ימים ספורים לפני שבנה חוזר הביתה מטיול ארוך במזרח, ריקי מתרגשת עד בלי סוף. אך היא גם מוצאת רגע לעצור כדי לטפוח לעצמה על השכם: “ניצחתי את עצמי, הצלחתי לשחרר”, היא כותבת. והיא גם מספרת לנו איך היא עשתה את זה (הסקייפ והאימייל ללא ספק תרמו לעניין). מבחן היפרדות
את הרשומה הזו כתבתי ברגעים של ציפייה לקראת שובו של בני דור מטיול ארוך בתאילנד. כל עוד לא היה תאריך חזרה נמנעתי מלצפות, ולכן לא ספרתי את הימים שחלפו וגם לא את אלו שנותרו לשובו. כשהוא המריא יחד עם זוגתו, בירכתי לשלום וייחלתי לשובו – בריא ושלם, עמוס חוויות ולמוד פרק חיים משמעותי.
אין ספק שהתקשורת בצ’אטים ובמיילים סייעה לי לשמור על איזון ולנהל אורח חיים שגרתי, ללא חרדות ודאגה יתר על המידה.
ואז הגיע הרגע שבו ציפה לי בתא הדואר תאריך היעד המיוחל: “אמא, נוחתים בשלישי ב 7:00 בבקר. תוכלי להגיע עם מגש הפיצה שלך?…”. הוצפתי אושר.
בין אמי לביני
מאותו מייל נותרו לי שבועיים ימים. מיד התחלתי להיערך, להכין, לקנות, לבשל את מבחר המטעמים מרשימת התבשילים ששלח, להתכונן ובעיקר – להתרגש. בלילות התחלתי לחלום, וככל שתכפו הלילות היו החלומות בהירים ונעימים. נהגתי להתעורר עם שחר ומיד להיכנס לחדר של דור, מחפשת מה עוד נותר להזיז, לשנות, לנקות ולחדש.
כבר כתבתי כאן בעבר שאני רואה בטיולי הצעירים למסעות ממושכים סוג של טקסי בגרות, לא רק למתבגרים אלא גם להורים. זהו עבורם שיעור חיים אשר תרומתו לקשר ולחיבור הפיזי והרגשי עם הדור הצעיר אינה נאמדת במילים. ימים ואף חודשים יחלפו עד שיופנמו השלכותיו של המסע שלאורכו חצה מדינות, למד אורחות חייהם של זרים, הסתפק בתקציב יומי והתפשר על תנאי היגיינה ומגורים.
במהלך השהות של בני מעבר לים נקלעתי לא אחת לשיחות אם לאם ואף חלקתי את חסרונו של דור עם אמי. באחת השיחות היא אמרה לי: “שלא יקרה לך מה שקרה לי כאשר אחיך יצא למסע”. נצבט לי הלב. חזרתי לעבר. תקופת ההיעדרות של אחי הצעיר גבתה מאמי מחיר בריאותי, מכיוון שהיא כל כך התקשתה להפריד בין הרגש לתבונה. לדאבוני, אמי לא השכילה להבין כי תמורתו והישגיו של טיול מהסוג הזה משולים לבית הספר של החיים. יש בהם התמודדות ולמידה, לקיחת אחריות, בגרות ורכישת עצמאות. נכון שבאותה תקופה הטכנולוגיה לא אפשרה לתקשר עם הילד בסקייפ, במיילים ובסלולר – ועדיין, ההיפרדות היא תהליך שכל הורה חייב לעבור.
ממקומי כרגע אני סבורה שכל הורה צריך להתבונן בשני צדי המתרס. עלינו להבין כי הקושי בריחוק המתמשך, בדאגה האינסופית וברצון לגונן חייבים להישאר מנת חלקנו האישית.
עוף גוזל
רגע לפני שובו של בני היקר הביתה, הרגשתי שניצחתי את עצמי. סוף כל סוף הבנתי ש”עוף גוזל” אינה רק קלישאה או שם של שיר, אלא צמד מילים בעל משמעות עמוקה ביותר עבור כל הורה. על אף הקושי לשחרר את ילדינו, בכל גיל.
גם הילד/ה שלכם נסע/ה לטיול ארוך בחו”ל? עברתם חוויה דומה או שונה? ספרו לנו על כך. אפשר גם בעמוד הפייסבוק שלנו
לפוסט הקודם של ריקי: מתכון מנצח לקציצות שחורות
הילד בן 30 ועדיין גר עמכם? קבלו 7 כללים לשלום בית
נכנסים לילד/ה שלכם לצלחת? הגיע הזמן שתפסיקו!
