fbpx

נטייה מינית בגיל ההתבגרות

נטייה מינית בגיל ההתבגרות

 

אם בן ה-15 מספר לכם שהוא הומו ובת ה-16 מקיימת מערכת יחסים לסבית, האם זה אומר שהם כבר הספיקו לגבש את נטייתם המינית? למה כל כך חשוב לאפשר שיח פתוח ומקבל סביב הנושא? האם הילד יוכל להתגייס כרגיל? ואיך נוכל לזהות שהוא חווה מצוקה ולסייע לו? גאווה בלי דעה קדומה

 
לא פשוט לגלות או להבין שהילד שלך הוא הומוסקסואל. משמעות הדבר היא לעבור תהליך מורכב, שעלול לכלול תחושת אבל על הילד שחלמת שיהיה לך, לצד חרדה לגורלו, והיכרות עם עולם שונה מזה שאתה מכיר. אולם לפני הכול, כהורים חשוב שנבין איך מתגבשת הנטייה המינית בגיל ההתבגרות.
המשימה ההתפתחותית של המתבגר היא לעבד ולגבש את המידע שהצטבר בו בשלבי התפתחות קודמים, על מנת שיוכל לגבש לעצמו אישיות ומיניות (כך על פי אריקסון). מחקרים מהתקופה האחרונה מראים כי במקביל לעובדה שגיל ההתבגרות הוקדם בכמה שנים, גם הגיל שבו בני עשרה מזהים עצמם כחד מיניים ירד באופן משמעותי: מגיל ממוצע 16 לגיל ממוצע 12. עוד נמצא, כי בנים מקדימים בזיהוי עצמם כנמשכים לבני מינם (גילאי 13-9) לעומת בנות (גילאי 14-10). ומכיוון שגיל ההתבגרות המוקדם מוביל להתנסות מינית מוקדמת (בממוצע: גיל 13 אצל בנים, גיל 15 אצל בנות), הוקדם גם הגיל שבו מתבגרים מאמצים לעצמם זהות חד-מינית (סביב גיל 15). התוצאה: כיום, גיל 16 הוא הגיל הממוצע של ‘יציאה מהארון’ בקרב נערים ונערות.
חלק מהמתבגרים מגדירים עצמם כדו מיניים (בי-סקסואליים) לפני שהם מגדירים עצמם כהומוסקסואליים או כלסביות. מתוכם, יש המגדירים עצמם כדו-מיניים לאחר התנסות הומוסקסואלית.
גיבוש הנטייה המינית מורכב מאלמנטים רבים, שביניהם בולטים: תשוקה/משיכה, הגדרה עצמית והתנהגות (עם מי, בפועל, הקשר המיני). אולם לעתים קרובות, אין הלימה בין המרכיבים. כלומר: מתבגר (או בוגר) יכול להימשך לגברים, ומסיבותיו הוא להתנהג כהטרוסקסואל ולקיים יחסי מין עם נשים. מנגד, נערה (או אישה) יכולה להצהיר שהיא הטרוסקסואלית ובפועל לנהל מערכת יחסים מלאה עם אישה.

הומו בנעורים, סטרייט בבגרות

זו הסיבה לכך שהפסיכולוגיה של היום כבר מדברת על ‘רצף מיניות’, ופחות מכך על גיבוש מיניות על פי קטגוריה מוחלטת. לפי גישה זו, מיניות יכולה לנוע לאורך החיים על פני רצף הנמתח בין הטרוסקסואליות להומוסקסואליות. הרצף בנוי ממגוון סוגי מיניות, ובני האדם עשויים לשנות את מיקומם עליו בפרקי זמן שונים. רק לצורך המחשה: מתבגר יכול להגדיר עצמו כהטרוסקסואל בגיל ההתבגרות, ואילו בגיל 40 ‘לעבור צד’. באותה מידה, מתבגר יכול להגדיר עצמו כהומו ולנהל מערכות חיים הומוסקסואליות במשך כמה שנים, אך לבסוף לבחור במסגרת חיים הטרוסקסואלית.
הורים רבים חרדים שמא בנם או בתם אוחזים בתפיסה שגויה לגבי זהותם המינית. הם הרי עדיין צעירים, וכבר אמרנו שהיום מתבגרים בטרם עת. אולם חשוב להבין כי במציאות הנוכחית אימוץ הזהות המינית היא זו התואמת לאדם באותה עת. במילים אחרות, גם אם היא תשתנה בעתיד – אין זה אומר שכרגע היא שגויה. עובדה נוספת שחשוב להבין היא שנער שאינו הומוסקסואל לא יבחר בחיים כאלה, גם אם הוא התנסה בכך בגיל הנעורים.

