טור חדש: שני נחשון מביאה סיפורים של מתבגרים עם קשיי קשב וריכוז. והפעם על רן, תלמיד כיתה ט’, שמתלבט באיזו מגמה לבחור. “כדי שאוכל להצליח בחיים, אני חייב לפחות מקצוע ריאלי אחד”, הוא אומר. אבל הוא בכלל נמשך לספורט ולמחשבת ישראל. איך עוזרים לו להתאים את הציפיות למציאות?
“אני חייב לפחות מקצוע ריאלי אחד”, אמר לי רן (שם בדוי) בפגישתנו השבועית, ובתגובה לגבתי המורמת הוסיף: “בלי זה לא אוכל להצליח בחיים”. כשגם הגבה השנייה שלי התרוממה, הוא הסביר: “תביני, אני יודע שחינוך גופני מתאים לי בול, וגם ב’מחשבת ישראל’ יש דיונים בקבוצות קטנות ואני טוב בזה. אבל כדי שאוכל להצליח בחיים, אני חייב לפחות מקצוע ריאלי אחד”. הפעם כבר התחילו להופיע אצלו דמעות.
רן, תלמיד כיתה ט’, הוא ילד נבון מאוד, שחקן טניס מצטיין, בן לאב מהנדס ולאם עורכת דין. אחותו הבוגרת היא חיילת בפרויקט פסגות. עד כיתה ז’ היה רן תלמיד מצטיין, אך בתחילת כיתה ח’ החלו להופיע קשיים. בבית הספר התלוננו על פטפטת וחוסר מוטיבציה, ולכך נוספו קשיים בהכנת שיעורי הבית לצד התארגנות מסורבלת. רן לומד עדיין בקבוצה של חמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית, אך הישגיו יורדים בהדרגה וניכר כי הוא מתמודד עם קשיים. לאחרונה הוא אובחן כבעל קשיי קשב וריכוז.
[fancy_box]
על שני נחשון
מחנכת ומנחת הורים, מורים, צעירים ובני נוער להתמודדות עם קשיי קשב ודחייה חברתית; עוסקת בהדרכת צוותי חינוך בשילוב ילדים עם קשיי למידה והתנהגות במסגרות “רגילות”; מנחה סדנאות בהתמודדות עם דחייה חברתית ומאמנת נוער וצעירים להתמודדות עם קשיי קשב וריכוז.
בוגרת תואר ראשון במכללות אורנים וגורדון, תואר שני באוניברסיטת חיפה, אימון אישי ל-ADHD במכללת ICAוהדרכת הורים במכון אדלר.
לאתר של שני
[/fancy_box]
האויב הגדול: שעמום
“אז למה בעצם אתה חייב מקצוע ריאלי?”, שאלתי שוב, כדי להבין טוב יותר את פשר ההצהרה שלו. “את יודעת, אם ארצה להצליח בחיים ולהיות ‘משהו’ אז כמובן שזה חשוב”, הוא ענה. “מה זה מבחינתך להצליח?”, הקשיתי, והוא לא התבלבל. “להצליח בשבילי זה לעבוד במה שאתה אוהב ולהצליח להתפרנס מזה. כמובן שאני מעוניין להיות שחקן טניס מקצועי, אבל אני יודע שלא אוכל להתמיד בכך לאורך שנים. לכן אני רוצה להוציא בגרות עם מקצוע ריאלי”.
שאלתי מה כל כך מושך אותו במגמה של ספורט ומחשבת ישראל, והוא ענה: “תראי, חינוך גופני זה ממש אני – זה הדבר שהכי מעניין אותי. במחשבת ישראל אני אוהב את שיטת הלימוד, כי יושבים בקבוצות קטנות ודנים בסוגיות שונות שמעניינות אותי ואני גם מרגיש מאוד פעיל”.
כדי להזכיר לרן את בעיית הקשב שלו, הקראתי מתוך האבחון: “אצל רן הפרעת הקשב משבשת את היכולת להתגייס למטלות הנתפסות כלא מספיק אטרקטיביות/ מעוררות, ללא קשר לדרגת חשיבותן”. במילים אחרות, האויב הגדול ביותר של רן, כמו של הרבה אנשים בעלי ADHD, הוא לא אחר מאשר השעמום. כשמשהו לא מעניין מספיק את המוח שלו, הוא פשוט מפסיק לעבוד ומתנתק. התחושה הזו, של ההתנתקות, היא קשה עבור האדם – ולכן בעלי הפרעת קשב נוקטים בפעולות מסוימות כדי לעורר את המוח. אצל רן זה בא לידי ביטוי בתנועתיות יתר ופטפטנות, שבאמצעותן הוא מנסה ‘לעורר’ את המוח הרדום.
