fbpx

בגרויות ללא חרדות

בגרויות ללא חרדות

טיפים קטנים והכרחיים שיעזרו לעבור את תקופת המבחנים בשלום

“אני לא נושמת, אני לא ישנה מספיק, זו כזאת תקופה מלחיצה ועצובה”, היא אומרת לי כשאנחנו נפגשות בפגישת האימון השבועית שלנו, שנדחתה כבר פעמיים בגלל תקופת הבגרויות והמבחנים הלחוצה שלה. היא בת 17, תלמידת כיתת י”ב בבית ספר תיכון בצפון הארץ, ויש לה רצון לסיים עם ממוצע מעל 95 כדי להתקבל לעתודת משפטים. אתם מתארים לעצמכם באיזה סטרס היא נמצאת?

זה מדהים בעיניי שהלימודים כל כך חשובים לה והיא הישגית וחדורת מוטיבציה, אבל כשזה פוגע בבריאות זה כבר ממש לא טוב. אני מסתכלת עליה ואני רואה נערה יפה עם שקיות שחורות מתחת לעיניים מחוסר שינה, לא מרוכזת, מפהקת בלי סוף, נראית כמו עלה נידף ברוח (כי זה פוגע לה גם בתזונה – אין לה תמיד זמן ופניות לאכול כי היא חייבת להספיק ללמוד) ואני מזועזעת מחד ומזדהה מאידך, כי זה ישר זורק אותי לשנות התיכון שלי ובמיוחד לבגרות בהיסטוריה.

אני זוכרת את עצמי לחוצה בטירוף, מפחדת פחד מוות מזה שאולי אשכח את הכל ואולי אתעלף מרוב לחץ. אני זוכרת לילות ללא שינה, או עם שינה ממש מועטה ועיניים עייפות ופה יבש, ואת התקפי החרדה המטורפים לפני כל מבחן, עם דפיקות לב מואצות וחנק בגרון ומבלי אף אחד שירגיע  אותי.

“למה את עצובה?”, אני שואלת אותה והיא עונה לי שכבר כמעט שלוש שנים שהיא כל כולה בתוך הסאגה הזאת – היא ממש לחוצה והיא לא מספיקה והיא ממש חייבת להצליח וחייבת ממוצע גבוה, לכן אין לה זמן כמעט לשום דבר אחר.

“מה עם לבלות קצת? חברים?”, אני שואלת. היא עונה שלפעמים היא מתראה עם חברים אבל לא הרבה, כי אחה”צ יש לה שיעורים ותגבורים ועבודות ומועדי ב’ ועוד כהנה וכהנה.

גם אני הייתי שם

רק מלשמוע את כל הרשימה הזאת אני מתעייפת. אני מבינה אותה כל כך. גם אני הייתי שם וגם לי יש בבית מתבגרת בי”א שעברה לא מזמן בגרות בהיסטוריה. ראיתי כמה היא הייתה לחוצה לפני הבגרות וכמה היא הייתה עצבנית. ממש אי אפשר היה לדבר איתה. אנחנו גרות באותו הבית, אבל היא נשארה ספונה בחדרה, ירדה לאכול כשהיא רעבה ועלתה מיד בחזרה.

הזהרנו אותה שלא להתעורר באמצע הלילה כדי ללמוד, הסברנו לה שחשוב לאכול כמו שצריך, לישון כמו שצריך וללמוד באופן יעיל (איזה מזל שלמדתי דבר או שניים מעצם היותי מורה בעברי המקצועי) והכי חשוב – לזכור שעם כל הכבוד למבחן בגרות, עדיין צריך להיכנס לפרופורציות ובמקרה שהציון שהיא תוציא לא יהיה מקובל עליה, היא יכולה ללכת למועד ב’ או לתקן בעתיד.

מה הם יכולים לעשות?

אם גם אתם חוששים שהמתבגרים שלכם נכנסים ללחצים מיותרים, הנה כמה מסרים שכדאי שתעבירו להם, כדי לעבור את תקופות המבחנים עם פחות סטרס:

