fbpx

“ההורים חייבים להיות שותפים למהפכה”: החזון של פרופ’ יניב

school make damage. shutterstock

 

בשנים האחרונות זוכות טענותיו של פרופ’ חנן יניב לתמיכה רחבה מצד אנשי חינוך והורים. ליאור עילם נפגש איתו כדי להבין: מדוע יוצא הפרופסור כנגד בית הספר במתכונתו הנוכחית?, מה אנחנו ההורים יכולים לעשות כדי לסייע בשינוי פני החינוך בישראל?, ואיך כל זה קשור בסופו של דבר גם לפרשת בר רפאלי?

 
לפני כמה ימים במהלך ארוחת ערב משפחתית סיפרתי לעידו, בני הבכור החוגג החודש 13, שפגשתי אדם הטוען כי בית הספר מזיק לתלמידים. מזמן לא ראיתי את בני עידו מתלהב כך: “הוא צודק, אבא, אתה לא מבין! בית הספר באמת מזיק לנו!”, אמר בלהט. “אתה פוגש אותו שוב?”, הוא שאל. “כן”, עניתי. “אז תגיד לו שהוא גאון!”. צחקתי. “הוא פרופסור לחינוך”, הוספתי. “אה”, השיב הבן,”מה זה פרופסור?”
אפשר לשער מה תהיה תשובת הפרופסור לשאלה הבאה: עד כמה חשוב שהילדים שלנו ילמדו את משמעות המילה “פרופסור” בבית הספר. כי בעיניו, מטרת בית הספר היא קודם כול חינוך לערכים – מטרה שאינה מתגשמת לטענתו (על אף הצהרות משרד החינוך כי הוא שם למטרה את קבלת השונה והאחר). לדידו של פרופ’ יניב, רק כאשר סביבת בית הספר תהיה מכבדת ומכילה, מותאמת לילדים ואינה פועלת למטרת קבלת ציונים גבוהים בבחינות הבגרות – רק אז גם הלמידה תהיה אפקטיבית, והחומר הנלמד לא יישכח דקות ספורות לאחר סיום המבחן.

האחד קשור בשני

בשנים האחרונות זוכות דעותיו של פרופ’ יניב לתפוצה הולכת וגדלה. סייעו לכך סדרת הכתבות של עומרי מניב בחדשות ערוץ 10, בלוג פופולרי שכותב יניב ופרסומים שונים שלו באתרי אינטרנט ובכתבי עת (כגון: “הד לחינוך”). במטרה להבין טוב יותר מה עומד מאחורי הטענות של הפרופסור, וכמי שמתעניין לא מעט בתחום החינוך ועוסק בו, נפגשתי גם אני עמו ושמעתי על האדם העומד מאחורי הכתבות והבלוג.
לא תמיד נחשב פרופ’ יניב לסיפור הצלחה. בילדותו כתלמיד בבית הספר, הוא דווקא אכזב את “כל מי שתלה בו תקווה” כהגדרתו. אולם לא היה בכך כדי למנוע ממנו להמשיך וליצור – תחילה בעזרת מעבדת אלקטרוניקה שהקים בביתו כילד, ובהקמת מערכות מחשוב בחיל המודיעין ובארגונים נוספים בבגרותו. נוסף על כך הקים וניהל בשנות השמונים סטארט-אפ בתחום הלימודי. את הנזק שהוא מייחס לבתי הספר הוא מגדיר בשני מישורים: במישור האישי, הוא אומר, מחקרים מראים כי רוב הילדים משתעממים בבית הספר ומכאן שמוסד זה גוזל מהם ילדות מאושרת. במישור הערכי-חברתי, בית הספר מציב ילדים במצבים חסרי מוצא המאלצים אותם לשקר למורה, להעתיק את שיעורי הבית, לזייף את חתימת ההורים, ועוד. התנהגות זו מביאה בסופו של דבר להיווצרותה של תרבות שמותר בה הכול, והתוצאה היא – אנשים בוגרים הפועלים ללא כל מחויבות ערכית. כדוגמה לכך הוא מציג את עברות המס שבהן חשודה דוגמנית העל בר רפאלי. מה הקשר? פרופ’ יניב סבור כי התרבות הנובעת מחוסר מחויבות ערכית באה לידי ביטוי גם בנכונות של בעלי מקצוע להעלים הכנסות. ומה אתנו, מזמיני השירותים? אנו נענים, ברוב המקרים, בשמחה, להצעת בעל המקצוע להנחה קטנה במחיר בתמורה להשתמטות בתשלום המיסים.

