אמת או חובה

הנכדה שלי בגיל ההתבגרות, אי אפשר להתכחש לזה… רואים,
שומעים. תוכניות הטלוויזיה שבהן צפתה בעבר, כמו “עיר ערוץ הילדים”,
השתנו ל”כמעט מלאכים”, משחקים כמו “תופסת” או “מחבואים”
התחלפו במשחק “אמת או חובה”.

כן, “אמת או חובה”, המשחק המרגש. האם לבחור ב”אמת” ויכריחו
אותי לגלות את מי אני אוהבת, או לבחור ב”חובה” ואז יגידו לי להתנשק.
האם להסכים להתנשק בפה? אולי רק בלחי?

ראו זה פלא, ימים חולפים שנה עוברת ו”אמת או חובה” נשארת,
וכמו לפני שנים רוגשת וסוערת. איך זה שלמרות שינויי הזמן, למרות
משחקי המחשב המתוחכמים, סדרות הטלוויזיה החדשניות, תכתובת
הפייסבוק הענפה, הציניות הגוברת – למרות כל אלה “אמת או חובה”
עדיין עושה את העבודה בקרב המתבגרים – מרגשת, מעוררת, מאתגרת?

בכל הזדמנות של סוף מסיבה, שיעור חופשי והפסקה ארוכה ממהרים הבנים והבנות
לשבת במעגל ולסובב את הבקבוק. ממש כמו אז, לפני שנים, כשהיינו נלהבים
וממהרים אל המשחק תוך נשיאת תפילה אילמת שהבקבוק חורץ הגורלות יפגיש את
שפתותינו או את לחיינו עם זה או זו שאנו אוהבים ואוהבות.

נדמה שההבדל היחיד בין הדורות הוא הבקבוק המסתובב במרכז המעגל,
שבימים אלו אינו עשוי עוד זכוכית כבדה אלא פלסטיק קל משקל שתנועתו מהירה
כהולם דפיקות הלב הצעיר.

גם היום כמו אז מתלבטים הביישנים והביישניות האם להגיד “אמת”? ואז מה?…
אם ישאלו אם אני אוהבת את ——-
האם להודות שכן, או לשקר ולהגיד שלא?
זוהי דילמה נצחית שעוברת מדור לדור, מסבתא לאם, מאם לבתה –
לגלות? להסתיר? להודות? להכחיש?
מתי להגיד ולמי? למה יגרום הגילוי?

אני כבר סבתא, אבל אין לי תשובה. בעניינים אלו כל אישה מתנהגת על פי צו ליבה,
והיום ילדה בת 11 היא כבר כמעט אישה.
אולי כאן נעוץ ההבדל- אנחנו התחלנו לשחק אמת או חובה בגיל 14, ואילו היום,
בעידן של נכדתי, מתחילים לשחק במשחק כבר בגיל 11.
ואם אנחנו היינו “נשים קטנות”, הרי שהן, נכדותינו, נשים קטנות עוד יותר.

ומה אתן אומרות, סבתות? אשמח לקרוא את תגובותיכן (גם סבים יכולים).

לפוסט הבא של שרה שלום: לישון אצל סבתא