מחקר שפורסם לאחרונה קובע כי בני הנוער בישראל מוטרדים ממשקלם יותר מאשר חבריהם בשאר העולם. הנתון המפתיע הוא שדווקא הבנים הישראליים ניצבו במקום הראשון, וכן העובדה שגם בהשמנת יתר ישראל בין המובילות. דינה רשמן מסבירה לנו מה קורה כאן
תלמידי ישראל בכיתות ו’, ח’ ו־י’ מדורגים במקום הראשון מבין 42 מדינות בעולם כאלופי הדיאטות להורדת משקל, ואילו התלמידות הישראליות ניצבות במקום השלישי. כך עולה מנתוני מחקר בינלאומי שבדק דפוסי התנהגויות סיכון בקרב בני נוער בישראל ובעולם, ומצא כי בראש טבלת הבנים בדיאטה ניצבים תלמידי ישראל עם 20.9 אחוזים. במקום השני ניצבת צ’כיה עם 16.9 אחוזים, ובמקום השלישי פולין וגרינלנד עם 16.7 אחוזים. את הנערות הישראליות, לעומת זאת, עוקפות נערות דנמרק ונערות פולין באחוזים בודדים. המחקר בישראל נערך בקרב 14 אלף תלמידים בבתי הספר היסודיים והעל־יסודיים ברחבי הארץ.
אולם לא ראוי להציג נתונים אלה בלי להתייחס לבעיית ההשמנה, שהפכה זה מכבר למגיפה בישראל כמו בשאר העולם. לפי דוח משרד הבריאות (“מבט על הבריאות”, נובמבר 2013) המפרט נתונים על מצב הבריאות במדינת ישראל לעומת מדינות באירופה, שיעור השמנת היתר בקרב ילדי ישראל עומד על 20 אחוזים מהבנים ו-24 אחוזים מהבנות בגילים צעירים – שיעור הגבוה אף הוא בהשוואה למדינות האחרות. מה מדאיג יותר? בעיית ההשמנה או הסגידה אחר דיאטות? נקודת המוצא היא אחת – כך או כך מדובר בהפרעת אכילה.
מחשש לשיימינג ועד מדריכי כושר
אי אפשר לטעון כי ישנה התעלמות מהנתונים המדאיגים בכל הנוגע להשמנת יתר. ניכר כי ההורים מודאגים, רשויות החינוך והבריאות מתייחסות לעניין ברצינות, וגם התקשורת מעניקה קדימות לנושאי תזונה ואכילה נכונה ומציגה ראיון עם דיאטנית כמעט בכל תכנית בוקר. משרד הבריאות החל לנקוט אמצעים שונים למניעת התופעה, ובמסגרת תכניות לקידום הבריאות והרפואה המונעת מקדם נושאים כמו מניעת עישון ועידוד פעילות גופנית ותזונה נבונה. לאחרונה אף יצא השר ליצמן כנגד ג’אנק פוד בכלל ומקדונלד בפרט, ונראה כי זו רק ההתחלה. הסיבה ברורה: מחצית מנטל התחלואה הכרונית במדינות מפותחות נובעת בדיוק מהגורמים הללו. משרד החינוך נרתם אף הוא למשימה, וכפי שפורסם לאחרונה החל משנת הלימודים הבאה תיאסר בכל בתי הספר בארץ מכירה של מזון בעל ערך תזונתי נמוך, במקביל להוצאת המכונות לשתייה קלה. אמצעים נוספים הם: איסור פרסום מזונות בעלי ערך תזונתי נמוך בתכניות טלוויזיה המיועדות לצפיית ילדים, סימון קלורי במסעדות וסימון ערך קלורי בקדמת המוצר שיכלול את כמות הנתרן, השומן והסוכרים ל-100 גרם מוצר.
