אף אחד לא מלמד אותנו להיות הורים, אבל בכל זאת אפשר לקחת כמה שיעורים אצל המחנכים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית
ההורות היא עניין טבעי, אך לצד האינטואיציה וניסיון החיים שלנו, אפשר ללמוד מכל הידע שנאסף לאורך השנים, בין השאר ממחנכים ידועים, פילוסופים, סופרים ומשוררים. לכן הפעם בחרתי ללכת דווקא לכתובים שהם אולי קצת ישנים, אך עדיין רלוונטיים ומעניינים, ויאפשרו לנו לטעום מחוכמתם של הגדולים בכל בנוגע לגידול ילדים.
הנרייטה סאלד: לעצב בדמותם
הראשונה היא הנרייטה סאלד, מחנכת, עובדת סוציאלית, סופרת ופעילה ציונית. יום פטירתה מצוין מדי שנה עד עצם היום הזה כ”יום המשפחה”, כאות הוקרה על שהייתה כמו אם לבני הנוער היהודים הרבים בהם טיפלה. בין היתר היא עמדה בראש מוסד “עליית הנוער” והייתה אחראית על קליטת ילדים מאירופה ומטהרן. היא ראתה עצמה אחראית לכל ילד וילד, שעבור רבים מהם היה “עליית הנוער” ביתם היחיד. הנחת עולמה המיוחדת הייתה שעלינו להכיר את ילדינו ולתת להם את הכלים המתאימים ביותר להם, לכישרונותיהם ולכישוריהם. לא לכפות את דעתנו וחלומותינו עליהם, אלא “לעצב אותם בדמותם”, בהתחשב באישיותם, נטיותיהם ורצונותיהם.
ד”ר סוס: כלים לדרך
ומעולם אחר לגמרי: דוקטור סוס הוא שם העט של תאודור סוס גייזל, הידוע במיוחד בשל ספרי הילדים שכתב ואייר. אחד השירים אותם כתב הוא “אם יוצאים מגיעים למקומות מופלאים”, המהווה מעין ברכה מהורה לילד המתבגר היוצא לדרכו.
“בהצלחה! הגיע היום.
אתה יוצא למקומות נפלאים אז שלום.
עם רגליים בנעליים, עם שכל בראש
תמצא את הדרך שלך, אל תחשוש.
אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן,
ואתה הוא זה שיחליט לאן…” (תרגום: לאה נאור)
על פי ד”ר סוס, תפקידנו כהורים לצייד את המתבגרים שלנו בנעליים טובות, מותאמות וחזקות, בביטחון עצמי, בתחושת מסוגלות ויכולת, ביכולת התמודדות עם כישלונות וקשיים ובנחישות והתמדה בדרך. נחזק אצל הילדים את היכולת לבחור, ניתן להם ידע, כלים להבין את המציאות, להסתדר עם חברים, לנתח מצבים מורכבים, להתמודד עם אי ודאות. אם הקנינו לילדינו את כל אלו – נתנו להם את מתנת החיים היפה ביותר, ואז השמיים הם הגבול.
יאנוש קורצ’אק: החינוך מתחיל בתוכנו
מד”ר סוס נעבור לאחד המחנכים הדגולים והמפורסמים, שהיה גם רופא וסופר- יאנוש קורצ’אק. כידוע, קורצ’אק הקים וניהל בתי יתומים, ובעת השואה, כשנשלחו ילדי בית היתומים שלו מגטו ורשה לטרבלינקה, הוא סרב להינצל וצעד ביחד איתם. קורצ’אק היה מהראשונים שפעלו למען זכויות הילד, ואף השתתף בניסוח אמנת חבר הלאומים של זכויות הילד בשנת 1924. הוא גם חיבר ספרי ילדים וחינוך.
