fbpx

תקווה, זה כל הסיפור

תקווה, זה כל הסיפור


מעולם לא קרה לפני כן שדני (שם בדוי) נכנס אלי לחדר מיוזמתו,

היום הוא נכנס.

כאילו חש בחוש שישי מפותח

שזהו יום משמעותי בחייו.

חייכתי אליו,

אמרתי:

“איזה יום מדהים היה לי היום,

דיברתי עליך הרבה הבוקר”

עיניו התרוממו בפליאה:

“עלי? מה…מה כבר היה לדבר עלי?”

“דברים טובים, דני, דברים טובים”, עניתי.

דני,

נער חסון

מדבר, ישן, אוכל כישלונות עבר,

ואלימות. הרבה אלימות.

עיניו מופתעות,

גופו נדרך,

והוא מבקש לשמוע כל מילה שנאמרה.

ואני?

אני סיפרתי.

סיפרתי לו שהיום הייתי בפגישה חשובה לגביו,

ושבפגישה הזו אמרתי, בגאווה גדולה,

שדני עובר שינוי מדהים מתחילת השנה.

והמשכתי:

“בית הספר, אני, המחנך…”

“המחנך? המחנך אמר עלי דברים טובים?”

כן, עניתי, והמנהל, ורכזת השכבה…

“המנהל? לא יכול להיות. מה, מה אמר המנהל?”

מה אמרו כולם?

“אמרו שהם מרגישים את הקושי שלך, אבל רואים אותך.

את היופי שבך,

את התמימות,

את טוב הלב,

את הרצון שלך לעשות שינוי,

את המאמצים שאתה עושה,

את הנפילות,

ואת ההתרוממויות”!

דני יושב מולי,

ואני מרגישה איך הוא צומח בכורסה-

צומח למעלה.

ואז הוא אומר לי:

“את יודעת, מעולם לא אמרו עלי דברים כאלה”.

בשלב הזה, והאמת שעוד קודם לכן,

הרגשתי איך אני צומחת –

שמחה, גאה, בו, בבית הספר שבו אני עובדת,

בצוות שמחבק ומתמודד כל יום.

“הרווחת ביושר, אתה עובד קשה

אנחנו אוהבים אותך,

מחבקים אותך,

ונרוץ איתך עד סוף י”ב”,

אמרתי לו.

והוספתי:

“יהיו נפילות,

בטח יהיו,

אבל אתה לא לבד!

אנחנו יחד איתך ומאמינים בך”.

ריח אחר נישא באוויר,

ריח של תקווה.

ותקווה היא דבר ענק,

תקווה משמחת,

מרוממת,

נותנת כוחות.

תקווה מאפשרת עתיד,

השראה,

יצירתיות.

תקווה גורמת לנו לחלום,

ומחלומות קורים

המון דברים טובים.

דני יצא מחדרי

גבוה יותר

גאה יותר

יפה יותר

לפוסט הקודם של היועצת החינוכית: פנים של שכול

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.