הסרט שאחרי הרעש

“קרוב להפליא ורועש להחריד” נוגע בטראומה מאסון התאומים

אני חייבת להודות: ציפיתי מהסרט הזה לקטוף פסלון אחד לפחות בטקס האוסקר האחרון, אך להפתעתי יתר הסרטים לא השאירו לו דבר. התסריט, אגב, מבוסס על ספר בעל שם זהה – רב המכר של ג’ונתן ספרן פויר.
אמנם אינני חסידה של הקולנוע האמריקאי, בטח לא של הז’אנר המלודרמתי, אולם “קרוב להפליא ורועש להחריד” הצליח לרתק אותי על אף היותו במובנים רבים “סרט אמריקאי סוחט דמעות”. העלילה מתחקה אחר אוסקר של, ילד כבן 10, שמאבד את אביו (טום הנקס) במתקפת הטרור על מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר. לאחר האובדן, אוסקר יוצא למסע חיפושים אחר המנעול המתאים למפתח שהותיר אחריו אביו. במהלך מסעו פוגש אוסקר אינספור אנשים שמשתפים אותו בסיפוריהם האישיים, וביניהם מי שיתגלה בהמשך כסבו. דרך ההתמודדות של אוסקר ואמו (סנדרה בולוק) עם אובדן האב ודרך הסיפורים האחרים השזורים בסרט, נעשה כאן ניסיון להתמודד עם הטראומה שאמריקה חווה בשנים האחרונות – זו האישית וזו הלאומית.
מכיוון שאוסקר הוא ילד מיוחד במינו, חובב המצאות וחקירות, מבריק אך גם בעל מוזרויות האופייניות לתסמונת אספרגר (זוכרים את “נפלאות התבונה”?) – גם אופן ההתמודדות שלו עם אובדן האב מכמיר לב בצורה יוצאת דופן.

הסרט מבוים היטב על ידי סטיבן דאלרי (“בילי אליוט”, “השעות”, “נער קריאה”). אף כי מדי פעם מגיחות בו סצנות אמריקאיות מתקתקות יתר על המידה, רוב הזמן הוא מצליח להמריא מעליהן ולסחוף את הצופים לעולם קולנועי חכם ורגיש. דמותו של אוסקר (הילד) והמשחק המשובח של מי שמגלם אותו (תומאס הורן), הופכים את הסרט לכזה שבהחלט שווה צפייה.

# קרוב להפליא ורועש להחריד – ארה”ב 2011, בבתי הקולנוע ברחבי הארץ החל מה-1.3.12. הפצה: גלובוס גרופ

רוחניות נוסח הוליווד: הסרט “את, אני והשאר”

בלוג: על הקשר המיוחד בין אם לבנה המתבגר

משחק תשבצים משפחתי לסוף השבוע הסוער