30 אחוז מניסיונות ההתאבדות

כהורים אנחנו רוצים וצריכים להיות שם עבור הילד שלנו. אבל איך נדע שהוא אינו חווה מצוקה בתהליך גיבוש הזהות המינית שלו? ישנם מקרים שבהם נבחין בהתמודדות של הילד עם הנושא של הומוסקסואליות, מכיוון שהוא יזכיר לעתים קרובות הומואים ולסביות, ישאיר בחדרו כתבה על הנושא מהעיתון, יימנע מקיום קשרים רומנטיים עם בן/בת המין השני, וכו’. אך לעתים קרובות יותר, בשל הפנמת נורמות וערכים חברתיים שלפיהם הומוסקסואליות אינה מקובלת או רצויה, הילדים יסתירו מהוריהם את התמודדותם עם הנושא. וכאן יש לתת את הדעת לאחת הסכנות הגדולות שאופייניות למצב: על פי הסטטיסטיקה המערבית, כ-30 אחוז מניסיונות ההתאבדות בגיל ההתבגרות קשורים בנטייה חד-מינית. הסיבה: תחושות המתלוות למצוקה סביב הזהות החד-מינית, כמו בושה, אשמה, דחייה עצמית, ייאוש, בדידות, פחד לאבד את אהבת ההורים ותמיכתם, פגיעה והשפלה מצד הסביבה.

 

אז מה אנחנו כהורים יכולים לעשות?

אם אתם מודאגים (וגם אם לא), חשוב מאוד שתאפשרו שיח חופשי בבית סביב הנושא של נטייה מינית. הנושא צריך להיות מדובר, גם אם לא באופן ישיר עם המתבגר, ובתוך כך חשוב שתעבירו עמדה פתוחה לצד המסר שבבית שלכם אפשר לדבר על הנושא. הימנעו מהבעת עמדות שליליות, סטריאוטיפיות ומבטלות כלפי הומוסקסואלים (“סוטים”, “חולי נפש” וכו’), בכל גיל. מכיוון שמתבגרים מחפשים את הנפרדות מהוריהם כדי לגבש את שהותם, ולכן נוטים להתרחק בתקופה הזו, אפשר ואף מומלץ להציע לילד להיעזר באנשי מקצוע שיסייעו לו להתחזק במסע החיפוש העצמי שלו. חשוב כמובן לבחון לעומק את בחירת איש המקצוע, מכיוון שגם היום ניתן למצוא בקרב המטפלים כאלה שמאמינים כי הומוסקסואליות היא חטא וכי משימתם היא “להחזיר את הילד למוטב”.

גם בצבא קשה, למרות החוק

לא מעט מתבגרים סובלים מקשיים חברתיים עקב נטייתם המינית, אם בשל כך שהצהירו על היותם הומוסקסואלים ואם בשל מיניות מוחצנת (בנים ‘נשיים’, בנות ‘גבריות’). במקרה כזה מומלץ לפנות ליועצת בית הספר, כמובן רק לאחר שיחה עם הילד ולא מאחורי גבו. תפקיד היועצת הוא ליצור עבור הילד גב תומך מצד המערכת, לדאוג לכך שהוא לא ייפגע ולעזור למתבגרים להכיר את הנטייה ואת מאפייניה. יותר ויותר בתי ספר מזמינים היום נציגים מהקהילה, כדי שידברו באופן גלוי עם הצוות החינוכי ועם התלמידים על חייהם כהומוסקסואלים ולסביות וירככו עמדות קדומות ויעניקו בכך תמיכה לנוער החד מיני. בנוסף פועלות קבוצות תמיכה מאורגנות ומסודרות של ארגון הנוער הגאה – איגי.
החל משנת 1993, החוק בישראל אוסר על מניעת גיוס הומוסקסואלים לצבא וליחידות קרביות. יחד עם זאת,  המסגרת הצבאית עלולה להפחיד חלק מההומוסקסואלים והלסביות – בייחוד אם הם משרתים בבסיס סגור ומרוחק מהבית. לכן מומלץ לשוחח עם הילד המתגייס על האסטרטגיה שלו, שכן יש שיעדיפו להיחשף מיד כדי להימנע מההסתרה, ויש שיעדיפו להסתיר או להיחשף רק לקרובים ובהדרגה.

כתובות לסיוע:

איג”י – ארגון נוער גאה המעניק תמיכה לצעירים להט”ב (לסביות, הומואים, טרנסג’נדר, ביסקסואלים)
תהיל”ה – תמיכה להורים של הומוסקסואלים, לסביות, טרנסג’נדרים וביסקסואלים

הכותבת היא פסיכותרפיסטית ועובדת סוציאלית קלינית, מומחית בטיפול ומחקר בתחום המגדר והקהילה ההומו-לסבית, מרצה באוניברסיטת חיפה

יש לכם שאלה בנושא מגדר? זקוקים לעזרה עם המתבגר/ת? שלחו אלינו את שאלתכם (אפשר בעילום שם) וצוות המומחים שלנו יעניק לכם מענה

כישורים חברתיים – זה מה שחסר לילדים שלנו

אבות בשינוי: לגבר החדש יש עוד כברת דרך לעבור


commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.