מספר המתבגרים שנחשף לפגיעות ברשת ממשיך לעלות. עלינו מוטלת האחריות לנסות לעצור את התופעה ולהגן על ילדינו
דו”ח המועצה לשלום הילד, שיצא לאור אתמול (7.1.2019), מקדיש פרק שלם להתנהלות בני הנוער ברשת האינטרנט ולפגיעות ברשת בקרב בני נוער וילדים. הדו”ח חושף מצב מטריד ומדאיג המצביע על המצב החמור בשטח בשלל היבטים של התנהלות בני הנוער ברשת. מהדו”ח עולה כי כשני שלישים מתלמידי מערכת החינוך העל יסודי, דיווחו שנחשפו לפגיעות של איום או אלימות מילולית כלפיהם או כלפי מישהו אחר ברשת (ווטסאפ, אינסטגרם, פייסבוק, סנאפצ’ט) לפחות פעם אחת במהלך השנה האחרונה, וכי ב-2017 כרבע מתלמידי מערכת החינוך העל יסודי דיווחו שנחשפו לעבירות של ביוש, השפלה או חרם כלפיהם או כלפי מישהו אחר ברשת, לפחות פעם אחת במהלך השנה האחרונה.
אלו נתונים דרמטיים שדורשים טיפול והתייחסות. לצערנו, עבור מי שמצוי בנושא, המידע הזה אינו חדש. האינטרנט והרשתות החברתיות נעים כיום בקצב מהיר מאוד. במציאות שבה כל ילד מגיל 10 אוחז בידו בסמארטפון, הקלות הבלתי נסבלת של שליחת ההודעה הופכת לקלה ומהירה מאי פעם. וכך, צצים כפטריות אחר הגשם ווטסאפים נוטפי קללות והסתה, מועברות תמונות אינטימיות מיד ליד ונפתחות בזו אחר זו קבוצות שמלגלגות על האחר, מדגישות שנאה, נותנות לגיטימציה לשימוש בביטויי שנאה רבים וחושפות את המשתתפים בהן לתמונות קשות הכוללות גם כיתובים פוגעניים .
במציאות הכאוטית הזו גדלים כיום אלפי ילדים ובני נוער בישראל. לאינטרנט יש ממד של אשליה. התחושה של הכותב היא כי הוא נמצא לבד, וידו קלה על המקלדת. הוא חש כי הוא יכול לכתוב כל מה שהוא מרגיש, מתי שבא לו ואיך שבא לו. וכך נכתבות מילים שלא היו יוצאות בסיטואציה אחרת לאוויר העולם. ככל שתגובה היא חדה ומושחזת, כך היא זוכה לתשואות הקהל. ולכותב? הוא לא מסתכל בעיניו של מושא הפגיעה. שגר ושכח!
אך ישנה גם בשורה טובה – אם בעבר הבעיה המרכזית הייתה כי הילדים חששו לספר או לדווח להורים בשל בושה או חשש מהאשמה, הרי שעפ”י הדו”ח ניתן לראות כי היום % 73 מתלמידי מערכת החינוך העל יסודי דיווחו לגורם כלשהו שנחשפו לפגיעות ברשת, כאשר שליש מהילדים מדווחים להוריהם על פגיעה ברשת, לעומת רבע בשנת 2016 , 10% דיווחו לחבר/ה, 3% דיווחו לגורם בבית הספר כמו מחנך/ת, יועץ/ת או רכז/ת (זאת לעומת 10% בשנת 2016), 3% דיווחו לבני משפחה (שאינם הוריהם),5% דיווחו למדריך/ה נוער, 1% דיווחו למוקד סיוע.
לסיכום, ניתן לראות כי בכל הקשור לנושא הרשתות החברתיות הרי שמה שעוזר הוא חינוך, חינוך ושוב חינוך. ניתן לראות כי עלינו להמשיך להגן על זכויות ילדנו ברשת ומחוצה לה מפגיעות ועבירות, ויחד עם זאת להמשיך ולבנות תקשורת נכונה בינינו ובין ילדנו.
הכותבת היא עיתונאית, מנכ”לית פורטל ההורות “עשר פלוס”, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומרצה בנושא בריונות ברשת.
עבירות מין בין קטינים לבעלי סמכות: מי שומר על הילדים שלנו?
איך אפשר להילחם בתופעה של הפצת תמונות אינטימיות של קטינים ברשת?
