fbpx

מזל טוב פייסבוק

birthday-shutterstock

 

אורנה מסכמת עשור לפייסבוק ומתבוננת בחיים לפני ואחרי הרשת החברתית

אתמול שאל אותי אבי בן ה-84 (עד מאה ועשרים) “מה זה שעושים לייק?”, ובכך הוא המחיש לי שוב עד כמה העולם שלנו השתנה. בעשור האחרון חווינו את המפץ הטכנולוגי הגדול, והתרבות שלנו השתנתה באופן משמעותי. המרוץ אחר תגובה לכל דבר שאנחנו עושים, כותבים או מעלים, משנה בעיניי את תפיסת החיים שלנו. אז אבא, רק שתדע, “לייק” זו הכרה  שאתה קיים. בכל רשת חברתית ו/או אפליקציה מצאו את הדרך היעילה ביותר בעבורם לתרגם זאת לשפת הקיום.

פייסבוק חוגגת עשור (כן רק עשור!), והעולם, כפי שהיה לפני עשר שנים, נראה כל כך רחוק, שונה, תמים, מוגן, מפרגן, חיובי. כל אחד מכם מוזמן להוסיף מחמאות בעצמו. אפילו המהגרים הדיגיטליים (כל מי שנולד לפני 1984 ונאלץ לאמץ לעצמו את העולם הדיגיטלי) שבינינו, יתקשו להיזכר איך היה העולם טרום עידן הפייסבוק. ואם אבא שלי שואל מה זה “לייק” (באיחור אלגנטי של כמה שנים), אי אפשר עוד להתחמק מהעובדה שהעולם השתנה. החיים של לפני הפייסבוק  מרגישים  כל כך רחוקים, כמו אותה עצה שניתנה בעבר (הקרוב ממש) להורים – לשים את המחשב בחלל הציבורי של הבית. זוכרים? מחשב? היום? מי מהצעירים משתמש במחשב , פרט אולי לגיימרים!

תוך עשור הצליח פייסבוק לכבוש את הצעירים, לשנות הרגלי התנהגות, לאבד את הצעירים (לטובת בן דוד בשם ווטסאפ) ולעצבן ממשלים, מדינות ומגזרים. הספק לא רע הייתי אומרת. גם הטוקבק לא בדיוק בא בימים (זקן) . 18-15 שנים. הרף קל בזמן, מהפכה קיומית אבולוציונית. אבל אני לא משוכנעת שהעולם טרם פייסבוק באמת היה מוגן יותר, פשוט פחות אנשים ראו זאת.

ראשית אני מבקשת לנפץ את האמונה שהצעירים נטשו את הפייסבוק בגלל שאנחנו נמצאים בו. בואו ניתן יותר כבוד לאינטליגנציה של ילדינו, אם הם לא היו רוצים שנפריע להם שם, הם היו מוצאים דרכים. בעצם, הם די מצאו דרכים בתקופת החפיפה הקצרה. הם נטשו את הפייסבוק, כי הוא כבר בן עשר, וכ”קשיש טכנולוגי” – הוא מבחינתם איטי, ארוך ומסורבל. כי מה קל יותר מלהעביר תמונה שממצה את הרגע? או משפט קצר המורכב בעיקר מסימנים? זו הסיבה שהם לא בפייסבוק.

אין אפליקציה רעה

לפני שנים אחדות חווינו את אימת הילדים, המתבגרים והוריהם אובדי העצות סביב תופעת הפייסבוק. היום אנחנו מבינים שהסתכלות על טכנולוגיה כמבשרת רע היא הסתכלות שגויה. אין אפליקציה רעה, יש שימוש לרעה באפליקציה. היום אנחנו יודעים ששום דבר לא יכול להחליף את החינוך. גם לא חוק הסרטונים. והכי חשוב, היום כבר ברור שהדוגמה שאנחנו נותנים לילדים היא היא אלמנט ההשפעה המכריע. לא שבוע האינטרנט, לא אפליקציה כזו או אחרת. קוראים לזה “דוגמה אישית”.

כי מה אנחנו רוצים מהילדים שמצטלמים ומצלמים כל רגע בחייהם? ומה איתנו? אנחנו לא מתעדים כל רגע? לא הפכנו את הילדים לדוגמני הצילום שלנו עוד לפני שידעו להגות את המילה הראשונה? הם נראים לנו מוזר, הם אפילו די מכעיסים בעובדה שהאף שלהם כל הזמן בתוך מסך הסמארטפון. נכון! אבל איפה האף שלנו (גם אם זה לבדוק מה שיעורי הבית או מתי מתחילה הפעולה בצופים)? מתי אנחנו התנתקנו לשעה רצופה מהממכר ממכר הזה?

באיזו מוטיבציה וכוונה אנחנו קובעים לצעירים שלנו שאסור לפגוע באחר, שהרשת היא נצחית, מהירה כמו שריפה בשדה קוצים כך שכל דבר קטן יכול להיות צונמי, בזמן שאנחנו מוצאים עצמנו לא פעם מגיבים בטוקבק ארסי, או כותבים בווטסאפ מה אנחנו באמת חושבים על…? בלי דוגמה אישית לא ישתנה דבר. אף חוק לא יעזור.

מזל טוב פייסבוק, עד מאה ועשרים!, אני אפילו מתכוונת להגיע למסיבה הווירטואלית שאולי תעשי. יש מה לחגוג! העולם השתנה ובמרבית המקרים אפילו לטובה. תראי פייסבוק, אנחנו מתחילים להתרגל לאופניים החדשים שלנו, ליפול ולהיחבל פחות. אפילו להישרט פחות. אנחנו מבטיחים שאו-טו-טו כבר נדע לרכוב לבד במרחב המקוון עם סט ההבנות המותאם.

**חוק הסרטונים: נחקק בינואר 2014 וקובע שהפצה של תמונות או סרטונים מיניים זו הטרדה מינית שדינה עד חמש שנות מאסר. עוד קובע החוק  שגם מי שהמשיך להפיץ זאת עובר על החוק. חשוב לזכור – גיל האחריות הפלילית הוא 12. כך, שגם בני נוער עלולים להיות מואשמים .

הכותבת היא מנהלת “המרכז לאינטרנט בטוח” של איגוד האינטרנטהקו הפתוח של איגוד האינטרנט מסייע לציבור הגולשים בכלל ולבני הנוער או הוריהם בפרט

 

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.