fbpx

מורים עוברים שיימינג: “מה הדבר הזה שהמורה לבשה?”

shaming for teachers. shutterstock

 

קבוצות הווטסאפ של הורי הכיתה שוקקות חיים. בין היתר, תוכלו למצוא בהן הרבה גוננות-יתר מצד הורי ההליקופטר החדשים, ובעיקר עלבונות כלפי מורים ומנהלים – כאלה שלא היו מביישים אף קבוצת בני נוער. מי אמר דוגמה אישית? שרון אדלר קוראת לכם להפסיק עם השיימינג

 
יעל, מורה ממרכז הארץ המחנכת כיתה ו’, התבשרה בשעה טובה שהיא בהיריון. לאחר שעדכנה את המערכת ואת ההורים, התבשרה בעוד בשורה מפתיעה. “סידרה לה יפה את השנה עם ההיריון. כמעט חצי שנה לא תהיה, כולל פסח. ומה יהיה עם הילדים שלנו”?, כתב אחד ההורים בקבוצת הווטסאפ הכיתתית, ואמא אחרת הגיבה: “היה ברור שזה מה שיקרה. התחתנה לפני שנה, למה ציפיתם?”; “אני חושב שצריך לעדכן מראש”, הוסיף אבא בקבוצה.

אחת האמהות עדכנה את יעל בתגובות, והמורה ההמומה נשכה שפתיה. דמעות עלו בעיניה, ותחושת קבס עמוקה מילאה את גרונה (בכל זאת היריון). משום מה בארץ שלנו היריון גורר אחריו מיד אמפתיה, ברכת מזל טוב ותחושות חיוביות – עד שהוא מתרחש אצל המחנכת של ילדינו.

מגוננים מכל מקום אפשרי

אבל לא בהריון של מורות עסקינן, אלא בתופעת השיימינג המביכה כל כך בקרב הורים – אותם הורים המבקשים למנוע מילדיהם המצוידים בסמרטפון ובווטסאפ להיגרר למנהג המכוער והנפוץ הזה. איך ולמה זה קורה? לפני הכול, מהסיבה ש”האמא הפולניה” של פעם – זו שדאגה שהילד שלה לא יצא מהבית בלי סוודר, לא ישכח לעשות שיעורים ויאכל ברוקולי ותרד – נדחקה על ידי אמא עדכנית יותר במהדורה מחודשת. והאמא הזו (ולפעמים גם אבא, אגב) יעילה והחלטית, בדמות “הורה הליקופטר”. ההורים היום אינם מניחים לילד להסתדר בעצמו, כי הם יוצאים מנקודת הנחה שאם הם לא יתערבו הוא לא יצליח, ואף גרוע מכך – הוא עלול לסבול, לחוות תסכול אחד או שניים, שומו שמיים, בבקשה לא!!!

“הורות הליקופטר” היא מושג חביב הממחיש איך הורים מרחפים מעל ראשי ילדיהם ומסביבם, מגוננים עליהם מכל כיוון אפשרי. הורי הליקופטר דואגים לילדים שלהם, ובעיניהם בית הספר הוא מקום מסוכן שאליו הם שולחים את הילד כי אין ברירה. אבל לא הם ישאירו את ילדם הזך (אפילו אם הגיע לגיל 17) בג’ונגל הזה, שנקרא מערכת החינוך. לא הם יפקירו את ילדיהם. והיום אפילו לא צריך להתאמץ ולהגיע לפגישה עם המורה בבית הספר. בטח לא לאסיפת ההורים בתחילת השנה. למה? כי יש את קבוצת הווטסאפ הכיתתית, שבטח כבר באותו ערב ידסקסו בה ההורים את הסיפור החדש החם, וישתדלו למהול בכמה שמועות וספקולציות בתיבול “מה זה הדבר הזה שהמורה לבשה?”, או הסיליקון בשפיים של המנהלת, וכמה טוב שאפשר להישאר און ליין – בשליטה ובקרה מלאה על המורה, על בית הספר ועל ההנהלה – בכלל בלי לצאת מהבית?

אז מה אם יש שם בן-אדם?