  • לפני כל מבחן תארגנו לעצמכם את כל החומר הלימודי שלו אתם זקוקים. אם חסר, השלימו.
  • חלקו את החומר לפי נושאים ואז תעשו לעצמכם רשימה מה אתם לומדים בכל יום עד המבחן. אל תשכחו להשאיר לעצמכם זמן לחזרה גנרלית (טוב יותר למקצועות ההומניים).
  • אם אתם יודעים שיש חומר שאתם לא מבינים – אל תחכו לרגע האחרון. יידעו את ההורים לפני, כדי שיהיה אפשר להתארגן מספיק זמן מראש על תגבורים, שיעור פרטני וכדומה.
  • אם יש לכם סיכומים, אין צורך לסכם שוב. זה גוזל זמן ולא יעיל. במקום- הקריאו לעצמכם את החומר או הקליטו את עצמכם ואז תקשיבו להקלטה. אפשר לקרוא יחד עם ההקלטה או רק להקשיב.
  • אם לא מפריע לכם, ניתן ללמוד עם חבר/ה או בקבוצה (בתנאי שבאמת תקדישו זמן ללימוד ולא רק לצחוקים. עם זאת, מדי פעם תעשו הפסקה לכך. צחוק יפה לבריאות). הפרייה הדדית עוזרת לחלק מהתלמידים. לי זה עזר מאוד בלימודי התואר, חבל שלא עליתי על זה בתיכון.
  • עשו הפסקות יזומות. לקום מהכיסא/מיטה, לנוע, לשים מוזיקה , ללכת לאכול משהו, לצאת לסיבוב קצר בחוץ, לצאת למרפסת לנשום אוויר, לשתות משהו – העיקר לנקות קצת את הראש לפרקי זמן מסוימים.
  • אם אתם מזהים שאתם מאוד לחוצים מהמבחן, נשמו עמוק כמה וכמה פעמים, עשו פעילות גופנית כלשהי שאתם אוהבים, דברו עם ההורים, אחים גדולים, חברים. והכי חשוב: אל תשאירו את זה לגדול בבטן.

מה אנחנו יכולים לעשות?

עכשיו אלינו, ההורים. כולנו רוצים שילדינו יצליחו ושתעודת הבגרות שלהם תהיה עם ממוצע גבוה. גם ההורים שלנו רצו את זה עבורנו. תקופת בחינות הבגרות היא תקופה לחוצה בבית וזה יכול להשפיע על כל בני המשפחה. אז מה עושים כדי שזה יעבור בשלום?

  • לפני שתקופת הבגרויות מתחילה כדאי לשבת עם המתבגר שלכם ולשוחח על מה שהולך לקרות, מה הוא חושב על התקופה הזו, ממה הוא חושש ומה מלחיץ אותו במיוחד. חשבו ביחד על דרכי למידה (לבד או בזוג/קבוצת למידה), על העזרה שהוא אולי יצטרך, ולאורך כל הדרך שדרו שאתם פה בשבילו, בכל בקשה/מחשבה/תהייה.
  • הילד לחוץ בעצמו, אין טעם להלחיץ אותו עוד יותר עם שאלות כמו: “כבר סיימת ללמוד?”, “את לא חושבת שעשית הפסקה ארוכה מדי?” וכדומה.
  • זכרו  – לא כל נער/ה נכנס/ת ללחץ מאוד גדול מהבחינות. יש כאלה ששולטים ברמת הלחץ.
  • תנו להם את המרחב והאחריות על הלמידה שלהם. אתם כבר סיימתם בית ספר. הם כבר בני 17 -18 וזה הזמן לשדר להם שאתם סומכים עליהם.
  • עזרו להם רק אם הם מבקשים עזרה. אתם יכולים להציע תגבור או מורה פרטי אם נראה לכם שזה נדרש, ותו לא.
  • אם אתם רואים שמפלס הלחץ עולה יתר על המידה, כלומר הילד לא ישן טוב, לא אוכל טוב, לא מרוכז וכדומה, עשו עם זה משהו. אל תשבו בצד. תפנו אליו, תגידו לו שאתם רואים שמשהו עובר עליו ועודדו אותו לשתף. תשקפו לו מה אתם רואים, הביעו אמפתיה ותנו לו לפרוק. יש תלמידים שזה באמת משפיע עליהם באופן חריג (מעטים, אבל יש) – אז שימו לב.
  • כשהם חוזרים ממבחן תתעניינו איך היה, מה היה ואם הם חוזרים מאוכזבים תזכירו להם את מועד ב’. בכל מקרה, אל תעשו מזה עניין.

מאחלת לכל התלמידים ולנו ההורים תקופת בחינות בגרות מוצלחת ורגועה.

הכותבת היא מאמנת נשים, ילדים ונוער, מרצה ומנחה מעגלי העצמה לנשים ונערות

למה הם כל כך מבולגנים בגיל העשרה, ואיך יוצאים מזה?

הילדים כל היום מול המסכים? גם אתם!

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.