באמת מאמינים שזה יהיה נורא אם תהיה עוגת פרווה בגן! איך הילד יחגוג יום הולדת ככה? הוא יצטרך שנים של טיפול פסיכולוגי רק בגלל שאמא שלו, בגיל שלוש, הכינה לו עוגת פרווה. או בכלל הביאה לגן כדורי שוקולד ללא ביצים וללא חלב. כדורי שוקולד ליום הולדת! בטוחה שכל הילדים בני השלוש כבר מרכלים עליו ועל האמא המזניחה שלו.

ואולי הגננת אשמה? למה היא לא יכולה לעמוד מול הורים ולהגיד “המוצרים האלה לא נכנסים אליי לגן כי כל הילדים אצלי שווים וחוגגים ביחד”?.

גם אצל ילדים יש הדרה

אני אניח לרגע את הציניות בצד ואגלה לכם סוד: הורים של ילדים אלרגיים חיים את זה ביום יום ולא רק במסיבות יום הולדת בגן. אם תבקשו מהם, הם יאפו בשבילכם עוגה או יתנו לכם מתכון טעים עם תחליפים. מבטיחה לכם. בכיתה של הבת שלי יש ילדה עם סכרת. בכיתה של הבן שלי יש ילדה אלרגית לחלב ברמה מסכנת חיים וילד שרגיש מאוד לגלוטן. אני ואבא של הילדים אלופים בהכנת קינוחים, עוגות ועוגיות שמתאימות לכולם. והילדים- לא רק שהם לא מתלוננים, הם מבקשים שניתן את המתכון להורים שלהם שיכינו גם.

אבל אלו ילדים גדולים, כבר בבית ספר ועם סייעת ששומרת עליהם. הם מבינים מה מותר ומה אסור ויודעים להימנע. ילד בן שלוש לא יודע. במקרה של יוגב הוא כבר מבין שכשנולדים עם אלרגיה חמורה, החיים שלך גם ככה שונים – אז למה לגרום לו להרגיש עוד יותר שונה? עוד יותר מופרד?

אני מניחה שגם התגובות של “מה קרה? שישב לבד! הילדים צריכים ליהנות מעוגה כמו שצריך!” לא תאחרנה לבוא. ואת כל אותם הורים שמגיבים ככה, הייתי רוצה לשאול: איך הייתם מרגישים אם יוגב היה הבן שלכם? איך הייתם מגיבים אם הייתם מגיעים לאסוף את הילד או הילדה שלכם מהגן ומוצאים אותם אוכלים לבד, יושבים בנפרד, או אפילו משחקים בנפרד כי לגננת התחשק לחלק במבה לילדים בחצר והילדים שלכם אלרגים לבוטנים? האם היתם עוברים לסדר היום? סביר להניח שלא. היתם הופכים את העולם, נעלבים בשביל העולם ורבים עם הגננת.

איך ב-2019, עם כל המודעות לאלרגיות ולשונות של ילדים, עדיין תמונה כזו רצה ברשת? עדיין יש ילד שיושב לבד והורים שבוכים ממבוכה. מכאב לב. מאטימות של שאר ההורים?

אז איך אני משווה את זה להדרה של מישהו על רקע דת או צבע עור? פשוט מאוד, כי כל אחד מהילדים האלו לא מדבק. הילדים האלו יכולים וצריכים ורוצים לשבת עם שאר הילדים. הם לא מפריעים להתנהלות הרגילה. יש להם דבר אחד ש”מבדיל” אותם מהילדים האחרים ותאמינו לי, הם מודעים לשוני ביניהם. ותאמינו לי שלילדים האחרים זה לא מפריע. ילדים לומדים ממעשים. אז תנו להם דוגמה אישית ותפסיקו להדיר.

חן קרופניק אמא מיוחדת. לעמוד של חן

הקייטנות בארץ מסכנות את החיים של בתי

איך ילדים שסובלים מרגישות ללקטוז יכולים לחגוג את שבועות כמו כולם?

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.