fbpx

זה הילד שגידלתי?

בדרך כלל אנחנו מקבלים פניות מהורים לילדים שעושים עליהם חרם. הפעם מומחי “עשר פלוס” נחלצו לעזרתו של אבא שמודאג דווקא מכך שהבן שלו מתנהג בבריונות כלפי ילד אחר

שלום,

שני הורים התקשרו וסיפרו לי שבני בן ה-9 מטיל חרם על חבר מכיתתו. יתרה מזאת, גם כשהחבר הזה היה בביתנו, בני טלפן לחברה אחרת וכעס על שיתוף החבר בפגישה שעתידה הייתה להתקיים מאוחר יותר בגן שעשועים. מה אני עושה? כיצד אני מסביר לבני את חומרת העניין ומונע את הישנות התופעה שוב? אני כל כך פגוע ולא יודע כיצד לנהוג.

אשמח לעצתכם.

זה הילד שגידלתי?

שלום אבא מודאג,

הרגשות שהציפו אותך כאשר הבנת מה קרה ובמה הבן שלך מעורב, מובנים בהחלט. הורים רבים שמגלים שהבן (או בת) שלהם מעורב בחרם חברתי, הן בצד המוחרם וגם בצד המחרים, מרגישים רגשות כמו הלם, כעס וצער, וזה אכן מאוד לא נעים.

יחד עם זאת, אתה יכול להיות גאה בעצמך ובהורות שלך בגלל שפנית לעזרה והצפת את הנושא – עשית מה שהרבה הורים לא עושים לצערנו. במקרה הטוב חלקם מנסים לפתור את הבעיה לבד, ובמקרה הגרוע מעדיפים להתעלם מהבעיה. חלק מההורים אפילו לא ידעו בכלל שאירוע כזה התרחש. המעורבות ההורית שלך ותשומת הלב ראויים להערכה.

לעצם המקרה: על סמך מעט הפרטים שיש בידי, חשוב לדעתי לא לקפוץ למסקנות נמהרות. חרם הוא מושג גדול ו”כבד”, ובחרם מעורבים מספר ילדים שמחרימים ילד או מספר ילדים. יתכן ומה שאתה מתאר הוא “ברוגז” או ריב בין חברים אבל עדיין לא חרם (רק אולי). יחד עם זאת, החשש שלך מובן, ולכן אתה מעלה את השאלות.

אי לכך הנה כמה עצות קונקרטיות:

השיחה עם הילד צריכה להתקיים כאן ועכשיו, מיד, כשהברזל חם. לא לחכות.

חשוב לנסות לדלות פרטים על המקרה, כמה שיותר פרטים. אבל להשתדל לא להפוך את השיחה לחקירה משטרתית. בעדינות.

לאחר שהתמונה התבהרה כדאי לבדוק עם הילד מה הוא חושב/מרגיש לנוכח הסיטואציה. יש לו בוודאי עמדה וחשוב לשמוע אותה. למשל מה מקור הקונפליקט? האם זה אירוע מתמשך? לא חייבים לשאול “מי עוד מעורב?” כי זה דווקא יכול לסגור את הילד.

ועכשיו הגיע גם תורך – אתה יכול להגיד מה אתה חושב ואיך אתה מרגיש. לא כדאי להיות דרמטי אבל בהחלט אפשר להשתמש במילים כמו צער, אכזבה, חשש ודאגה (אבל לא בכולן).

כדאי להבהיר לילד שהאינטרנט והטלפונים הניידים, שבוודאי שיחקו תפקיד במערכה הזו, הם כלי שיכול בקלות להפוך אותנו לפוגעים, כמו גם לנפגעים.

לקראת סיום השיחה, כדאי לדבר גם על גבולות (בין אם היו כבר והם נחצו, ובמיוחד אם אין). זה הזמן להציב גבולות ברורים וחד משמעיים. ולא לפחד מלהציע רעיונות למקרים בהם הגבול נחצה. לא חייבים לקרוא לזה עונש או סנקציה, אבל הילד חייב לדעת שאם יעבור את הגבול יהיו לכך השלכות.

סיום השיחה, כמו בהתחלה, כדאי שיהיה מתובל ברגשות. כדאי שהילד ישמע שהשיחה והדאגה נעשים ממקום של אהבה ואכפתיות. וגם הענישה אם תהיה היא בכדי לשמור על הילד.

באופן כללי אין טעם להפחיד יותר מדי או להכניס ללחץ. אין צורך לספר סיפורי זוועה או לגזור כתבות מהעיתון. ישנה סבירות גבוהה שהילד מבין טוב מאוד מה קרה שם ומה לא היה בסדר. הוא רק לא כל כך מבין מה ההשלכות עליו ועל הסובבים אותו (כולל אותך) ולכן אתה שם כדי להבהיר לו את זה.

בנוסף, וזאת בהנחה שאתה מכיר את ההורים של הילדים המעורבים, הייתי מעדכן אותם שאתה קיימת שיחה עם הבן שלך בנושא. אם אתה מרגיש מספיק בטוח מולם, אפשר להציע להם לעשות אותו דבר עם הילדים שלהם.

מכאן והלאה צריך לתת לזמן לעשות את שלו, ולקוות שכמו בהרבה תחומים בחיים הילד ילמד מהניסיון והטעויות, וגם כמובן מהתמיכה והעזרה של הוריו. אל תהסס לעשות שיחת המשך בעוד כמה ימים. לשאול אם האירוע חזר על עצמו, והאם העניינים נרגעו. לא כל כך חשוב, לדעתי, אם הבן שלך חזר להיות חבר של הילד המוחרם (או זה שהוא רב אתו בהנחה שזה לא בהכרח חרם), ריבים הם חלק אינטגראלי במערכות יחסים וחברויות, אפילו בגן ובוודאי בביה”ס. אבל עצם ההתייחסות שלך ותשומת הלב יראו לילד שאתה בעניינים ושהוא יכול לפנות אליך אם צריך.

אבא יקר, אני מקווה שעזרתי לך בתשובה שלי. ברור לכולנו שהורות טומנת בחובה ים של חוויות מסוגים שונים, ובכל זאת  אני מאחל לך רק חוויות חיוביות כהורה.

בהצלחה.

הכותב הוא דוקטורנט לעבודה סוציאלית, מרצה, מנחה קבוצות להורים ומתבגרים ומומחה בפורטל “עשר פלוס”. המדור הוא בשיתוף האתר “בין הצילצולים”

איך להתמודד עם בן שהולך ומתנתק מהחברה?

מונולוג של אמא: כך הוחרמה בתי על ידי בנות כיתתה

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.