האמצעים הללו עשויים בהחלט לסייע במאבק בהשמנת היתר, אולם כפי שהמחקר האחרון מראה ישנו “אויב” אחר שמצריך התמודדות, והוא הסגידה הקיצונית לרזון – שבינה לבין תזונה נכונה ואורח חיים בריא אין קשר אמיתי. הסגידה הזו נובעת באופן ישיר מהסגידה של העולם המערבי שבו אנו חיים ליופי ולאידאל הרזון כמקור להצלחה ואושר. התנהגות הצעירים מושפעת מכך באופן ברור, בייחוד לאור העובדה שבגיל העשרה – בעיקר אצל בנות – מתחילה המודעות לגוף, למשקל ולמראה החיצוני. בעבור מי שסובל ממשקל עודף, שנות הילדות עלולות להפוך לסיוט חברתי, המורכב מהשפלות ועלבונות בבית הספר או בתנועת הנוער, ולעתים אף משיימינג, נידוי או בידוד. הפגיעה בביטחון ובדימוי העצמי עלולה לעודד לעתים מצב של דיאטה קיצונית או הרעבה עצמית, והפרעת האכילה הזו בעידן השיתוף והפייסבוק עלולה לסחוף אחרים יותר מתמיד.
שיעור הדיאטות הגבוה יותר בקרב בנים צעירים הוא נתון שעשוי להפתיע אותנו, אך ניתן להסבירו בעובדה שרבים מהמשתתפים במחקר עמדו לקראת גיוסם לצבא. בנים חדורי מוטיבציה להתגייס ליחידות קרביות פועלים להגברת הכושר הגופני שלהם, וגם בקורסי ההכנה לצבא על ידי מדריכי כושר מוטמע המסר של שמירה על המשקל וסוחף עמו בני נוער רבים.
התפקיד האמביוולנטי של המדיה
מודעות לאורח חיים בריא ולתזונה נכונה היא דבר אחד וסגידה לרזון היא דבר אחר. חייבת להיות הבחנה ברורה בין השניים, ולעתים קרובות אנחנו המבוגרים אמונים על ההבחנה הזו. אך לא רק. יחס הסביבה הקרובה, ובכלל זה ההורים, בני המשפחה וכמובן קבוצת השווים (בני הגיל של הנער/ה) למשקל הגוף ולהופעה החיצונית וביטוייהם הביקורתיים כלפי הילד/ה עלולים להיות בעלי השפעה מכרעת על ההערכה הגופנית ועל הרגלי האכילה. אלו עלולים לגרום אי-שביעות רצון מהגוף, ולהשריש הרגלי אכילה מזיקים וירידה בתחושת הערך העצמי – מהגורמים העיקריים להתפתחות הפרעת אכילה.
אולם לכל אלה מתווסף שחקן מרכזי וחשוב שכבר הזכרתי קודם לכן – הלא היא התקשורת. לצד ‘עבודת הקודש’ שלה להגברת המודעות לאורח חיים בריא, מפיצה התקשורת נורמות מעוותות בכל הקשור למשקל הגוף ולהופעה חיצונית. על פי רוב, המדיה מציגה דמויות רזות כמודל לחיקוי ונמנעת מהצגת דמויות בעלות מסת גוף נורמלית או גדולה מהרגיל כמודלים לחיקוי. באקלים התקשורתי הזה גם הדגשה חוזרת ונשנית של חשיבות הפעילות הגופנית ומזונות דיאטטיים לובשת צורה של הפרעת אכילה. המסרים הקשורים באידיאל הרזון מכוונים אמנם לקהל הרחב, אך משפיעים במיוחד על ילדים ובני נוער – הרי הם המייחדים לאמצעי התקשורת זמן ותשומת לב רבים יותר ואינם מיומנים בסינון ותיווך התכנים. לכן, המסר שלפיו יופי ומבנה גוף הם מדדים להצלחה ולהנאה מופנמים בצעירים ביתר קלות. בתוך כך עלינו להביא בחשבון גם את הצורך של ילדים ובני עשרה להשוות בין עצמם לבין אחרים כדרך לבניית זהות והערכה עצמית, וכן קונפליקטים הנוגעים לזהות המינית ולמיניות – המתמקדים בגוף, בממדי הגוף ובתפיסה הגופנית.
הכותבת היא דיאטנית קלינית, מטפלת בהשמנה ובהתנהגויות אכילה
יותר בנים מצטיינים במת”מ. נתונים מעניינים מדוח מדדי חיים בתחום החינוך
אפליקציות חינמיות לדיאטה. הנערות נסחפות. מומלץ?
