fbpx

“אמא, מי צריך את זה”? גם הצעירים לא בעד “בליינדספוט”

blindspot

 

שלומית ויזנר, אמא לארבעה, מספרת איך הגיבו ילדיה המתבגרים כששמעו על אפליקציית “בליידספוט”, וקובעת חד משמעית: אין לאפליקציה הזו שום מקום ברשת. דעה

 
לפני כשבועיים במהלך נסיעה עם הילדים הבחנו בשלט חוצות ענק עם “סמיילי” קורץ ומוציא לשון. “אמא, מה זה?”, שאלו ילדיי המתבגרים. השבתי כי מדובר באפליקציה חדשה המאפשרת שליחת הודעות באופן אנונימי כך שלא ניתן לדעת מי השולח. המתבגרים שלי הגיבו בסערה. הם אמרו שלדעתם זו “אפליקציה נוראית” כי לבטח ישתמשו בה כדי לשלוח מסרים פוגעניים ואכזריים. חשבתי לעצמי עד כמה הם צודקים, עד כמה הסערה בעניין אפליקציית “בליינדספוט” אינה צריכה להישאר רק בזירת המבוגרים האחראיים (הורים ואנשי חינוך). הנה מציעים לצעירים אפליקציה המסכנת אותם, המאפשרת להם לשלוח ולקבל הודעות אנונימיות שעלולות לגרום השפלה, הטרדה ובריונות – והם עצמם מזהים את הסכנה הזו ואינם מעוניינים להימצא בה.

לא מתעכבים על “כוחה של מילה”

כשהילדים שלי קיבלו סמארטפון, הם היו בין האחרונים בכיתה אם לא האחרונים. רוב הילדים קיבלו טלפון נייד כמה שנים קודם לכן, בזמן שאני חזרתי והסברתי לילדיי שהם עדיין צעירים ואין להם כל צורך בכך. כשיגדלו ויעלה הצורך, הבטחתי, גם הם יצוידו בטלפון. אבל הילדים המשיכו לבקש, והקש ששבר את גב הגמל היה כשהחברים התחברו לקבוצת ווטסאפ והפעילו לחצים על ילדיי. אז כבר היה ברור שבלי ווטסאפ הם מודרים מכל מה שקורה – כי שם מרוכז כל המידע החברתי, ובלעדיו הם לא חלק מהחבר’ה. הילדים שלי רוצים להישאר מעודכנים, ואני לא יכולה למנוע מהם חיי חברה. וכך הגיע השלב שבו גם ילדיי צוידו בסמארטפונים. כמי שחיה חלק מהזמן ברשתות החברתיות, הייתי מודעת היטב לסכנות האורבות בהן. לכן, הייתי ועודני חוששת בהחלט ממה שעלול לקרות לילדיי בעקבות חשיפתם לרשתות הללו. אם לא די בכך, עבר זמן קצר עד שילדיי גילו שמלבד “ווטסאפ” ישנן אפליקציות נוספות ומגוונות והורידו גם אותן לטלפונים שלהם. הרגשתי שאני חייבת לשמור על ילדיי, ולכן הצבתי תנאי: אני רשאית לצפות בהתכתבויות שלהם עם חברים בכל עת. בצורה כזו אוכל לעקוב אחרי המתרחש, ולפקח על מה שהם כותבים ונכתב להם. וכך היה. כמה מההתכתבויות צרמו לי מאוד, אני מודה. הערות פוגעניות הן אמנם לא המצאה של הדור הזה, גם בזמני היו מעליבים ו”זורקים” הערות האחד לשני. אולם בעוד שפעם כולם היו שוכחים כעבור ימים ספורים (לכל היותר), כיום המילים הפוגעות כתובות שחור על גבי לבן – וכולם יכולים לעיין בהם שוב ושוב. הן לא נמחקות. גם הילד שפגעו בו יכול לחזור למילה הכתובה שוב ושוב, והנפש הפצועה לא מוצאת נחמה. ילדים נשארים עם תחושה איומה כשהם בטוחים ש’כל העולם’ יודע מה אמרו עליהם. הרגישים בהם אפילו עלולים להרגיש שאין עוד טעם לחייהם. כולנו נחשפים למקרי התאבדות של בני נוער שאינם יודעים להתמודד עם עוצמות הפגיעה.

הילדים היום עצמאיים יותר, מרוכזים בעצמם, חשופים למידע רב ונגיש מאוד (חלק גדול ממנו מסולף ומעוות), מעודכנים בטכנולוגיות ואינם מהססים לומר כל העולה בדעתם. אנחנו רוצים לעודד את הילדים שלנו לעצמאות, לתת להם ליהנות מהקידמה ומהפתיחות, אבל אנחנו לא מעניקים להם מספיק כלים להתמודדות עם המתרחש ברשת. אנחנו לא מתעכבים איתם מספיק על כוחה של המילה הכתובה. אנחנו לא מרפדים אותם בחוסן הרגשי הנחוץ להם להתמודדות עם בריונות רשת.

אפליקציה המעצימה את הרוע

ובחזרה ל”בליינדספוט” הידוע לשמצה. הניסיון מלמד שאנונימיות ברשת מזמנת דברים שליליים, כמו “שיימינג” וחרמות. כאמא חשוב לי לשמור על ילדיי ולספק להם סביבה בטוחה לגדול בה. רשת האינטרנט, כמו העולם שלנו, מכילה בתוכה טוב לצד רע – אך לא נוכל להעצים את הרוע מתוך בחירה ולתת לו מקום של כבוד. זה בדיוק מה שהאפליקציה הזו תעשה אם היא לא תיכחד מהרשת. כולם צריכים להשמיע קול זעקה (וכבר עושים זאת) – אפילו המתבגרים עצמם.

 

הכותבת היא אמא לארבעה ובעלת הבלוג “אימהות אורבנית”

 

אונס שכבתי בחסות הפייסבוק והסלולרי

“בעל זבוב” זה כאן: הווטסאפ כאי בודד

הצד הטוב: שילוב משחקי מחשב בלמידה

 

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.