fbpx

סוקרטס, מאחוריך: למה כדאי לעודד אותם להמשיך ולשאול גם בגיל ההתבגרות?

teenagers and questions. shutterstock “על אף היתרונות שיש בשאילת שאלות, מעקב אחרי התפתחות הילד חושף תופעה מדאיגה: הילד הקטן אכן מרבה לשאול, לעתים במידה הנראית לנו מוגזמת, אך עם היכנסו לבית הספר הולכות ונעלמות השאלות שלו כמעט לגמרי”. ד”ר גנית אשל מסבירה למה כל כך חשוב שנעודד אותם להמשיך לשאול גם בגיל ההתבגרות, ואיך נעשה זאת נכון?

 
לאן השמש שוקעת?; למה אי אפשר לישון בסלון?; מה לוחמים עושים בצבא?; שאילת שאלות היא הצעד הראשון בדרך לשלב ההתפתחות הבא של הילד בשנים הראשונות. אולם גם ילדים גדולים מרבים לשאול, ויש ביניהם כאלה השואלים כל כך הרבה שאלות שכבר אין לנו כוח לענות. ואז אנחנו עונים בקצרה, מנסים להתעלם, או פשוט מבקשים “די כבר עם כל השאלות האלה”. האם התגובה שלנו מיטיבה עמם? עלינו לזכור כי שאילת שאלות היא אחת הדרכים החשובות והמרכזיות של ילדים, בכל גיל, כדי להבין את העולם, לחקור אותו ולהתפתח.

מבחינה התפתחותית שאילת שאלות היא תופעה מבורכת, ולכן עלינו כהורים לעודד את הילדים שלנו להמשיך ולשאול. מחקרים מראים כי ילדים יודעים לשאול שאלות איכותיות עוד לפני שהם רוכשים מיומנויות קריאה. הם עושים זאת באופן ספונטני. עוד נמצא, כי ילדים סקרניים יותר שואלים יותר, והם מפתחים יכולת לשאול שאלות אשר יקדמו אותם למציאת פתרון לבעיות. כך הם לומדים להבחין בין שאלות המסייעות להבנה לבין שאלות שאינן מסייעות  לה, והם מפתחים יכולת למידה עצמאית. אנחנו ההורים (וגם המורים, אגב) נמצאים כאן כדי להוביל אותם לתשובות, ולא כדי לכבות בהם את הצורך לשאול.

[fancy_box]

 5 עצות זהב במתן תשובה

1.     להגיב ולהתייחס “בדיוק בזמן” (just in time)

2.    לעורר למידה עצמית באמצעות השאלה (הזדמנות להגברת הסקרנות בילד ולהגברת המוטיבציה ללמידה).

3.     לחזק את הילד על עצם שאילת השאלה (במקביל למתן מענה/ תגובה).

4.     להפנות לילד בחזרה שאלה רלוונטית.

5.    לדבר עם הילד על עצם המחשבה המלווה את השאלה (כאשר הדבר מתאים ומתאפשר). למשל: מה בדיוק אתה שואל? אתה יכול לשאול זאת בדרך אחרת? האם זו השאלה המתאימה? וכדומה. זו גישה המשלבת חשיבה מטא-קוגניטיבית על השאלה (כלומר, הסתכלות על השאלה עצמה מהצד ושיפור האופן שבו שואלים).

תשובה נעימה 🙂

[/fancy_box]

מסוקרטס ועד עידן המידע

כבר בעת יוון העתיקה היה זה סוקרטס שדגל בשאילת שאלות כדרך להעצים את תלמידיו. בדרך הזו, הוא האמין, “ייוולדו מתוכם התשובות”. לפי סוקרטס, על כל תופעה בעולם ניתן לשאול ארבע שאלות: מה ההיגיון העומד מאחוריה, לאילו מטרות היא נועדה, כיצד היא פועלת, ומה ההוכחה לכך שהיא אכן מצליחה. בלי שהילדים שלנו מכירים את סוקרטס, כך בדיוק הם פועלים. עוד נמצא כי קיים קשר בין שאילת שאלות, לפיתוח הזיכרון, להישגים לימודיים להבנת הנקרא וליכולת חשיבה יצירתית.

בילדים טמונה סקרנות טבעית. הם רוצים לגלות דברים חדשים, ולא אחת הם מטילים ספק בקיים. לילד הצעיר הסתכלות רעננה וראשונית, הוא אינו לוקח הכול כמובן מאליו ומנסה להבין מה מסתתר מאחורי התופעות היומיומיות הנראות לעין. כאמור, גם בעבור מתבגרים (ואף בעבור חלק מהמבוגרים) השאלה היא מנוע מרכזי של החשיבה, ולא רק בעבור ילדים בעשור הראשון בחייהם. אנו שואלים שאלות כדי לצאת ממצב מטריד של אי ודאות – מצב המפר את האיזון הפנימי שלנו – והתשובה מאפשרת לנו להשיג בחזרה תחושת שיווי משקל ושלמות. כמו כן, באמצעות שאלות אנו מקיימים תקשורת אקטיבית של חיפוש ויוזמה: השאלות שאנו שואלים נובעות מהתעניינות, מצורך בהסבר, מספק, מאי שביעות רצון, מסתירות בין ידע קיים לחדש, ומהצורך לרכוש ידע ומיומנות. יכולת החקירה והגילוי של מתבגר תלויה במידה רבה בכלים שנרכשו בילדותו, והיכולת הזו תלווה אותו בהמשך חייו ותשרת אותו לשימושים רבים.