בספרו “כיצד לאהוב ילדים”, אנו לומדים את תפיסתו הצנועה והשוויונית לגבי תפקיד ההורה בגידול הילדים. בין השאר הוא כתב: “היה כפי שהנך, חפש דרך בעצמך. דע את עצמך לפני שתרצה לדעת את הילדים. חשוב נא למה אתה מוכשר, ואחר כך תבוא לתחום תחומים לזכויותיהם וחובותיהם של הילדים. קודם כל אתה בעצמך ילד, ועליך להכיר, לחנך ולהשכיל את עצמך. הנחה שהפדגוגיה היא תורת הילד ולא תורת האדם, היא אחת הטעויות המרגיזות ביותר”.
בדבריו, קורצ’אק אומר לנו כי הילדים בכל גיל הם אנשים. אין שאלה של מי יודע יותר, מי חזק יותר מי מנוסה יותר. יש להם זכויות וחובות כאנשים. עלינו, המתווכים המסייעים להם לטוות את דרך החיים, להסתכל תחילה על עצמנו כאנשים, לבדוק את עצמנו, ורק אחר כך לגשת להורות. לפני שנדרוש מהמתבגרים, נדרוש קודם כל מעצמנו.
סינדרלה: מילדות לבגרות
תיאורים של תהליכי התבגרות, גיבוש זהות עצמית והשתחררות מתלותיות אשר כה מאפיינים את המתבגרים, הם נושאים מרכזיים מאז ומתמיד גם בספרות הקלאסית. סיפור “סינדרלה”, למשל, חוזר שוב ושוב בתבנית ובמאפיינים דומים ב-700 גרסאות. מדובר בסיפור של קצוות, על נערה דחויה שהופכת לנערה במעמד חברתי גבוה, ושמגיעה מסביבה מתעללת לסביבה בה היא זוכה לאהבה אמיתית. הניגודים הקיצוניים הללו, והתנועה החריפה ביניהם, יוצרים סיפור שחלום ומציאות שלובים בו – ספור התפתחות עם סוף טוב, ובדרך זו או אחרת סיפור של ילד בדרכו לבגרות ולהיותו בוגר.
סיפור סינדרלה גם ממחיש לנו את ההבדלים בין משפחה תומכת ודואגת, כמו זו שהיתה לסינדרלה בתחילת הסיפור, לבין משפחה מתעללת ואלימה, כמו האם החורגת ובנותיה. בין משפחה שמאפשרת התפתחות תקינה וחיובית, לבין כזו שמשפילה ומדכאת.
ביליבי: מי צריך הורים?
גם הסיפור הנודע של בילבי מתעסק במשפחה, אלא שהפעם מדובר במשפחה ללא הורים. אמהּ של בילבי מתה בילדותה ואביה הוא רב חובל השוהה מרבית הזמן בים. היא מתגוררת לבד, בבית עם סוס שגר במרפסת וקוף. בלבי עצמאית והרפתקנית, משוחררת מעולם מגבלות המבוגרים והמציאות הרגילה, ולעיתים אף מנצחת דמויות גבריות חזקות. היא מורדת בסמכות ואינה מקבלת את חוקי המבוגרים, אולם עם זאת אהובה מאד על חבריה וסביבתה. לבלבי יש עוצמה ושליטה בעולם שסביבה.
ייתכן שהאהבה הרבה שחשים ילדים בכל הגילאים לבלבי נובעת מכך שהיא מייצגת את ההעזה, את החופש לבחור, למרוד, להתנהל, להחליט לבד ולא להיות נתונה למרותם של מבוגרים. אז כיצד אנחנו, כהורים, נוכל לתת לילדים את מרחב החופש והבחירה לצד הכוונה של ההבדלים בין טוב ורע? במובן זה סיפוריה של בלבי מעוררי השראה ומדרבנים אותנו לשוב ולבדוק את עצמנו – עד כמה אנחנו תורמים לילדים שלנו, והאם אנחנו גם לפעמים רק מגבילים ואפילו מזיקים.
הכותבת היא דוקטור לחינוך, יועצת ארגונית, חוקרת ומרצה.
איך להסביר למתבגרים שעם העצמאות מגיעה גם אחריות?
האם לבטוח בילדים שלנו שישתפו אותנו במקרה שמטרידים אותם בוואטסאפ?