להתבגרות ולעצמאות

שירה מעוניינת לרכוש כלים כדי לסייע לבנה בן העשר להיות עצמאי יותר ובטוח בעצמו. “מאז שהיה פעוט, הנטייה שלנו כהורים הייתה לעשות בשבילו כמעט הכול”, היא אומרת. יום העצמאות הוא ללא ספק הטיימינג המושלם להתחיל בתהליך השינוי המתבקש

שירה, 36, פנתה ל”עשר פלוס” בעקבות התסכול שהיא חווה בשל חוסר העצמאות של בנה בן העשר, ומתוך רצון עז לחולל שוני שישליך גם על שאר בני המשפחה. היא מבינה שהנטייה של בנה לחוסר עצמאות נובעת בין היתר מאופן התנהלותה, ולכן היא מבקשת לקבל כלים שיסייעו לה להתנהל נכון יותר. “מאז שהיה פעוט, הנטייה שלנו כהורים הייתה לעשות בשבילו כמעט הכול. אני מניחה שזה נבע מכך שהוא ילד ראשון, אך בעיקר מהאופי או הטבע שלו  – הוא אינו דורש עצמאות, מתקשה ליזום ואוהב שעוזרים לו בכל דבר. בתנו, הצעירה ממנו בשנתיים, הרבה יותר עצמאית ממנו”, כותבת  שירה.
כיצד באה לידי ביטוי הנטייה שלו לחוסר עצמאות?
“להתלבש לבד לגמרי, למשל, הוא התחיל רק בכיתה א’; תמיד אספנו אחריו צעצועים; תהליך הגמילה מחיתולים היה ארוך ומייגע והוא ‘פספס’ עד גיל חמש; הכנת שיעורי הבית וסידור המערכת גם היום נמצא באחריותנו; ואפילו בכל הנוגע לפעילות חברתית – אנחנו תמיד אלה שצריכים ליזום ולהניע את המפגשים, אחרת הם לא קורים. כיום אנחנו מתחרטים על כך שלא עודדנו אותו יותר לעצמאות, בכל התחומים, רק כדי להימנע ממאבקי כוח”.
לחוסר העצמאות של בנה, יש לדבריה השלכות רבות: “קשה לנו לעודד אותו ללמוד לבד, להתחבר עם אחרים – ובכלל, לעשות למען עצמו. יכול להיות שהוא אפילו מודע לכך ו’משחק’ על זה. ומצד שני, אני מרגישה שהוא מתוסכל  מכך, אחרי הכול – חבריו הופכים ליותר ויותר עצמאיים ככל שהם מתבגרים”.
[fancy_box]

השאלון

נקודות למחשבה בתהליך האימון העצמי

המאמן האישי יעקב אגלמז – “מארג – אימון ואיזון בחיים”, חבר בלשכת המאמנים, מציע לשירה לשאול את עצמה כמה שאלות.
“בעזרת השאלות וכלים אימוניים נוספים שתרכשי בתהליך האימוני, תוכלי להעמיק את המודעת שלך לקשר ביניכם לבין ילדכם, ולהגשים את המטרה העיקרית – העצמת בנכם והפיכתו לאדם עצמאי”.

• קודם כל שאלי את עצמך: מדוע אני רוצה שבני יהיה עצמאי?
• באילו תחומים בחיים יש לו את הכישורים והבגרות להיות עצמאי כבר היום?
• מהם התחומים שבהם את או הילד רוצים לרכוש עצמאות בתקופה מוגדרת מראש (למשל: תוך שלושה חודשים)?
• כדאי לשאול את הילד אם מה שאת חושבת לגבי תחושותיו זה אכן מה שהוא מרגיש?
• האם תוכלי לנהל איתו שיחה פתוחה ולא שיפוטית בנושא?
• מי את, כאשר את משחררת שליטה? (בכלל ובהקשר אליו) / האם את יכולה לשחרר חלק מהשליטה בלי להרגיש שאת מאבדת מהאחריות שלך למה שקורה לו?
• מה יקרה מבחינתך אם הוא יטעה או לא יבצע חלק ממטלותיו?
• אילו תחומים בחיים הם לדעתך נקודות החוזק שלו (ספורט, אמנות, מדעים, חוג כלשהו). האם תוכלי למנף זאת לפיתוח עצמאותו, ולהראות לו שהוא יכול להשתמש באותם כלים שיש לו להצלחה גם בתחומים שבהם הוא כיום לא מצליח?
• נסי לברר במה הייתה שונה התנהלותך עם הילדה, העצמאית יותר?
• מה דעתו של בן זוגך בנושא?