לרן יש אינטואיציה מצוינת. הוא בחר במגמת חינוך גופני, שמספקת לו הרבה מאוד תנועה, ובשיעורי מחשבת ישראל שמאפשרים לצורך שלו בפטפוט להסתנכרן עם מבנה השיעור.
ציפיות מותאמות למציאות
אז איפה פה הבעיה?, אתם שואלים. הבעיה היא בציפיות הגבוהות של רן מעצמו. צפיות גבוהות הן חלק מהטבע האנושי והן שמובילות אותנו להנעה ומוטיבציה ברוב תחומי החיים. אולם כשהציפיות אינן מותאמות למציאות, נוצרת בעיה. במקרה הזה למשל, חשוב שההורים של רן לא ‘יחפרו’ לו בראש כדי שיפנים את המסר שאם אביו סיים תואר שני בטכניון, אמו סיימה תואר באוניברסיטה העברית ואחותו אותרה בצבא כבעלת פוטנציאל אקדמי גבוה – הדרך היחידה שלו להצליח היא להיות כמותם (לסיים תיכון עם יחידות מוגברות במקצועות ראליים). אולם בשלב הזה בחייו, כשהלקות של רן פעילה והוא נמנע מטיפול תרופתי, אין ספק שעליו להקשיב לאינטואיציה שלו ולבחור במקצועות שבהם יוכל להצליח, ובזכותם יוכל ליהנות מהלמידה ולשמר את הערך העצמי שלו.
טיפ להורים
מחקרים מוכיחים: לעתים קרובות, ילדים שאינם מצליחים לעמוד בצפיות של הוריהם ושל הסביבה מתייאשים ומוצאים לעצמם עניין אחר להצטיין בו – בדרך כלל באמצעות התנהגות שלילית. חשוב להבין כי לעתים ילדים מייחסים לנו ציפיות מסוימות מהם, גם מבלי שהדברים נאמרים באופן מפורש. לכן חשוב שמדי פעם נזכיר לילדים שלנו שאנחנו מקבלים אותם ואוהבים אותם בלי קשר להישגיהם ולמגמה שבה בחרו.
הכותבת היא מנחת הורים, מורים ובני נוער להתמודדות עם קשיי קשב והתנהגות. לאתר של שני
לקשב אין גיל: בת 28 שואלת על מידת ההשפעה של ההפרעה על חייה
4 מצבים שמתסכלים הורים בקשר עם המתבגר: איך למצוא בהם את נקודות האור?
מה יש בכיתה ז’ שעלול להפוך את הקערה על פיה
4 Responses
קראתי את הסיפור המופיע בטור החדש: במגמת קשב וריכוז. כמי שהנושא קרוב לליבה, מצאתי עניין רב בסיפורו האישי של רון, המשקף בעיה אתה מתמודדים גם המתבגרים וגם הוריהם. אהבתי את האופן בו בחרה הכותבת לתאר את הקושי ובצד זה הסבירה אופן מבט שונה להתמודדות עמו ובכלל עם מצבים שונים בחייו. בצד הסיפור האישי הוסיפה הסבר וטיפים, מה שמאפשר לכל קורא ל”קחת” לעצמו את מה שמתאים למקרה האישי שלו. אני מחכה כבר לקרוא את הסיפור הבא וללמוד עוד על דרכי התייחסות נוספים. תודה לך שני נחשון.
שלום רב,
גם הבן שלי מתלבט באיזו מגמה לבחור
אמנם אין לו הפרעת קשב אבל אני חושבת שאנחנו בעיקר בעלי מצפים ממנו יותר מידי
תודה על שהארת את עיננו
גילי
פוסט מעולה, הוסיף לי המון – תודה!
השאלה שלי היא כזאת:
בני בן ה11 לא ממש מקשיב בשיעורים, המורה המליצה על רטלין, האם את ממליצה?
תודה
שירה.
שירה שלום,
אין זה מתפקידה של המורה וגם אין זה מתפקידי להמליץ או לשלול ריטלין. ריטלין היא תרופה שניתנת אך ורק בהמלצת רופא כפתרון לבעיה פיזיולוגית.
בדומה לכל תרופה, לריטלין מחירים בריאותיים ומנטלים, וכמו לכל לקות או “מחלה” יש מחיר באי שימוש בתרופה מתאימה.
אני חושבת שיש לבחון בכובד ראש את המחירים לצד התועלת. המורה בהחלט יכולה לסייע לכם לתאר את המחירים שבנך משלם בכיתה והרופא יכול להציג בפנייך את המחירים שישלם בנך עקב השימוש בתרופה. עם כל האינפורמציה שתאספי תוכלי להתחיל ולגבש דעה בנושא. וגם אז תתחיל תקופה של “ניסוי ותהייה” בסופה תגבשי דעה מוצקה.
בהצלחה
שני