מריבות זה בהחלט טבעי, בטח במערכות מורכבות כמו משפחה. עם זאת, העבודה על יחסים טובים צריכה להיות עניין שבשגרה, על מנת לבסס קשרים יציבים וחזקים בין בני הבית
בשבוע שעבר הגיעו אלי מיכל וצחי, זוג הורים מודאגים. “יש לנו שלושה בנים, בני 4, 10 -14”, הם סיפרו. “שני הגדולים רבים כל הזמן. לא יכולים להיות דקה יחד. הגדול ממש שונא את אחיו, אומר את זה בכל הזדמנות, יורד עליו ומקלל אותו קללות נוראיות”. מיכל הוסיפה בשקט: “אני חוששת למערכת היחסים ביניהם, כל פעם כשהם רבים אני חוששת לעשות את אותן טעויות שחמי וחמותי עשו. צחי לא מדבר עם אחיו הבכור. יש ביניהם המון משקעים מהעבר”.
הרצון העז של מיכל וצחי ליצור משפחה מאוחדת ואוהבת הוא נפלא, והמאמץ שהם משקיעים בכך אכן חשוב. האחריות על הערכים המובילים במשפחה היא על ההורים. במשפחות בהן הערך משפחתיות הוא ערך חשוב, מודעים לחשיבות שלו ושמים אותו הלכה למעשה לפני ערכים אחרים, זה באמת מצליח. יש חוק יקומי האומר כי מה שמתמקדים בו גדל. אם כך, בואו נראה מה חשוב לנו, במה אנחנו מתמקדים ומה אנחנו רוצים שיהיה יותר במשפחה שלנו.
מה היא משפחה בשבילנו?
המונח “משפחה”, טומן בחובו תחושות של אכפתיות, דאגה, אחווה, קבלה, תמיכה, אנשים שנמצאים עבורנו ברגעים הכי טובים וברגעים הכי קשים. המציאות העגומה היא, שמצבו הקיומי של האדם הממוצע הוא בדרך כלל מצב של בדידות רבה. זה נכון במיוחד בחברה הנרקיסיסטית והאגוצנטרית שלנו, בה כל אחד דואג לעצמו, ועם זאת הפחד לגלות שאנו לבד, נטושים ודחויים, גדול מאי פעם. המשפחתיות היום קיבלה צורות חדשות ולא תמיד אנחנו מתעכבים לחשוב מה חשוב לנו באמת.
לצערנו, המשפחה המורחבת השיבטית, ששימשה בעבר כמקום מקלט וחממה מגוננת כנגד האיום הקיומי, חדלה מלהתקיים וכל שנותר מהמוסד המפואר הזה הוא משפחת הגרעין המידית, שריד חיוור וקלוש של מה שהיה בעבר. עלינו אפוא להיות זהירים מאוד בכל הנוגע ליחסים בין בני הבית, לעבוד קשה (והרבה פעמים לבד) ולשמר את מה שנותר מהמשפחה.
חששותיהם של מיכל וצחי מוצדקים – העבר יכול להשפיע על העתיד אם לא יהיה משהו חדש שינפץ את הדפוס. כי בסופו של דבר, קל יותר לשחזר דפוס קיים מליצור דפוס חדש. להבעות הדאגה שהילדים רואים על פנייה של מיכל, ולדברי התוכחה שהם שומעים מפיה על כך שעליהם לנהוג אחרת מהדור הקודם, יש ערך. עם זאת, ערכם מוגבל והם רק חלק קטן ממה שכדאי למיכל ולצחי לעשות על מנת שבשביל הילדים שלהם העתיד יהיה שונה.
אז קדימה לעבודה!
שינוי דפוס דורש מאמץ רב וממושך, אך הוא לגמרי אפשרי. הנה שבעה שינויים קטנים שיכולים לעשות הבדל גדול:
1. לחזק את הערך העצמי של כל ילד בנפרד – הילדים שלנו שונים זה מזה וטוב שכך. חשוב שאנחנו ההורים נראה את היהלום הייחודי הקיים בכל ילד ונבליט אותו. כל ילד צריך לזכות בהערכה על הייחודיות שלו ועל התכונות המיוחדות רק לו. את זה קל יותר לומר מאשר לעשות, מפני שלא מעט פעמים אופיו של ילד אחד תואם יותר את הציפיות שלנו וקל לנו יותר לחבב אותו, מאשר את אחיו השונה ממנו.
המצב האידאלי יהיה, שכל ילד ייצא מבית הוריו כשהוא משוכנע שהוא היה הילד החביב על הוריו.
2. להימנע מהשוואות – העדפה של ילד אחד על פני אחיו היא מתכון כמעט בטוח לבעיות. כך גם השוואות שנעשות בין ילדים, כמו “למה אתה לא יכול להיות חכם/נחמד/מסודר/עוזר וכו’ כמו אחיך”. גם אם הבעיות לא יצוצו מיד, כנראה שעם גישה כזאת הן יגיעו בהמשך הדרך. נסו להתייחס לכל ילד ללא השוואה לילד אחר, לדוגמה: “ניר, שב יפה כדי שהאוכל לא ייפול”, “רותם, הגיע תורך להתקלח. האם אתה זקוק לעזרתי?” וכו’.
