לרובנו קשה לבקש סליחה ובמיוחד בפני האנשים הקרובים לנו והאהובים עלינו ביותר. למה בכל זאת כדאי לנו לוותר על האגו ולהגיד את המילה שהכי קשה לנו לבטא?
היא הייתה בגיל ההתבגרות. נערה יפה, מחוייכת שאהבה לרקוד, לשיר ולבלות. היא חיכתה למסיבה המיוחדת באחד מהמועדונים המוכרים בתל אביב הרבה זמן. והיום הגיע. רגע לפני שיצאו מהבית, אביה אחז בידה ואמר לה “עם החולצה הזו את לא יכולה לצאת, היא חושפנית וצמודה מידי”. היא החלה להתווכח איתו ולהסביר לו שכך בנות בגילה מתלבשות, אך הוא סירב להקשיב. בכעס רב התעלמה מבקשתו להחליף חולצה ויצאה מהבית בטריקת דלת חזקה. הוא התחיל לרעוד מחוזק הפגיעה ולא ידע מה לעשות. לאחר דקות ארוכות מאוד החליט לרדוף אחריה להחזירה הביתה. הוא נסע למועדון בתל אביב, פגש את בתו שם והחזירה הביתה. מאז, 10 שנים אחורה, היא לא דיברה איתו. שתיקתה הלכה וצרבה בליבו מיום ליום. הוא ביקש סליחה, כתב לה מכתב, אך היא סירבה להביט בעיניו ולהקשיב. הוא הפך להיות אדם מריר, מתוסכל ואיבד את שמחת חייו. בעבודה פיטרו אותו וגם עם אישתו המצב התחיל להתדרדר. הוא היה מלא ברגשות חרטה עצומות.
כך פגשתי את ר’ לראשונה. הוא הגיע אלי לסדנה עם בקשה ורצון לסלוח. ר’ הבין שראשית הוא צריך לסלוח לעצמו. לקבל, להשלים, לשחרר לסלוח. אבל איך משחררים תסכול ורגשות אשמה אחרי כל כך הרבה שנים? הוא ידע שהוא חייב לשחרר את עצמו, זה כבר פגע בו מספיק. הוא הבין שזו הדרך היחידה להמשיך הלאה. והוא סלח. זה כאב. הוא הוציא הכל החוצה “את כל הכביסה, גם המלוכלכת” ובחר מה להשאיר, מה לכבס ומה לזרוק. היו רגעים שהוא כמעט נשבר, אך הוא היה נחוש בדעתו לעשות משהו אחר. הוא הבין שזה תהליך ארוך, אבל הוא היה חייב את זה לעצמו – לסלוח על מה שעשה, להבין שזה לא מצדיק, אך זו הדרך להמשיך הלאה בחיים.
ופתאום, באחד מימי שישי בעת שהוא הכין עוגיות לשבת, בתו הגיעה הביתה ,התיישבה מולו במטבח ולקחה מהמגש עוגייה ואכלה. מאותו רגע משהו השתנה. הם חזרו לקשר, אבל קשר אחר שנבנה מתוך פרק חדש עבורם. היא ראתה שמשהו השתנה אצלו. הוא היה משוחרר יותר, סלח ומשהו בו הצליח לפתוח את ליבה ולסלול דרך חדשה. היא הבינה שלסלוח לאבא לא יצדיק את התנהגותו או ייתן למה שעשה לגיטימציה, גם היא רוצה להמשיך הלאה. ובאותו הרגע היא גם הבינה מה גרם לו לעשות ולהתנהג באופן שהתנהג- האהבה והדאגה האינסופית שיש לאב לביתו וליבה התמלא בסליחה ובחמלה.
סליחה ונקמה
נושא הסליחה הוא נושא הקרוב לכל אדם ואדם, במיוחד כשזה מגיע מהאנשים הכי קרובים אלינו – חברים קרובים ובני משפחה. שם, הכי קשה לנו לסלוח. כולנו נפגענו בחיינו או פגענו במישהו אחר, ואפילו פגענו או זלזלנו בעצמנו. לפעמים אנו חיים עם הכעס, שמירת טינה ותחושת העלבון ולפעמים מתעורר הצורך להחזיר ולנקום במי שפגע בנו. אבל למעשה הפגיעה היא בנו. אנו מעכבים את חיינו בגלל כעס, אשמה, חרטה על מעשים ואפילו חלום שלא התממש. אנו נותנים לרגשות מסויימים לעכב אותנו ולנהל אותנו בהתמודדות מול הילדים, הורים, אחים ובני/בנות הזוג. אנו לא סולחים לעצמנו על כל הפגיעה הזו, ומסתובבים לעיתים שנים רבות עם “אבנים” כבדות בגוף.
נקמה יוצרת מעין “כדור אש” אשר לא ייגמר לעולם. אנו חושבים שהנקמה תשרת אותנו ואת הכאב ואולי זה לעיתים מעניק כזו תחושה, אך ההרגשה נעלמת תוך זמן קצר ומוצפת ברגשות רבים, שרק עלולים לעכב את חיינו.
מה היא הדרך לסליחה?
- זיכרו שלסלוח לאדם אחר לא אומר שאתם מקבלים את מה שהאחר עשה לכם. אתם בוודאי שלא נותנים לו לגיטימציה למעשיו. אתם, למעשה, סולחים לעצמכם כדי להמשיך הלאה. לפתוח דף חדש ולצמוח.
- התחילו בסליחה שלכם עם עצמכם. תניחו את האגו בצד ותיווכחו לדעת שלא תמיד תצטרכו לעשות סגירת מעגל או לשמוע את הסליחה של הצד השני.
- תפתחו דף חדש והניחו לעבר לשקוע. הרווח יהיה עצום, כי אם נשחרר ונסלח נרוויח את חיינו וחיי הסובבים אותנו במתנה.
יום הכיפורים הוא זמן טוב לבחון גם את היחסים עם הילדים שלנו. זו הזדמנות טובה לבקש מהם סליחה על מעשים שנעשו, על מילים שאמרנו שלא היו במקום ולאט לאט הם ייראו אתכם, יחקו ישחררו ויסלחו. אולי ככה נעזור להם לגדול להיות אנשים מלאי חמלה – כלפי אחרים וכלפי עצמם.
הכותבת היא חוקרת את עולם הסליחה, ומנחת תהליכי סליחה. מנהלת אתר חברתי, אתר סליחה, המעודד אנשים לבקש סליחה ולסלוח במשך כל השנה ומאפשר לאנשים לשלוח מכתבים לכותל המערבי. בנוסף היא משדרת תכנית רדיו שבועית “סליחה יומיומית” ברדיו החברתי הראשון.