כולם מדברים על ההשפעה שיש לייצוגים הנשיים שעל המסך על הבנות שלנו. אף אחד לא מדבר כיצד הדמויות הגבריות המצ’ואיסטיות משפיעות על הבנים
כולנו מדברים על רצון לשינוי בתפיסות המגדר המסורתיות ובאי השוויוניות בין בנים לבנות, אבל אחת הבעיות המרכזיות היא התכנים המגדריים שאליהם נחשפים המתבגרים בדור המסכים.
כלי התקשורת השונים מהווים סוכני חיברות מרכזיים עבור ילדים ומתבגרים, הלומדים מי הם רוצים להיות דרך שיקוף הדמויות שהם רואים על המסך. בדרך כלל, הדיונים בנושא עוסקים בייצוגים מסורתיים של נשים והשפעתם על תפיסות מגדריות של בנות. הפעם, לשם שינוי, בחרתי לדבר על הבנים.
תוכניות הטלוויזיה והפרסומות מייצגות לרוב מודל גברי דומיננטי, מאצ’ואיסטי ומחוספס, שכמוהו רואים באופן כמעט בלעדי על המרקע, החל מסרטי ג’ימס בונד, דרך ברוס ויליס בסדרת “מת לחיות” ועד ג’ון סנואו בסדרה “משחקי הכס”. הדמויות הגבריות דומיננטיות מאוד בהתנהלות ולרוב שולטות גם בקשר הזוגי. לצדם של אלו יש גם סרטוני פורנו וז’אנרים חדשים של רומנטיקה ארוטית, שתפסו מקום של כבוד בקרב צעירים בשל זמינותם על מסך הטלוויזיה והנייד. למרבה הצער, גם הם משמרים את כוחו ומעמדו של הגבר הישן כשולט באישה ובגופה, ממש כמו כריסטיאן ב”חמישים גוונים של אפור”.
עם זאת, ניתן לראות מגמה מעניינת ומבורכת בשנים האחרונות, המרחיבה את היריעה ומאפשרת להתחבר לדמויות גבריות חדשות המייצגות גברים “חנונים”, רגישים וסנטימנטליים, כמו ראג’ מ”המפץ הגדול” ואלכס מה”אנטומיה של גריי”. אלו מגיעים לצד דמויות של גברים הומוסקסואליים, כמו בסדרה “משפחה מודרנית”. גבריות חדשה זו מציגה את הגברים כרומנטיים ביחסי זוגיות, וכן כאבות מעורבים במשפחה. אם כך, כיצד משפיעים ייצוגים חדשים אלה על תפיסות והתנהגויות של בני הנוער ועל היחסים עם בנות המין השני בגיל ההתבגרות?
צופים ולומדים
התקשורת על כל ערוציה, מציעה מודלים להשראה, להזדהות ולחיקוי ומשפיעה על תפיסות בני הנוער הצופים ברמה האישית והחברתית כאחד. מחקרים מראים שאחוזים גבוהים בקרב נערים צעירים חשופים לתכנים מגדריים ופורנוגרפיים ולומדים מהם על תפיסות גוף, יחסים וציפיות לאינטימיות באופן סטריאוטיפי ושמרני. זאת בפרט לאחר שהמדיה הפכה למקור המידע המרכזי עבורם, בשל מבוכה וקושי של הסביבה וההורים לעסוק בנושאים של יחסים, מיניות ואינטימיות. ברמה ההתנהגותית נמצא כי בני נוער משתתפים בפעילויות מיניות בגילאים צעירים יותר בשל חיקוי הנצפה על המסך, ללא הבנת המשמעויות וההשלכות של יחסים אלה עבור שני הצדדים.
לצד זאת, השיח המקובל מתמקד בבנות ובפגיעותן ופחות מאפשר מרחב פתוח להבנה ולגישור על הפערים מנקודת המבט של הבנים. לבנים אין מערכות תמיכה שיעזרו להם להבין מה תפקידם וכיצד נראים יחסים תקינים במציאות כבסיס להתנהגותם בהמשך.
מה התפקיד שלנו
במציאות התקשורתית כיום, תפקיד ההורים מאתגר במיוחד, שכן ילדינו חשופים לתכנים ללא ידיעתנו ולרוב אין לנו מושג כיצד הושפעו מהם, וכמובן שהם לא נוטים לפנות אלינו ולשאול שאלות בנושאים רגישים אלה (וחבל). לכן, עלינו לנצל את המסכים ולדבר עם המתבגרים על התכנים הנצפים, ובמיוחד כשיושבים וצופים ביחד. לשאול אותם מה הם רואים ומה הם מבינים ולהסביר להם על הפערים בין הייצוג בטלוויזיה לבין המציאות, ולהוביל אותם למסרים החינוכיים הרצויים לנו. חשוב מאוד לדבר עם הבנים לא פחות מאשר עם הבנות, כי הם במצב לא פחות רגיש ופגיע, למרות הדימוי הקשוח שיש להם על המרקע.
לסיכום ניתן לומר כי השינוי בעיצומו, אבל עוד ארוכה הדרך. המסכים מציעים מרחב גדול יותר לאפשרויות ולבניית מודל גברי מתאים עבור הנערים, אבל לרוב עדיין ניכרת דומיננטיות למודל הגברי המסורתי, שאינו מוותר על מקומו ועל שליטתו במרחב בכלל ובנשים בפרט. בתוך מציאות זו ניתן לקוות שייצוגים חדשניים ואלטרנטיביים יופיעו יותר על המרקע, אבל ישנה חשיבות רבה בחינוך שלנו בבית, הנעשה דרך תיווך ההשפעות השליליות של המסכים, לצד מתן כלים לביקורתיות והגברת המודעות של הנערים ליכולתם לבחור מודל מתאים מההיצע המשתנה.
הכותבת היא חוקרת, מרצה ומנחה הורים בתחום התקשורת. לשאלות, הערות והארות בנושא ילדים ותקשורת ניתן לפנות לשלי בעמוד הפייסבוק שלה.