3. לא להתערב במריבות אחים – נקיטת עמדה במריבות בין אחים יוצרת ריחוק בין אחים ולא מאפשרת להם להתמודד. יותר מזה – אחד הילדים תמיד ירגיש שההורים נגדו ונעשה לו עוול. תחושת קיפוח כזאת יכולה להיות הסיבה למריבה הבאה. כיצד אפשר לפעול אחרת? להימנע מלהתערב ולנקוט עמדה, להעביר את המסר (במילים ובמעשים) שאתם סומכים על ילדיכם שימצאו פתרון ויגיעו להסכמה. במידה והמריבה נגררת לאלימות, אני ממליצה ליצור הפרדת כוחות לזמן מוגבל, ללא נקיטת עמדה. לתת להם זמן להירגע בנפרד ולעודד אותם להיפגש וללבן את העניין.
4. לאפשר להם לתקשר בעצמם – ישנן משפחות בהן הילדים בקושי מדברים אחד עם השני, למה? כי יש שם הורה שמתווך בין הילדים, מעביר מסרים ולא מאפשר תקשורת ביניהם (לא באופן מודע כמובן). לדוגמה: “ניר, מאיה בקשה ראשונה. תן לה בבקשה”. ואז האם גם אומרת לו: “תודה שוויתרת לה”. כיצד אפשר אחרת? לאפשר דיאלוג בין ילדים, להימנע מלדבר בשמם, לעודד אותם לפעול, לבקש ולהסביר את עצמם. בנוסף כדאי מאד לתת להם משימות משותפות. הורים רבים נמנעים מלתת לילדים שלהם לעשות דברים ביחד, כדי שלא יריבו, אבל בעיני כדאי לפעול בדיוק ההפך: תנו להם הזדמנויות לעשות דברים ביחד, לתכנן, לחלק תפקידים, לריב, להתפייס ולסיים את המשימה. חשוב שהמשימה תהיה כיפית לשניהם, כך שהאינטרס המשותף יהיה שזה יצליח.
5. לקדם את ההתנהלות ללא תחרות – לפעמים, מתוך רצון להתקדם עם מטלות יומיומיות, הורים יוצרים תחרות בין אחים על ביצוע פעולות פשוטות, לדוגמה: “בואו נראה מי יתלבש יותר מהר”, “בואו נראה מי מגיע ראשון למיטה” וכו’. אפשר לפעול אחרת בעזרת יצירת סדר יום מובנה וקבוע ושימוש בתוצאות הגיוניות. לדוגמה: “עכשיו זמן סיפור, מי שיגיע למיטה בזמן ישמע סיפור לפני השינה” (חשוב לתת לתוצאות להתקיים, כי רק מהן ילדים לומדים).
6. העברת מסר שאנחנו לא שווים – הורים רבים מעבירים בבית את המסר שכל האחים מקבלים הכול באופן אחיד. מה שאחד מקבל, מקבל גם השני. במשפחה כזו, אחים עסוקים בבדיקה מתמדת שהשוויון אכן מתקיים, מסתכלים כל הזמן על מה שהאחר קיבל ומוחים על כל מה שנראה להם שהוא הפרה של השוויון. לדוגמה: קנו לניר נעליים חדשות כי הנעליים הישנות שלו נקרעו. דור, שרק לפני חודש קבל נעליים חדשות, מוחה על כך, כי מבחינתו יש כאן הפרה של השוויון. לכן חשוב להעביר את המסר שכל ילד מקבל בהתאם לצרכיו. הצרכים לפי מה שאנחנו ההורים מוצאים לנכון. המסר הזה חשוב במיוחד כי הוא מהווה הכנה נהדרת לחיים מחוץ לבית, שם אין שיווין מטבע הדברים. הניסיון ליצור שיווין בבית בין האחים יוצר ריחוק בין האחים, כי כל אחד מהם עסוק בשמירת זכויותיו שלא תפגענה. גם מחוץ לבית, אותם ילדים מרגישים פעמים רבות תחושת קיפוח. הם חיים בהרגשה תמידית שאחרים מקבלים יותר מהם וזו תחושה לא פשוטה לחיות איתה.
7. לשים לב לתקשורת מכבדת בנינו, ההורים – אנחנו המודל. גם אנחנו מטבע הדברים רבים לפעמים. הילדים שלנו לומדים מאיתנו. חשוב שנשים לב לשפה מכבדת גם כשאנחנו כועסים. חשוב שהילדים יראו שרבנו והתפייסנו. חשוב שנשים לב מה אנחנו אומרים אחד לשני ואיך אנחנו אומרים. לא מעט בני זוג מאד ביקורתיים זה כלפי זה והילדים שומעים שפה ביקורתית. מה אפשר לעשות? לפרגן אחד לשנייה ליד הילדים, להראות סימני חיבה למיניהם, לריב באופן מכבד.
ועוד רעיון כבונוס:
8. צרו חזון משפחתי – מה אנחנו רוצים שיהיה במשפחה שלנו? מה חשוב לנו כמשפחה? מה אתם הילדים צריכים מאתנו ההורים? מה אנחנו צריכים מכם הילדים? אפשר לכתוב, לצייר, להדביק, לעשות את זה כתמונת מחשב, או מצגת כל דבר שעולה בדעתכם.
לסיכום, חשוב שנהיה מודעים להשלכות של המעשים שלנו היום וההשפעה שלהם על העתיד של הילדים שלנו. בואו נשאל את עצמנו היום (ובכל יום): האם איך שאני פועל היום מתאים לערכים שלי? איזה הורה אני רוצה להיות? איזה ילד אני רוצה לגדל? מה הייתי רוצה שהילד שלי יעשה אם הוא יעמוד במצב כזה?
לחיי משפחתיות מוצלחת, מאוזנת וקשובה.
הכותבת היא מנחת הורים, מאמנת ילדים ונוער ומטפלת דיאדית. לאתר של יפעת “כלים קשובים” ולעמוד הפייסבוק של יפעת.