[/fancy_box]

לוקחים צעד אחורה, מעבירים את האחריות

שירה ביקשה להבין איך היא תוכל לעודד אצל בנה עצמאות ולנסוך בו ביטחון. “אני מודעת לכך שאולי בהיותו ‘ילדותי’ מעט ולפעמים לא מרוכז, אני פחות סומכת עליו. לכן אני לא תמיד ‘דוחפת’ אותו לעצמאות, אלא נוטה לפקח אחר מעשיו. איך אוכל לשנות את המסר שאני מעבירה לו?”, היא שואלת.
הסוגיה שמעלה שירה היא אחת החשובות בחינוך ילדים – אחריות. על מי מוטלת האחריות למעשים וליוזמות של ילדינו? האם אנחנו ההורים צריכים למלא אחר בקשותיהם ולעשות במקומם את העבודה, מתוך הנחה שבכך אנו פועלים לטובתם? או שעלינו דווקא לעודדם לשאת באחריות ולעשייה וליוזמה משל עצמם? ומה עומד מאחורי המילה  צריכים? מיהם הקולות העומדים מאחוריה?
לשירה ברור שקיים קשר בין לקיחת האחריות שלהם כהורים על מעשי הילד לבין אי עשייה וחוסר יוזמה מצידו, בשל הידיעה שיש לו תמיד על מי לסמוך שיעשה הכול עבורו ובמקומו. אין ספק שזו נישה נוחה מאוד עבור הילדים, ולמעשה לכל אחד מאתנו, אלא שאליה וקוץ בה: היא כמובן גוררת אחריה היעדר מעש, עצלות, חוסר יוזמה, חוסר ביטחון – ולטווח הארוך מזיקה להתפתחות הילד ולעצמאותו.
החלק האופטימי בסיפור הזה הוא הידיעה שחינוך לעצמאות הינו ישים כמעט בכל גיל, ובוודאי בילדות. לכן, המעשה החשוב ביותר מבחינת שירה הוא לקחת צעד אחד אחורה ולפנות בכך לבנה את מרכז הבמה. אין ספק שהילד חייב לעבור שינוי, אך לפני כן הוריו צריכים לעבור שינוי בעצמם. את השינוי, עליהם לבצע צעד אחר צעד.

החלפת הצורך שלכם במוטיבציה שלו

תהליך אימון עבור שירה ועבור הורים במצבה:
 
תרגיל 1:
שאלו את עצמכם: מה עומד מאחורי “צריכים” (כל אימת שאתם מרגישים צורך לעשות משהו עבור הילד)? אילו קולות אתם שומעים ברקע, ומיהם האנשים שמשמיעים את הקולות האלה?
רִשמו 15 משפטים עם הפועל “צריך”, ובמקביל רִשמו אותם עם הפועל: “בוחר” או “רוצה”. לדוגמה: במקום “אני צריך לבדוק את שיעורי הבית של בני”, רִשמו: אני רוצה / בוחר לבדוק את שיעורי הבית של בני. בדקו מהי המשמעות מבחינתכם לשימוש בפועל האלטרנטיבי. האם הוא עושה שינוי בחשיבה ומה הוא מאפשר לכם? לבסוף – שאלו את עצמכם במה תרם לכם התרגיל הזה?
תרגיל 2:
קחו את ילדכם לשיחת “מוטיבציה”. הבהירו לו חד וחלק שהוא מבחינתכם ילד גדול שניתן לסמוך עליו, ולכן החלטתם להעביר אליו תחומי אחריות – בשיתוף איתו כמובן.
מדי שבוע, בחרו יחד איתו משימה אחת הקשורה בו, שאותה נהגתם אתם לבצע, והעבירו אליו את האחריות לביצועה. תנו לו את התחושה שאתם סומכים עליו. על אף הסכמתו לכאורה, צפויות גם התנגדויות מצדו, ולכן חשוב מאוד שתעמדו מאחורי החלטתכם ולא תישברו (זה יהיה המבחן האמיתי לכוח העמידה שלכם מולו).
לאורך התהליך, אל תשכחו להמשיך לעודדו ולתת  לו את התחושה שהוא כבר ילד גדול ושאתם סומכים עליו.
מדובר בתהליך איטי, לא תמיד קל, שבמהלכו אתם ובנכם כאחד תעברו שינוי. אתם תשנו התנהגויות כלפיו ותשדרו לו שאתם סומכים עליו. הוא מבחינתו ירכוש מיומנויות חדשות, יחזק את ביטחונו ואמונתו בעצמו וביכולותיו ויביא בכך לחיזוק עצמאותו.
הכותבת היא מאמנת אישית לפריצת דרך בקריירה ובחיים האישיים, חברה בלשכת המאמנים בישראל
עכשיו, כשהילד כבר גדול, תמי רוצה ללמוד עיצוב פנים ולהיות עצמאית. מה עוצר אותה?
כדי לשפר את הקשר בין ילדיה, היא הייתה חייבת קודם כול לבחון את עצמה