יכולת החקירה היא יכולת הכרחית, בייחוד היום בעידן המידע. היכולת לשאול שאלות מהווה מרכיב מרכזי במרחב האפשרויות הקיים, היות שהמרחב הדיגיטלי מציע לנו למצוא פתרונות, להשיג נתונים המעניינים אותנו ולקבל עצות ורעיונות. המתבגרים משתתפים בו באופן פעיל: הם נכנסים לפורומים, חברים ברשתות החברתיות ואף מנהלים דיאלוג עם מאגרי מידע כאילו מדובר בבני אדם “אמיתיים”. ככל שנשפר את יכולתם לעשות זאת, כך הם יוכלו להתנהל טוב יותר בעולם המורכב שבו אנו מצויים.

בעולם המדע, שאלות הן שלב ראשוני וחשוב בכל תהליך של חקר. מחקרים מסובכים ומורכבים ביותר עשויים להתחיל משאלת מחקר פשוטה. נוסף לכך, היכולת לשאול שאלות ולאסוף מידע תורמת לכישורים החברתיים שלנו וליכולת ליצור מערכות יחסים.

חשבון נפש והבחנה בין שאלות

על אף היתרונות שנמנו עד כה, מעקב אחרי התפתחות הילד חושף תופעה מדאיגה: הילד הקטן אכן מרבה לשאול שאלות, לעתים במידה הנראית לנו מוגזמת, אך עם היכנסו לבית הספר הולכות ונעלמות השאלות שלו כמעט לגמרי. בין היתר, נמצא כי בעוד ילד בגילאי הגן שואל בממוצע 6.5 שאלות לגבי צעצוע חדש המוגש לידיו, ילד בגיל בית הספר שואל בממוצע רק 2.1 שאלות לגבי חפץ חדש. הילד פחות ופחות מתאמן על שאילת שאלות, והיכולת הזו הולכת ודועכת. מדוע מתרחש תהליך כזה, והאם יש דרך לשמר בילד את הסקרנות הטבעית ולצייד אותו בכלים לשאילת שאלות בחיים?

כמובן שלתגובה ההורית לשאלות הילד יש תפקיד חשוב. לכן, לפני הכול עלינו להיות מוּדעים לאופן שבו אנו מגיבים: האם אנחנו באמת קשובים לשאלות של הילד? מה נוכל לעשות כדי להיות קשובים יותר? מי מדבר יותר − אני או הילדים? מה עליי לעשות כדי לעודד שאילת שאלות? האם אני מסתפק בתשובה קצרה של “כן” או “לא”? האם אני עונה כדי להשיג את מטרותיי ו”לסמן וי” או כדי להרחיב דעת ולפתח לנושאים נוספים? איזו דוגמה אישית אני מהווה בעבור הילד? (האם אני שותף בתהליך חיפוש התשובה? האם אני קושר את המידע החדש למידע שכבר ידוע לילד?).

בשלב הראשון כדאי להבחין בין השאלות השונות של הילד, שבאמצעותן אפשר לעורר חשיבה ברמות שונות:

שאלת הבנה – מטרתה להשלים ידע או להתמודד עם מצב מורכב.

שאלת זיהוי – שאלה הממוקדת בזיהוי פיסת מידע קטנה והתמקדות בה.

שאלת פרשנות – דורשת הסבר לגבי המתרחש.

שאלה מסוג השוואה – שאלה המחדדת פעולת חשיבה מרכזית של השוואה בין דומה לשונה ומיקוד בעיקר.

שאלת העברה – מרחיבה את החשיבה ומקישה ממה שהילד יודע לתחומים דומים אך אחרים.

מובן כי מעבר ליתרונות שיש בשאילת שאלות, הן גם המפתח לדיאלוג עם המתבגר. לכן, חשוב כל כך שנפתח מודעות לאופן התגובה שלנו, ונלמד להגיב באופן מיטבי (ראו מסגרת).

הכותבת היא מרצה וחוקרת פיתוח קוגניטיבי של ילדים

למאמרה הקודם של ד”ר אשל קדמי: נשים קטנות מדי

המלצת קריאה לילדים חושבים: פקד קולומבוס מפצח תעלומות

הדרך לאינטליגנציה: לא צריך תקציב, מספיק תפוח ועץ 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.