הורי הליקופטר בעידן השיימינג מעורבים בכל דבר (ליתר דיוק, מתערבים), והכול ברוח הטכנולוגיה: הרכב הכיתה, המריבה בהפסקה, מי קיבל ציון הכי גבוה בבחינה, ולמה מגבילים יציאת הורים מלווים לטיול לשלושה בלבד אפילו כשהורה מוכן לשלם ולבוא. רק שהילד הזה (בין אם הוא בן 6 או בן 16) לא ירגיש שאין מי ששומר עליו, שאין לו גב, שהוא צריך להתמודד לבדו עם חוסר הגינות ועם אדישות לצרכיו העמוקים.

חנה, מורה בכיתה ח’ בחטיבת הביניים, עמלה קשות להכנת אירוע לפעילות משותפת של הורים ותלמידים. לאחר האירוע היא עודכנה בנאמר בקבוצת הווטסאפ הכיתתית של ההורים על ההפקה האחרונה שלה, ממי שכנראה לא אהבו ובטח שלא ידעו להעריך. “פשוט תת-רמה”, כתבה אמא. “על מה הלך כל הכסף, על השטויות האלה?”, הוסיפה אמא אחרת, “מה היא חושבת שהילדים שלנו בכיתה ד’?”, הוסיפה אמא שלישית (אגב, לעתים קרובות אלה הן אותן שלוש אמהות קבועות שנוהגות לחמם את הגזרה). מיותר לציין עד כמה נפגעה המורה. היא אפילו שקלה להתפטר. האמא שעדכנה אותה, אגב, אף היא מורה בבית הספר, ניסתה להרגיע את הרוחות בקבוצה ללא הצלחה.

קבוצות הווטסאפ של ההורים חוגגות. הורים שוכחים שמאחורי “תפקיד המורה” עומד אדם עם רגשות, דימוי עצמי, פגיעוּת ורצון אנושי להיות מוערך ואהוד. בטח שאין מורה בעולם שהיה מצפה לכך שהורים ישפילו אותו בפרהסיה ויפגעו בתדמיתו. הפגיעות במורים נעות בין התייחסות למראה החיצוני (“היא מתלבשת כמו לחתונה”) או לאופן הדיבור (“מה המבטא הזה שלה”?) ועד בריונות לשמה בצורת קללות (כן כן, למשל: “מורה סתומה”), ובעיקר עלבונות סביב התחום המקצועי. איך הורים מרשים לעצמם, אתם שואלים? ממקום צדקני במיוחד. כך למשל, כשאמא העירה בנימוס שכדאי להימנע משיימינג לאמא אחרת בקבוצה, שכתבה בגנות המורה המיועדת (“שמעתי שהיא על הפנים, לא משתלטת על הכיתה”) – האחרונה לא נשארה חייבת והטיחה חזרה: “את רוצה להגיד שאסור לי לומר כל מה שאני חושבת שיכול לעזור לילדה שלי?”. אין ספק, לא משעמם בווטסאפ. ואולי דווקא משעמם להן. מדי.

השיטה: בלי לצעוק על המורים

היום כבר לא נגיד לילד שלנו לשבת זקוף או לעמוד זקוף. בשביל מה? אנחנו נעמוד זקוף בשבילו. אנחנו נילחם בכל מי שלא נותן לו את הציון הכי טוב, לא משבח אותו פעמיים בשבוע, או לא התייחס אליו לאחר שהצביע שלוש פעמים ברצף. אמא הליקופטר כבר באוויר, מנועיה רועמים והכל תחת שליטתה: הכול יהיה בסדר מתוק שלי, ילד שלי מוצלח, גאה בך נסיך שלי, אמא תטפל בכול. היא אפילו לא צריכה להרים את הקול על אף אחד. הבושה תעשה את שלה, מזל שאפשר לעשות שיימינג!

|

הכותבת היא מנחת קבוצות בני נוער, מטפלת באמנות ומדריכת הורים

 

ההנאה שבאיטיות: אריאל קרס מציע לכם לשנות גישה בספרו “הורות איטית”

איך הפכו סרטוני “הישראלי המכוער” לטרנד ברשת? 

 

 

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.