“עובדים עליכם בעיניים”

פרופ’ יניב מתאר את בית הספר כמוסד שתכליתו היא לימוד תכנים המוכתבים על ידי משרד החינוך. המטרה של התכנים הללו, לדבריו, היא להביא את הילדים להצלחה בבחינות הבגרות או בבחינות המיצ”ב. וזוהי מבחינתו קונספציה שצריך לרסק כדי שניתן יהיה להתחיל מחדש. פרופ’ יניב מציג שאלות יסודיות המהוות בעיניו תנאי לפיתוח מערכת חינוך חדשה: איזה ילד אנו רוצים לגדל? מהם התכנים שאליהם נרצה שהוא ייחשף? הם יש לחתור להצלחה (תעודת בגרות) בכל מחיר? האם נכון להקריב את הילדות על מזבח הבגרות? ומה לגבי הקרבת הקשר שבין הורים וילדים? והאם מבחן התוצאה – כלומר התרבות הנוכחית – מראה כי אנחנו פועלים נכון?
“כדי לשנות את הקונספציה של משרד החינוך”, טוען פרופ’ יניב, “ההורים חייבים להיות שותפים למהפכה”. הם צריכים להבין ש’עובדים עליהם בעיניים’, הוא אומר. ותעודת הבגרות היא מבחינתו “בלוף מספר אחד”: “לא צריך תעודת בגרות כדי לרכוש השכלה אקדמאית, אפשר להיכנס לאוניברסיטה בכלים אחרים. במקום זאת, מוטב שבית הספר יחנך את התלמידים לחיים, לחברה ולתרבות”. אחת ההצעות של פרופ’ יניב היא לבטל את בחינות הבגרות ולהפריד את כיתת י”ב משאר הכיתות. “אם תהיה הסכמה של ההורים לכך שתעודת בגרות אינה העיקר, שאפשר להתקבל לאוניברסיטה בדרך אחרת ושבית הספר צריך לעשות דברים אחרים”, הוא אומר, “אפשר יהיה לעשות מהפכה”. לטענתו של פרופ’ יניב, ביטול בחינות הבגרות והפיכת כיתה י”ב לכיתת מכינה שבה ימוינו תלמידים לאוניברסיטה, הם חלק מהתהליך. “כך נוכל להשקיע כל השנים, עד כיתה י”ב, בהכנת הילדים לקראת יצירת תרבות ערכית ואמונה – אמונה בעצמם ובחברה שבתוכה הם מתנהלים”. ולסיום הוא חוזר ומדגיש: “השינוי לא יגיע ממערכת החינוך עצמה, אלא רק מתנועת המונים שתבוא מלמטה – כלומר מאתנו, ההורים”.

 

הכותב הוא מייסד האתר bizkid.co.il, בעל M.A בניהול בינלאומי עם התמחות ביזמות עסקית; מנחה סדנאות יזמות להורים, אנשי חינוך ובני נוער; bizkid מפתחת מוצרים לפיתוח חשיבה יזמית ועסקית – ספרים, משחקים, הרצאות, סדנאות 

כך תגדלו ילדים יזמים

קולם של תלמידים: הקשיבו להם!

 

commentIcon

תגובה אחת

  1. אם נחכה שבית הספר ישתנה …
    כנראה שאנחנו ההורים נצטרך לעשות את העבודה עם הילדים שלנו. ויפה שעה אחת קודם.
    אני רק שואלת את עצמי: מה בדיוק עושים? וצריך לזכור שההורים הם לא סופרמנים או סופרמניות, רובנו עובדים קשה רוב היום וגם אחרי שחוזרים הביתה יש דברים לעשות … .

סגור לתגובות.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.