מי לא עושה חשבון נפש ביום ההולדת?
הזמן הזה בשנה תמיד מזמין אצלי חשבון נפש
תגידו אופטימית, תגידו לא מעודכנת סטטיסטית,
אבל אני מחשיבה את היומולדת הזה כאמצע הדרך.
ככה סימנתי לי אותו מתמיד
משהו בין ספירת מלאי לאבחון עצמי.
אני מנסה לחשב היכן אני על מד האושר, ההישגים, ההספקים.
בוחנת את ציר ההתקדמות (אולי בפייסבוק יהיה יותר קל, עם הסרגלים החדשים)
בודקת את היחסים, עם זה שאני איתו כבר מעל 20 שנה,
ואותי. עוצרת לבדוק אותי.
בודקת את הקמט החדש באזור השפתיים, ואת הוותיקים שסביב העיניים,
וגם את הקפל החדש שבמותניים (ולא במכנסיים).
אני מנסה להבין איזה מין סוג של “אני” קיים עכשיו.
איזה סוג של אמא, בת זוג, אישה?
מה יותר חשוב לי עכשיו?
להיות מאגניבה? תומכת? או פדגוגית ומחנכת?
אולי קלילה ומצחיקולית באיזון עם מנתחת, מבקרת וחושבת?
מסתפקת בקיים מול השאיפה הוותיקה להיות מלכה.
רגע לפני יומולדת וכבר אחרי גיל 40.
בכללי, אני מאחלת לעצמי, שכל הזמן שנותר יהיה משובח (לפחות 70% מוצקים)
ובספציפי, שתהיה שנה נפלאה ומתוקה (1 סוכרזית, תודה)
ובכלל יומולדת שמח (הנרות במגירה העליונה),
והמון אושר (לא גרם פחות מהמשקל).
